דעת מרדכי א קלג

דהרמב"ם מונה חסרון הגולגולת תחת הסוג שבורה ובשבורה לא מחלק הר"מ בין נשבר אח"כ לחסר מתחלת ברייתו, ובסי' (כ"ט סק"ו) הקשה עוד הפר"ח על שיטת הר"מ דכל היכי דתנן נטילה אז בידי שמים כשר מהא דתנן (בפ"ב דאהלות) השדרה והגלגולת וכו' כמה חסרון השדרה כו' ובגלגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח, וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות ואמר ר"י א"ש וכן לטרפה ואם איתא שיש חלוק בין חסר לנטולה הו"ל להש"ס לפרש אי טרפות הגלגולת משום חסרה או נטולה כיון בלשון המשנה הוזכר בשם חסרון ובלשון ב"ה הוזכר בלשון נטולה, א"כ כי קאמר שמואל וכן לטרפה אכתי לא ידעינן אמאן נירמייה עי"ש

ואני תמה על הפר"ת שנעלמו ממנו לכאורה דה"ת בעירובין (ז' ע"א) ד"ה כגון שדרה וגלגולת שהקשו וא"ת מאי קאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות לב"ש נמי מיית בשיעורא דידהו (פירוש דאי מיית בפחות הו"ל להטריף בפחות ועי' במהר"מ מלובלין) ותירצו וי"ל דרגילות הוא למות ע"י נטילה בחסרון מועט מע"י רקיבה וחולי עכ"ל ובאורו הוא ע"י נטילה גם ב"ש מודי דסגי בשיעור סלע רק פליגי בחסרון שע"י רקיבה וחולי בלבד, דלב"ש בעינן התם כמלא מקדח ולב"ה הכל אחד כדי שינטל מן החי ויעו"ש במפרשים ולפ"ז באמת אין סתירה מלשון המשנה שנזכר בלשון חסרון ללשון ב"ה שנזכר בלשון נטילה דאדרבא גם ב"ה קיימי אלשון חסרון שבמשנה דאיירי להתוס' ע"י רקיבה וחולי ולהר"מ בחסרה מתחלת ברייתו אלא שמדמו שיעורייהו להיכי דנטול ביד מן החי דשם מודי להו ב"ש כאמור בתוס' ה"נ בחסרון ע"י חולי או חסרה מתחלת ברייתו הוי חד שיעורא, וא"כ כי קאמר שמואל וכן לטרפה מוכח דקאי אעיקר דברי ב"ה שקאי אחסרון המוזכר במשנה והכל מיושב

ג) בדרכי תשובה (סימן ל' אות ה') וז"ל במטה יהונתן כתב דמ"ש ברוב גובהו או ברוב היקפו, (קאי על מ"ש המחבר בהמה או חיה שנתרוצץ עצם גולגלתה בין ברוב גבהה בין ברוב היקפה טרפה). היינו רוב הכמות של הגובה או מן ההיקף אבל אם נחבס רק רצועה אחת ארוכה אע"פ שעל רוב גובהה או רוב היקפה כשר עכ"ד כל דבריו תמוהין וחלילה לסמוך ע"ז וכו' ובודאי איזה תלמיד עשה כתבו וכו' עכ"ל, ורשמתי על הגליון, עיין בת"ש סק"א במש"כ שם ופשטא דהני לישני וכו' נראה מבואר כהמט"י ועל פירוש השני שפירש שם הת"ש שנחבסה היינו נסדקה כלומר שכל הראש שלם רק נסדק לשנים וסדק אחד ארוך הולך מתחלת הגולגלת ע"ש יש להעיר דא"כ פסוקת הגולגלת טרפה והש"ס לא חשיב רק תרין היינו גרגרת וחוה"ש וכבר העיר כיו"ב בי"א בסי' זה ולדינא עי' בת"ש ועכ"פ לאו תלמיד טועה כתבו

ד) נוב"ק (חיו"ד סי' י"ח) נשאל מח"א ע"ד קורקבן שכל עור הכיס נרקב לגמרי והשואל רצה להטריף ע"פ דעת הט"ז (סי' ל"ג סק"ט) דנרקב גרע מחסרון והיכי דעור אחד כולו נרקב הלקותא יתפשט וגם. עור השני לא יתקיים והנו"ב השיבו דוקא עורות הריאה שחלושים המה אין מתקיים אחד אם עור השני כולו נרקב אבל עורות הקורקבן חזקים ומתקיים גם עור אחד אף שהעור השני כולו נרקב עכת"ד ע"ש

ורשמתי על הגליון ויש להעיר עפ"ד הבה"ג המובא במ"ז (סי' מ"ט סק"א) דגם בקורקבן חיצון אדום ופנימי לבן ואי חליף טרפה כמו בושט ומיניה דה"ה בשניהם אדומים או לבנים וממילא מוכח מזה דהיכי דאחד לקוי לגמרי טרפה כמו בושט כמו שהבין הרב השואל, אך יל"ע דהא הפנימי הלבן אינו הכיס הנקלף, ע"ש במ"ז ובפליתי ובפירוש רגמ"ה ש"ס חדש ווילנא (דף מ"ג ע"א) ד"ה וכיס שלו קיים וכו' הכיס שהוא נקלף עכ"ל מבואר כדעת הפליתי וקצרתי

ה) דעת הב"ח הובא בש"ך (סי' מ"ח סקי"ב) לאסור המסס שניקב מצ"א אפילו בניקב ע"י חולי, ודעת הש"ך לרש"י שהוא מן האוסרין אינו אלא בניקב ע"י מחט שאז יש חשש שמא ניקב והבריא אבל בניקב ע"י חולי אפילו רש"י מתיר ומסתייע בזה מלשון רש"י (ריש פא"ט) במשנה ד"ה שנקט לחוץ שכתב וז"ל שהנקב נראה מבחוץ וכגון שנקבו זה או זה שלא במקום חבורן וכו', וע"כ מיירי רש"י כאן בנקב שלא ע"י מחט ומשו"ה אינה טרפה עד שהנקב נראה מבחוץ: והנה דיוקו מרש"י (ריש פא"ע) כבר קדמו המעי"ט באשר"י (סי' ל"ד סק"ס) בתירוצו השני עי"ש, אבל תירוצו הראשון שם הוא שמש"כ שם רש"י שנראה מבחוץ הכונה היא שמקום הנקב נראה שהוא מבחוץ לאפוקי אם נקבו זה לתוך זה. אכן בעיקר הדבר כבר העיר הפמ"ג שם בש"ד (אות י"ב) כי מלשון רש"י (סו"פ ב"מ) נראה להדיא שדעתו לאסור אפילו בניקב ע"י חולי מטעם דאין הגנה לחצי עור דק הקיים, והכונה היא שסופו לנקב. ומלשון רש"י (סוכה ל''ד סע"א) לא משמע להיפך ע"ש ותבין, וכן בתוס' סו"פ במה מדליקין נראה להדיא דבתחלה נקטו התוס' לפרש"י שהוא מטעם דאין זו סתימה דמזה משמע דאפילו בניקב ע"י חולי נמי הכי ובסופו כתבו ועוד אומר ר"י דמצינו למימר כפי' רש"י דבהמסס אפילו מצ"א טרפה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא והא דבעי בא"ט ניקבו לחוץ היינו כגון דידעינן דשוב לא הבריא כגון שאכלה מחט בפנינו ושחטוה מיד עכ"ל, אבל זה נראה בעליל ששתי דעות הוא בתוס' ודוקא לפר"י חדשו שהוא מטעם שמא הבריא אבל לרש"י הוא הטעם משום דלא הוי סתימה חצי עור דק ואפילו בניקב מחמת חולי או במחט ושחטוה מיד נמי טרפה וכן משמע פשטות דה''ת (חולין נ' ע"ב) ד"ה מחט ע"ש

ולולא מסתפינא היה נראה לי לחדש עוד ולומר לפירש"י דהטעם הוא משום שאין זה סתימה שהדופן דק מאד דהיינו דוקא בניקב חצי עור ההמסס וכן מדויק לשון התוס' בחולין (נ' ע"ב) וכן מדויק לשון המהר"ם מלובלין בחדושיו לחולין (נ' וסוכה ל"ד) דדייקי ואמרי ''דניקב חצי עור" אבל בניקב רק מעט מהעור פשוט שכיון שרוב העור קיים שאמרינן בזה רובו ככולו וכשירה הוא, חוץ בניקב מחמת מחט שהחשש הוא שמא הבריא אז אפילו יתפוס המחט רק מעוטא מעור ההמסס מ"מ חיישינן שמא נקב לחוץ וחזרה לאחוריה והבריא רוב העור, ולפ"ז יצא לן קולא אחת דגם לדעת הב"ח שמטריף שלא בה"מ אפילו בניקב מחמת חולי היינו דוקא בניקב חצי העור, אבל לא בניקב רק מעוט מהעור

ודע דהא שנדחקו רבעה"ת לישב לשון שניקבו לחוץ האמור במתניתין דא"ט וכתבו דאיירי דשחטוה מיד או בניקב מחמת חולי כש"כ הר"ן, אינו מובן לי דע"כ האי לשון ''לחוץ'' לא בא לדייק שבעינן שיהא נקב מפולש אלא לדייק דבעינן לצד חוץ ולאפוקי נקבו זה לתוך זה וכש"כ התוס' (חולין נ' ובסו"פ ב"מ), דאין לומר דבא לאוריי לן דבעינן נקב מפלש תקשה דלמה שנה לן בכלל האי לשון ש ''לחוץ'' הא בגל נקובי דטרפות בעינן נקב מפולש וכי קתני באינך לחוץ לומר ''מרה שנקבה לחוץ'' או ''דקין שנקבו לחוץ" ומ"ש דדוקא בהמסס ובה"כ דייק התנא לפרש לן שיעור נקיבה, וע"כ האי לחוץ הכונה הוא לאפוקי זה לתוך זה וכאמור

ודע דלפירש"י שפירש מטעם דחצי עור דק לא מקרי הגנה קשה לי הא עור הדקין, דק יותר מעור ההמסס וכש"כ הפר"ח (סי' מ"ו סק"ט) להטריף במחט שנתחב בדקין דטרפה אפילו למאן דמכשיר בהמסס משום בדקין ומרה שעורן דק חיישינן טפי ע"ש, ובמעים מצינו בש"ס (נ' ע"א) שרשב"ג סובר שאפילו שירקא דמעיא סותמת וע"כ לא פליגי עליו אלא בשירקא דמעיא שאינו מגוף המעי, אבל בנשאר מעט מעור המעי משמע דלכו"ע הוי סתימה, ואין להשיב נמי מהא דמצינו דשומן סותם ומשמע אפילו שומן דק. שא"ה שראוי להשמין יותר, אבל טובי האברים גבול טבעי יש להם וקצרתי

עוד ראיתי בפמ"ג (ש"ד סקי"ב) הביא שם בשם הכו"פ וז"ל ודע דברייתא מחט בביה"כ דפי' רש"י דוקא נקיט, הא המסס לא שמא הבריא והקשה הכו"פ א"כ עולא דלית ליה שמא