דעת מרדכי א קיב

אוי לצאת כמו בנטלם קודם אור היום או כשהיה בהם פסול אף שאח"כ בשעה שאחזם עדין בידו כבר האיר היום והוסר פסול נמי אינו יוצא בהם, כיון דחסר כאן הלקיחה, והרי גם גט בכה"ג בנתן לה גט בשעה שהיא ישנה שאז אינה ראויה לגירושין הרי צריך באמת שיטלנו ממנה וממילא ראיתנו הקודמת נכונה ואינה דחויה דבאמת גם בכה"ג יוצא דלא הלקיחה היא המצוה רק האחיזה

והמורם מכל האמור כיון דהאחיזה הוא המצוה ולא הלקיחה מקום הוא לומר דגם במחובר יוצא, דולקחתם דכתיב גבי ארבעה מינין שהוא המכוון שיאחזם בידו אחיזה בעלמא שפיר קאי נמי על המחובר דהא מחובר נמי אפשר לאחז באחיזה בעלמא. שו"מ עיקר החקירה אם יוצאין במחובר בפמ"ג (סי' תרנ"ג) וציין לעיין בסוכה (לז) ואולי התכוין לראיתנו וליתר רמיזותיו לא זכיתי להבין עדיין ועחל"מ. סימן מח יבאר מחלוקת האחרונים אי צריך לברוכי על הדור מצוה

בשו"ת הגרע"א (מהד"ת סי' י"ג) נסתפק מי שהדליק נר חנוכה בליל שמיני ושכח לברך על הדלקתה ורק קודם שהדליק כולן נזכר דעדיין לא ברך אם יש לו לברך או לא. והעלה לענין ברכת שעשה נסים ושהחיינו בליל ראשון בודאי מברך דלא גרע מהרואה שג"כ מברך ופשיטא אף אם לא ברך מיד בתחלת ראיתו מברך אח"כ וא"כ אטו הכא דגם הדליק מיגרע גרע בתמיה, אלא לענין ברכת להדליק יש להסתפק כיון דעיקר מצוה אינו אלא נר אחד והשאר משום הדור א"כ על הדור לא שייך לברך, והביא בזה מחלוקת האחרונים, דעת הפר"ח (בסי' תער"ב) שכתב בעומד ליל שביעי וכסבור שהוא ליל ששי והדליק ששה נרות ואח"כ נודע לו שהוא ליל שביעי ושצריך להדליק עוד נר אחד דלא יברך, כיון דמצות חנוכה נר איש וביתו ואינך הוי משום הדור לא בעי לברוכי ודעת האליהו רבה (סוף סימן הנ"ל) מדייק מהב"י שכתב, במי שלא הדליק בליל שלישי אלא שני נרות שידליק השלישי בלי ברכה משום דדעתו היתה לפטור בברכה על כל מה שמחויב להדליק, דמשמע מזה דאם לא היתה דעתו לכך דסבר שלא יהיה עוד להדליק ואח"כ נזדמן דצריך לברך ומ"מ מסיק הגרע"א בנדון דידיה דצריך לברך בצרוף דעתו של האליהו רבה, משום דכל שיעור הדלקת הנרות נקרא שוהא במצוה כמו בנתעטף בטלית בלי ברכה דמברך אח"ז כיון שעדין מעוטף בו ועודנו שוהא במצותו, ואסמכיה פסקו על לשון הרא"ש (פסחים סי' ג') דכתב שם דצריך לברך להתעטף בציצית להניח תפילין, לישב בסוכה ולהדליק נר חנוכה דיש באלה שיהוי מצוה והלשון של הברכה מורה ע"ז להיות עטוף בציצית לשבת בסוכה, ולהדליק נר חנוכה, כלומר שיהא דלוק כדאמרינן משתשקע וכו' שתכלה רגל מהשוק עכת"ד הרא"ש

, ובמסקנא מסיים הגרע"א וז"ל שם, אולם אם קודם דהדליק הנרות הנוספות כבו הראשונות דבזה ליכא סניף הנ"ל כמו שיהוי מצוה מיקרי עובר לעשייתן כיון דכבתה אזדא מצותה לגמרי הדרינן לפסקא דרבוותא הנ"ל הפר"ח והא"ר אם מברכים על ההידור וספק ברכות להקל עכ"ל

והנה מה שהחליט הגרע"א בסוף דבריו דבכבו הנרות הראשונות תליא בשיטת הפר"ח והא"ר דמבואר מזה לדעת הא"ר דמברכין על ההידור גם כאן מברכין, לדעתי הקצרה יש לפקפק בזה טובא, דענין הדור מצוה לא יצדק אלא היכי דנטפל ונצרף לגוף המצוה אבל הדור מצוה בלי מצוה גם הדור לא הוי ואינו מחויב בה משום זה אלי ואנוהו, למשל אם יש שני אתרוגים אחד מהודר ואחד בלתי מהודר אבל כשר הוא הנה המצוה לחזר בתר אתרוג המהודר משום זה אלי ואנוהו. אבל אם כבר יצא ידי לקיחת אתרוג בשאינו מהודר אבל כשר הוא, אז אינו חייב עליו להדר עוד בתר אתרוג מהודר דאז נקרא הדור בלי מצוה, כיון דהמצוה כבר אזיל מיניה, וה"נ בנרות חנוכה אף שההדור הוא ענין נוסף על גוף המצוה, מ"מ לא יצדק עליה שם הדור רק בשגם גוף המצוה נצרפת עמה עוד, כי ההדור שידליק בליל השני שני נרות ביחד אבל לא בזה אחר זה, כי אז נשאר הדור בלי מצוה, ולפ"ז לאחר שכבו הנרות לא שייך לברך כלל לשיטת הא"ר, דעד כאן לא קאמר הא"ר דמברכין על ההדור אלא היכי שגם המצוה עוד קימת, כגון באופן שהביא הב"י והפר"ח שהדליק הנר הנוסף בעוד שהראשונות עוד דולקות, ואע"פ שכבתה אין זקוק לה, מ"מ המצוה עודנה קימת, כיון דאסור לכבותה בידים ושייך ע"ז צרוף ההדור המצוה, אבל לא היכי שכבו שבכה"ג הוא הדור בלי מצוה ואף אם ידליק מחדש מספר הנרות ששייך לאותו לילה, אבל מ"מ כיון שאינו. מחויב עוד א"כ נשאר הדור בלי צרוף לגוף המצוה

ומסתפקנא בשכח והדליק בליל שני נר אחד ושפך בו שמן השיעור המצומצם משתשקע עד שתכלה רגל מן השוק ובאמצע הדלקתו נזכר באופן שעתה אין בו כשיעור אם ידליק עתה הנר הנוסף, כיון דעוד דולק הנר המחויב א"כ שייך בו צירוף ההדור או דלמא כיון דהצטרפות נר ההדור לא יהיה לכל משך החיוב דנר הראשון אשר הוא גוף המצוה יכבה לראשונה א"כ אינו מחויב כלל משום הדור ויש לעיין בזה. ובעיקר הדבר אם יש חיוב ברכה משום הדור מצוה בלבד הנה לכאורה יש לי להביא ראיה מהרמ"א (יו"ד סימן רס"ה סק"ג) וז"ל שם, אבל כשחוזרין על ציצין המעכבים המילה צריך לחזור ולברך כל הברכות עכ"ל ומוכח מזה דאם חוזר על ציצין שאין מעכבין המילה וכמו שפסק הרמ"א (סימן רס"ד סק"ה) כדעת העור בחול אף לאחר שפירש חוזר גם על ציצין שאין מעכבין המילה, דמ"מ אינו מברך עליהן, ובשבת (קל"ג ע"ב) מבואר דהא דחוזר על ציצין שאין מעכבין הוא מטעם הדור מצוה, ועיין ברש"י ד"ה דלא בעינן זה אלי ואנוהו, דאחר נטילת האימורין אין הידור מצוה ביפוי הבשר, אבל יפוי מילה מצוה היא עכ"ל, הרי מבורר להדיא דבהידור מצוה ליכא ברכה ואין לדחות ולומר דשא"ה דדעתו היתה בברכתו הראשונה לפעור כל מה שראוי למול וכש"כ הב"י בנר חנוכה, ז"א דא"כ גם בציצין המעכבין את המילה לא יברך וע"כ משום הפסק חייב לברך מחדש, ואע"ג דכתב הרא"ש (בפ' כסוי הדם סימן ו') במצוה חדא שיחה לא הוי הפסק היינו שיחה לחודא לא הו הפסק. אבל הפסק גמור בודאי מחויב לברוכי, וא"כ אי נימא גם אהדור מצוה חייב לברוכי אז הו"ל לברוכי גם על ציצין שאין מעכבין כמו בציצין המעכבין וע"כ דאהידור מצוה לא מיחייב לברוכי. ובענין זה שמעתי מאת הגאון מהרי"ל המד"א דמינסק ז"ל, בעה"ח אור גדול על משניות לישב קושית המפרשים על שיטת הטור דבחול חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את. המילה, מהא דקי"ל ביבמות (מ"ז ע"ב) דבמילת גר אינו חוזר אציצין שאין מעכבין ובחול איירי, דמילת גר אינו דוחה שבת, כמבואר שם (בדף מ"ו ע"ב) ותירץ כיון דהא חואר אציצין שאין מעכבין משום הידור מצוה הוא זה אינו אלא במילת ישראל שמחויב למול והמילה הוי מצוה, משא"כ מילת גר שאכתי אינו מחויב כלל למול והמילה הוי רק הכשר שע"י זה יוכשר להיות ישראל והוי כמו גט וחליצה דלא שייך גבי הדור מצוה, וכדאיתא בגיטין (כ' ע"א) בגט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וכו', אמר רב אחא בר יעקב דלמא לא היא מע"כ לא קאמרו רבנן ההם דבעינא