דעת מרדכי א קיג

זה אלי ואנוהו וליכא, אבל הכא לא עכ"ל הש"ס, ומבואר הוא בהכשר לא צריך הדור מצוה והוא נכון

אגב אורחא אמרתי להעיר מה שדקדקתי בב"ק (ט ע"ב) ברש"י ד''ה בהדור מצוה וכו', טלית נאה ציצית נאה עכ"ל, מעודי לא אבין מה שכתב טלית נאה, דהא הטלית אינה מצוה, והציצית הוא רק המצוה, דהא קיי"ל ציצית חובת גברא וחובת טלית גם יחד וטלית לציצית דומה כבית למזוזה שאינו מחויב כלל להיות הבית מהודר ובשבת (קלב ע"ב) ששם מקור הדברים האלה ליתא באמת תיבות אלו ''טלית נאה'' ע"ש ובמג"א (סוף סי' כ"ד) מביא בשם הגמרא דמחויב לקח טלית נאה, וכמבואר רק ברש"י נמצא הלשון הזה, ואולי מיירי בטלית המיוחד למצוה וצ"ע. סימן מט יבואר היטב מימרא דרב, מגילה בזמנת קורין אותה אפי' ביחיד. שצא בזמנה בעשרה

כתב הר''ן (פ"ק דמגילה) ד"ה מתניתין איזו עיר גדולה וכו', באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין כלומר בבני כפרים ועירות שאין להם עשרה בטלנין וכן כשחל פורים בשבת ובע"ש, וגרסינן בירושלמי באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין קריאת מגילה וכו' וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין ונראה לפ"ז שכשחל י"ד להיות בשבת לדידהו דמיקלע שעירות גדולות מקדימין ליום הכניסה שאין בני עירות גדולות עושין סעודת פורים עד אחד בשבת שהוא זמנן של מוקפין, והראשונים הקשו ע"ז והאיך יאחרו מוקפין סעודת פורים לאחר ט"ו והא לא יעבור כתיב, ובני עירות נמי איך עושין סעודה בט"ו והא כתיב ולא יעבור דמשמע דקאי נמי אזמנן של עירות שהרי כשחל י"ד להיות ברביעי אין בני הכפרים מאחרין עד יום חמישי משום לא יעבור ואי נמי אמרת דולא. יעבר לא קאי אלא אחר ט"ו, מ"מ איכא משום זמנו של זה לאו זמנו של זה ולפיכך כשם שאין קורין המגילה כשחל י"ד בשבת באחד בשבת, משום דזמנו של זה לאו בזמנו של זה, ה"נ אין לעשות הסעודה באחד בשבת אלא ביום הכניסה או בע"ש דהא אתקש זכירה לעשייה וכ"ש כשחל ט"ו בשבת שמקדימין לקרות בע"ש שעושין הסעודה בו ביום דאילו באחד בשבת יום ט"ז הוא ואיכא ולא יעבור עכת"ד הר"ן וכן הביא הריטב"א בשם י"מ דהא דאיתא בתוספתא דסעודת פורים מאחרין לפום גמרא דילן לא אמרו אלא שמאחרין אותה עד זמנן וכלפי שאמר מקדימין ליוה"כ אמר בזה מאחרין והוא דעת הרא"ה שהובא בר"ן. ונראה פשוט שדעת הרא"ה דהירושלמי מחולק בזה עם הבבלי

אכן קשה טובא לשיטה זו מהא דאיתא במגילה (ה ע"א) אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה, (כגון כפרים המקדימים ליוה"כ רש"י) ולהכי בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד פירש"י מתוך שהיא חובה בו ביום לכל יחיד להכי איכא פרסומי ניסא והקשה הטו"א ע"ז א"כ מאי פריך אח"ז מהא דקאמר רב דפורים שחל להיות בשבת ערב שבת זמנם, והא שבת זמנם היא אלא לאו לאקושי שלא בזמנם כזמנם, מה זמנם אפילו ביחיד אף שלא בזמנם אפילו ביחיד. ומאי קושיא שא"ה שהכל קורין באותו יום ואיכא פרסומי ניסא ודמי בזה לזמנו ממש להכי קורין אותו ביחיד אבל בהקדמה ליוה"כ דבני הכפרים, שאין הכל קורין באותו יום להכי בעי דוקא בעשרה עכת"ד ע"ש והיא קושיא חמורה וגם הר"ן רמז לזה, שהר"ן הביא פירש"י בשלא בזמנה היא כשמקדימין ליום הכניסה, והקשה עליו דהא בימי רב ורב אסי כבר בטלה הקדמת הכניסה ולכן פירש שלא בזמנה כגון היכי דחל י"ד בשבת או ט"ו לכרכין שמקדימין וקורין בע"ש וסיים ע"ז הר"ן והכי מוכח בגמרא וכונתו לקושית הטו"א הנ"ל, מהא דרמינן עלה דרב מאיר מימרא דרב מפורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם ולפירוש שפיר קמותיב, אבל לפירוש רש"י מאי קפריך שאני פורים שה בשבת דע"ש זמנם הוא משום דהוי יום הקריאה לכולם. משא''כ יוה"כ דהוי יום הקריאה רק לבני הכפרים כאמור

ומצאתי בירושלמי (פ"א ה"ג) בסופו וז"ל ר' בא בשם רב יהודה כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה ואנן חמיין רבנן ואפי' ביחיד, ופירש הקה"ע שקושיא היא ומקשה והא חזינן לרבנן דקורין של"ב ואפי' ביחיד, ומשני ר' אבינא בשם ר' אסי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בעשרה, ובאורו הוא דה"ק כל שאמרו ידחה ליוה"כ דהיינו כפרים שמועטין הן וליכא פרסום קורין בעשרה אבל אם חל י"ד בשבת שעירות גדולות נדחין איכא פרסום נס לכך קורין אותה ביחיד עכ"ד ע"ש, והפ"מ לא פירש כן ולפי פירושו של הקה"ע העיר הירושלמי בקושית הטו"א ועכ"פ הקושיא לפי פירש"י חמורה מאד

, ולפום רהיטא הייתי רוצה לישבה דקושית הגמ' כך היתה, דהא רב לא קאמר י"ד שאל להיות בשבת ורק פורים שחל להיות בשבת קאמר, ובמשמעות פורים נכלל בין י"ד ובין ט"ו שאפי' מוקפין שחל להיות בשבת נמי ערב שבת זמנם ומוקפין כיחידים דמי שהמה אפי' בזמנם נמי בעינן עשרה וכמו שהרגישו המפרשים בדברי רש"י במה שפירש בהא דאמר רב מגילה בזמנה היינו בי"ד דוקא ועין בהגהות רצה"ח, וא"כ לת"ק דר"י דס"ל לעיל דבחל ט"ו בשבת עירות קורין ביוה"כ כדי להקדים עירות למוקפין ואעפ"כ קאמר רב דמוקפין שחל ע"ו בשבת קורין בערב שבת ביחיד אע"פ שאז אינם אלא כיחידים, וע"כ מוכח דרב ס"ל דגם של"ב לא בעי עשרה, וגם כפרים המקדימין ליוה"כ קורין ביחיד. אלא שזה אינו נראה לי, לפרש דרב איירי דבני כרכין שקורין בט"ו דע"ז קאמר ערב שבת זמנם לאשמעינן דקורין אפי' ביחיד, דא"כ טפי הו"ל לאשמועינן הא מלתא במוקפין בזמנם ממש בט"ו שקורין אפי' ביחיד, דאם בזמנם קורין ביחיד אע"פ שהם כיחידין, אין שום רבותא כלל בשלא בזמנם דזמנם הוא. דגם בזמנם ממש נמי הוי כיחידים, ואע"פ שעדיין יש לדחוק ולומר דבמימרא דפורים שחל להיות בשבת כולל גם בני י"ד גם בני ע"ו שבכל גווני של"ב קורין אפי' ביחיד מ"מ זה דחוק ופירש"י תמוה

והנה הטו"א פירש בטעמו דרב שמחלק בין זמנו שלא בזמנו דבקריאת מגילה ביחיד באמת ליכא משום פרסומי ניסא, כיון דבלא"ה ראוי לקרות בו דהא מכתבי הקדש הוא ורק בזמנו איכא פרסומי ניסא משום דאסור בהספד ותענית וחייב במשלוח מנות ומשתה ושמחה ולהכי קורין אפילו ביחיד, משא"כ של"ב דליכא כל הני דהא תנן לקמן אע"פ שאמרו מקדימין, מ"מ מותרין בהפסד ותענית וגם שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה וגם משלוח מנות ליכא ולהכי בעי קריאה בעשרה דוקא עכ"ד ע"ש אבל לפי שיטת הראשונים המובאים לעיל די"ד שחל. בשבת שחייב בשמחה ביום קריאתה דבשבת אין עושין שמחה מטעם הירושלמי דבעינן דוקא ששמחתו תלויה בב"ד אבל שבת ששמחתו בידי שמים, ולאחר שבת אין מאחרין משום ולא יעבור או משום זמנו של זה לא כזמנו של זה דאתקש עשיה לזכירה גם בהא מלתא וחיוב משתה ושמחה הוא דוקא ביום הקריאה וא"כ ממילא כיון שחייב בשמחה הרי אסור בתענית והפסד וחייב גם במ"מ. שמ"מ מן הסעודה היא וכש"כ הרלב"ח, וא"כ הדרה קושית הטו"א לדוכתה, דמאי פריך מהא דאמר רב פורים שחל להיות בשבת דערב שבת זמנם דהיינו דקורין אפי' ביחיד, דשא"ה דאיכא פרסומא ניסא משום דנהיגין בו משתה ושמחה ומ"מ ואיסור הספר ותענית, משא"כ בהקדמת כפרים ליוה"כ דליכא היכרא מכל הני להכי בעינן דוקא עשרה וא"כ יקשה לפי שיטה זו הן אם יפרשו כפירש"י והן כהטו"א הוא תמוה כאמור.