דעת מרדכי א קלב

הא דאקפל אקפולי (כלומר בנחת) התם דאיפרוק איפרוקי (כדבר הנעקר בכח כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט המחובר אינו מחובר ביחד הלכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא רש"י) ותמוה דאיך בתורבץ הושט שנטל רובו מלחי והמעוט הנשאר במקום אחד דכשר הוא, ואמאי לא נימא דהבני מעים התלויים בו כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, וביותר להס"ד דגם בניטל כולו מלחי כשר בודאי קשה כנ"ל, ואת"ל דהגמ' פריך ע"ז והא איכא עיקור סמנים ונימא דה"ה דהוי מצי למיפרך והא נעלו הבני מעים, אכתי תקשה דמאי מקשו התוס' ע"ז אשיטת רש"י לעיל (דף כ') דפשיטא ליה דבעיקור סימנים הוי טרפה דאיך פשיטא לו בכך וקשה דאיך לא פשיטא להו, הא ע"י עיקור סמנים הוי כנטולת ב"מ וכדאמרינן לעיל בפה"ג, דמאי נ"מ בין נפסק באמצע לבין ניטל מהלחי אידי ואידי כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, וגם לפי המסקנא עדין תקשה גם אם ניטל רובו הו"ל להיות טרפה וכמו בפסה"ג ברובו דאמרינן משום זה חשובה כנטולת הריאה, וביותר תקשה לשיטת הבה"ג דמפורש בתוס' כאן גם בניטל כולו מהלחי אם נקלף בנחת אינה טרפה אלא שהל"מ דאין שחיטה מועילה בה, וקשה דלמה לא הוי טרפה משום נעילת הריאה אם נקלף הקנה ומשום נטילת המעיים אם נקלף הושט, אעכצ"ל דכל היכי דלא הוי טרפה הדרא חלימה ולכן לא הוי עוד כנטולת המעים, ומשו"ה בין להס"ד דתורבץ הושט שניטל כולו מהלחי כשר, בין לפי האמת דניטל רובו דוקא, אין אנו מוכרחים לומר דתוכל לחיות לעולם בדרך זה אלא דדמי למחו בכוליא אע"ג דמייתי מזה, מ"מ גמירי דאי מבדרי לה סמא חיי, וה"ה להס"ד ס"ל גם בניטל כולו מהלחי ולהמסקנא בניטל רובו הדר חלים ולשיטת הבה"ג גם בניטל כולו אם נקלף בנחת לא הוי טרפה והדר חלים אלא דהל"מ בכה"ג לא מהני לה שחיטה וכן מבואר זה בדה"ח שם ד''ה והאיכא עיקור סמנים, שכתבו לשיטת הבה"ג, ומיהו לספרים דגרסי וכו' י"ל שיודע המקשן כדמסיק לבסוף דרבב"ח איירי האיפרוק איפרוקי בכח, דלא הדרא בריא והוי טרפה, ועיקר סמנים דלא הוי טרפה, כלומר דהדר בריא. דאיקפל איקפולי בנחת מעל הבשר וכו' עכ"ל התוס', וכן הוא ברש"י דטעמא דאיפרוקי משום דלא הדר בריא, הרי להדיא דהנ"מ בין טרפה לשאינה טרפה הוא אי הדר בריא והוא ע"פ היסוד של הגמרא מדף (נ"ד) הנ"ל

ואין להקשות דאיך הוי סלקא אדעתין לומר דפסוה"ג הדרא בריא דא"כ איך תועיל בעוף שחיטת הקנה לבד דאיזה שחיטה היא אם חיותו אינה נטולה בכך ז"א דאם לא עביד סמא אז ודאי הוא מת בכך והוי שפיר נעולה נשמתו בכך ושחיטה מעליא הוא, וראיה לזה מהא דהקשה הת"ש (סי' כ"א סק"ד) בגמ' לעיל (כ"ט ע"א) דקאמר ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתו כשרה ואי אמרת מע"מ כרוב טרפה הוי, אמר רבא שאני לענין טרפה דבעינן רוב הנראה לעינים עכ"ל, ותמוה כיון דלא הוי ערפה א"כ מוכח דלא ניטלה חיותה בכך וראויה עוד לחיות וא"כ איך יתכן דלענין שחיטה יועיל, איזה שחיטה הא אם חיותה אינה ניטלת בזה והרי עיקרו של שחיטה הוא לעול חיותו של הבעל חי וכו' ע"ש, אבל לפי דברינו ניחא שפיר באמת גם במע"מ נמי מתה ואם לא מבדרא לה סמא בודאי תמות ולכן נקראת שחיטה בשיעור בזה אבל לענין טרפה שאני כיון דאי עביד לה סמא וחיה אינה נקראת טרפה כמו גבי מחו לה בכוליא

ועוד לפי מה שכתבו התוס' לקמן (מ"ג ע"א) ד"ה הנך דאפקת לא תפיק, דלהכי לא תני במתני חסרון הגרגרת כאיסר משום דטעמא דחסרון דסופו ליפסק הגרגרת ברובה וא"כ כ"ז שייך אי תני לפסוקת לטרפה בפ"ע א"כ שוב לא צריך למנות חסרון גרגרת כאיסר, אבל אי לא תני פה"ג שוב הוי צריך למיתני חסרון גרגרת כאיסר ולאשמעינן דבחסרון נמי טרפה, אבל יש להשיב ע"ז דא"כ חסרון נמי טרפה משום דסופה להיות פסוקה ברובה ותהיה נטולת הריאה ונטולת הריאה הא קתני לה ותנא רק עיקרי טרפות קחשיב ואזל והנכון כתירוצנו הראשון

עוד י"ל דנ"מ לפי המבואר ביו"ד (סי' ל"ג סק"ה) דעוף שיש לו שני קנים או ושטים דטרפה, הרמ"א בשם תשובת הרא"ש, וכתב הפר"ח דאם הם מחוברים למעלה ולמטה רק באמצע הם מחולקים דכשר דומיא דמרה יעו"ש, ואם נפסק אחד מהם במקום שכפולין המה נראה דטרפה וכמו ביתרת הדקין שנקבה ועין שו"ת צ"צ גבי שני טחולין שניקב אחד מהם בסומכה וא"כ כה"ג אם נפסק אחד מהם אז אין שייך לומר דהריאה כמאן דמנחא בדיקולא דמיא דהא הריאה מחוברת היטב ע"י הקנה הנשאר, ולהכי תני פסוקת הגרגרת דטרפה היא מחמת עצמה ולא מחמת נטולת הריאה, וא"כ אפילו בשני קנים היכי שפסוקה ברובה באחד מהם דטרפה והוא ציור נכון

אבל לפ"ז יש לעיין אמאי אידחי לעיל דברי ריש לקיש שאמר לחלק כאן ששחט במקום חתך דאז הוי נבלה ומשנתינו דשני לה בהדי טרפות איירי ששחט שלא במקום חתך ופריך ע"ז דלא הוי אח"כ שחיטה כלל בקנה כיון דע"י פסוקה הוי הריאה כמאן דמנחא בדיקולא, ונימא דאיירי בשני קנים דאז ע"י פסיקתו של אחד מהם לא הוי כמאן כמנחא בדיקולא הריאה כיון שמחוברה נמי לקנה השלם ואינה אלא טרפה ואם שחט אח"כ באידך הקנה שלא במקום החתך שפיר מוציאה מידי נבלה והוא לכאורה כסתירה לשיטת הפר"ח ויל"ע עוד בזה. ענף ב

א) חולין, (מ"ב ע"ב) תוד"ה ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטרפה וכו', וכן לטרפה נמי אגולגולת דמשכחת ביה חומרא וקולא וכו', ולענין עשה חברו טרפה וכו' עכ"ל, ומבאר מהר"ם מלובלין את כונתם דאם עשאו חסר לחברו חוליא אחת לב"ש לא מקרי עשאו טרפה ואינו חייב והיינו קולא לב"ש וחומרא לב"ה ע"ש וקשה לי אמאי אינו חייב לב"ש הרוצח מיתה כה"ג ועיין בסנהדרין (ע"ח) דלענין מיתה תליא באמדוהו למיתה אע"פ שלא נעשה טרפה וגם מבואר בגיטין (מ"ג ע"א) ע"ש בפירש"י דכשעשה חברו טרפה עדין אינו נהרג עד שימות ממש, וא"כ ממ"נ אי אמדוהו למיתה ומת בודאי חייב מיתה גם לב"ש אע"פ שלא נטרף מקודם, ואם לא מת גם לב"ה אינו חייב מיתה אפילו נימא דנעשה טרפה, ואין לומר דאיירי דלא אמדוהו למיתה ומת דלב"ה חייב מיתה כיון שנעשה טרפה בודאי מת מחמת הכאתו, משא"כ לב"ש, ז"א דבאומדנא לא שייך לחלק בין ב"ש וב"ה, דבאופן דנעשה טרפה לב"ה א"כ לב"ש לפחות הוי מכה ראויה למות ממנה והוי אומדנא למיתה, אכן נתישבתי דאין זה מוכרח ושפיר נוכל לומר כיון דלב"ש חסר חוליא אחת לא הוי טרפה ויוכל לחיות שוב בעי אומדנא אי הוי מכה הראויה למות ממנה או לא משא"כ לב"ה דהוי טרפה לא בעי אומדנא כלל, וא"כ שפיר איכא נ"מ אי לא נאמד כלל ומת אח"ז דלב"ה לא בעי אומדנא כלל כיון דהוי טרפה וחייב הרוצח מיתה, ולב"ש כיון דבעי אומדנא והוא לא נאמד ואולי אי נאמד הוי אמדינן ליה דאינה ראויה למות ממנה ולא מיחייב מיתה, אכן כתבתי כל זה לפי באורו של מהר"ם כדי לישב דבריו אבל בפשטות דה"ת נוכל לומר דכונתם באם היה הנהרג חסר חוליא אחת דלב"ש הוא הורג את השלום וחייב מיתה ולב"ה הוא הורג את הטרפה ופטור וא"כ הוי חומרא לב"ש וקולא לב"ה וכ"כ הרש"ש

ב) בפ"ת (יו"ד סי' ל' סק"ב) הביא בשם הח"ס (חיו"ד סי' נ"ה) שהעלה דהני עופות דיבשה שיש נקב בראשם מתחלת ברייתם ואפילו נימא שלפי ערך קוטנן יש בנקב כשיעור חסרון בגוגולת מ"מ מותרין כיון שאינו ניטל מן החי רק חסר הוא מתחלת ברייתו וראיתו מלשון המשנה דקתני כדי שינטל מן החי דמשמע האיסור דוקא בנטילה ועי' בפר"ח (סוף סי' נ') שהביא כן בשם התה"ד (סי' קע"ז) ומשיג עליו משום