דעת מרדכי א קלא

דכת החולקים על הרשב"א דס"ל דס"ס במקום חזקה ל"א, היינו דוקא בס"ס הבא מחמת המקרה כגון ההיא דכתובות ספק תחתיו או בנשבר העצם או בספק שחיטה ונתערבה אח"כ דזה לא נכנס אלא תחת הגדר והשם של ס"ס בלבד כיון שהוא במקרה אבל בס"ס שהוא יוצא מחמת טבעו של עולם כמו בחדש וכדומה לזה כיון דס"ס כזה דין רוב ממש יש לו וכמו דלא בעינן נמי שלא יהא משם אחד כמו בשאר ס"ס וכאמור לעיל בשם החו"ד משום דדין רוב ממש יש לו, ה"נ לענין חזקה כיון דדין רוב ממש יש לו מועיל אפי' במקום חזקה כמו רוב דעלמא, וא"כ מיושבת קושית הגרע"א בטוב כיון דמוכח מדה"ת (נדה י"ח) הנ"ל דהא דשליא נכנס תחת גדר טבע והויה שבעולם א"כ אם נימא דיש מקצת שליא בלא ולד א"כ יש לפנינו רוב גמור דחוב מקצת שליא שבעולם אין בהם רוב ולד משום הני תרי סבות חדא משום דאיכא הרבה שאין בהם ולד כלל ועוד שאפי' בין הני שיש בהם ולד אין בהם רק מקצת וא"כ ברובא אין בהם רוב ולד ורובא וחזקה רובא עדיף והוא ישר ונכון בעה"י

ובזה תתישב לנכון קוה"ת כאן שהקשו דבמאי איירי סוגיא דידן אי ברה"י אפי' בס"ס טמא אי ברה"ר אפי' בחד ספק טהור ותירצו דאיירי לענין לאוסרה לבעלה, והנה רש"י ז"ל מפרש בהדיא לענין טהרות וחזרה עליו קוה"ת. אבל לפמש"כ ניחא דהנה בס"ט ברה"י קי"ל בהדיא כתובות (ט"ו ע"א) דרוב מהני ביה והכי איתא שם דרוב צפרדעים ושרץ אחד ביניהם אלמלא דין קבוע אז היה ברה"י ספק טהור ע"ש, ועי' בנדה (י"ח ע"א) ובנמצא הלך אחר הרוב ופרש"י שפירש אחד מהם למקום אחר ונגע בו אדם שם טהור דאמרינן כל דפריש מרובא פריש וצפרדע הוא ועי' שם בתוד"ה אחר הרוב, וא"כ כיון דס"ס דשליא הוא דין רוב ממש יש לו א"כ שפיר מהני אפי' בס"ט ברה"י לטהרנה דרוב מהני אפי' בס''ט ברה"י

אלא שאכתי אפשר להקשות דנהי דס"ס זה דין רוב יש לו והרי קי"ל דאמרינן סמוך מעוטא לחזקה לחומרא מדרבנן, וא"כ נימא הכא סמוך מעוטא דיש בשליא חוב ולד לחזקת איסור שאינו זבוח לחומרא מדרבנן והדרא קושית הגרע"א לדוכתה ואיכא למידחי משום דרבנן דפליגי (יבמות קי"ט) על ר"מ וס"ל דלא אמרינן סמוך מעוטא לחזקה אפי' מדרבנן אלא דאנן חיישינן להחמיר (עי' חולין י"א ובק"נ ברא"ש יבמות קי"ט) ואע"ג דא"ל דאתיא מתניתין כר"מ, דס"ל סמוך מעוטא לחזקה מדאורייתא כדמוכח מקידושין (פ' ע"א) גבי תינוק שנמצא בצד עיסה וכדמוקי הש"ס מתניתין דיבמות (קי"ט) כר"מ וא"כ אכתי תקשה איך מוכח מכאן דאין מקצת שליא בלא ולד, דלמא לעולם יש מקצת שליא בלא ולד, ואי דיש מ"ש בל"ו א"כ הוי ליה רובא להיתר וכש"כ, מ"מ אסור משום סמוך מעוטא לחזקה ולהכי אשמעינן עולא דאין מקצת שליא בלא ולד, מ"מ אפשר לומר דדחיקא להגמרא לאוקמא גם משנה זו דלא כהלכתא, ובפרט לשיטת הרשב"א בחדושיו (יבמות קי"ט) והנימוק"י אתא שפיר, שכתבו דלא אמרינן סמוך אלא היכי דהמעוט הוא מתוך הרוב אבל לא היכי דהמעוט הוא כנגד הרוב ומשו"ה ל"א סמוך מעל"ח גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין, או גבי רוב בהמות כשרות ולא שייך לומר סמוך אלא גבי רוב נשים מתעברות ועי' בב"א (שער רו"ח סי' ח') שהאריך בדבריו של הרשב"א, והכא הרי הוי המעוט נגד הרוב ול"א סמוך מעל"ח

ובפשיטות היה נ"ל לתרץ קושית הגרע"א דקושית הש"ס היא מסיום לשון המשנה ''סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה'' ובאשה אין חזקת איסור וא"כ אמאי אסורה בדאיכא ס"ס, אע"כ מוכח דאין מקצת שליא בלא ולד עתה מדוקדק היטב בזה מה שהביא הש"ס סיום לשון המשנה כי הדיוק הוא דוקא מהסיומא כאמור ויש לי עוד דברים בזה אלא הוא ענין שכבר דשו בו רבים ואני מחוסר ספרים כעת ולכן נמנעתי להאריך עוד בזה. סימן גז ענף א המצאה נפלאה לסלק קושיתו של ערוגות הבושם ויחדש כל שלא נחשב בין הטרפות אע"פ שמחה כיון אי כהרי לה סמא והיא אינה נקראת טרפה ועוד הערות קצרות

חולין, (מ"ב ע"א) אלו טרפות בבהמה נקובת הושט ופסוקת הגרגרת, שמעתי להקשות בשם הערוגות הבושם על יו"ד להגאון בעל שם אריה לפי מאי דאר"ל לעיל (ל"ב ע"ב) שחט את הקנה ואח"כ נקבה הריאה כשרה משום דדמיא כמאן דמנחא בדיקולא, וא"כ אמאי איצטריך למיתני כלל דפסוקת הגרגרת טרפה, תיפוק ליה כיון דתני אח"ז דניקבה הריאה טרפה, ובניקב נכלל נמי ניטל כאמור בתוד"ה ניקב הלב לבית חללו, וא"כ בפסוקת הגרגרת הוי נטלה הריאה ואינך התלויים בה וטרפה משום נטולת הראיה ואין לומר דהיינו דוקא בשחט הקנה ולא בנפסקה, ז"א דהא מפורש שם בש"ס במאי דמקשה אר"ל דקאמר לחלק בפסוקת הגרגרת ברובה, היכי דשחטה במקום חתך אז הוי נבלה ובין היכי דשחטה שלא במקום חתך אינה אלא טרפה, ומקשה ע"ז ממימרא דר"ל האמור דשחט הקנה ואח"כ ניקבה הריאה כשרה דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא וא"כ בפסק ולבסוף שחט שלא במקום חתך נמי כיון דרובה נפסקה הוי לה כמאן דמנחא בדיקולא ושוב אין לבהמה זו בשעת שחיטה אלא סימן אחד ובו אינה יוצא מידי נבלה כפירש"י שם, הרי להדיא דפסוקת הגרגרת נחשבה הריאה כמנחא בדיקולא ובכן למותר הוא למיתניא פסוקת הגרגרת כיון דתני אח"ז ניקב הלב והריאה ונטולה בכלל ניקב כאמור בתוספות שם ופסוקת הגרגרת בכלל נטולת הראיה היא, והיא תמיה עצומה ואין הספר תח"י לעיין בו

ולענ"ד נראה ע"פ מאי דאמרינן לקמן (נ"ד ע"א) רב פפא בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי (שהיתה מתה בכך רש"י) אתי לקמיה דרבי אבא, אמר להו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא שמנו חכמים, והא קא חזינן דקא מתה, גמירי דאי בדרי לה סמא חיא, עכ"ל הש"ס והרי קי"ל דלטרפות לא מהני רפואה, אבל מה דלא נמנה בטרפות אע"פ דחזינן דמתה אמרינן דאי מבדרי לה סמא חיי וא"כ ניחא פשוט דע"כ אמרינן דפסוקת הגרגרת נחשבת כנטולת הריאה אלא אחרי שכבר שמעינן לה במתניתין דפה"ג טרפה ולא מהני לה סמא, אז שפיר אמרינן דפסוקת הגרגרת כמאן דמנחא הריאה בדיקולא דמיא, אבל אי לא הוי תני דפסוקת הגרגרת טרפה מצד עצמה, אז הוי טעינן לומר דלא הוי טרפה מצ"ע וא"כ אי מבדרא לה סמא חיי והדר חלימה וא"כ גם נטולת הריאה איננה. ולהכי תני התנא גם לפה"ג לומר דטרפה היא מצד עצמה וא"כ לא הדרא בריא וממילא היא נמי נטולת הריאה אלא דלא נ"מ מידי אי היא טרפה מצד אבר אחד או מחסרון שני אברים

וראיה ברורה לזה היכי דאין עליה שם טרפה מצד פסוקת אבר אחד שאז איננה טרפה גם מצד נטילת האבר השני שתלוי בו מהא דאיתא לקמן (מ"ד ע"א) אמר שמואל תורבץ הושט שנטל כולו מלחי כשר, והא איכא עיקור סמנים, לא תימא כולו אלא אימא רובו. והאמר רבב"ח אמר שמואל סמנים שנדלדלו ברובן טרפה, אמר רב שישא בריה דרב אידי