דעת מרדכי א יא

מחוסר בגדים ושלא רחץ ידים ורגלים חייב על כאו"א ואם היה זר אינו לוקה אלא אחת משום זרות עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ וטעמא משום דלא הוזהר מלעבוד טמא ומחו"כ ושלא רחוץ יו"ר אלא מי שהוא ראוי לעבוד, אבל הזר שאינו ראוי לעבד אינו עובר משום אחד מאלה וא"כ בבמה קטנה שהזר ראוי לעבד הוא באמת מצוה על שמוש בטומאה ודברי הר"מ הוא תוספתא מפורשת (זבחים פי"ב) כאשר הורה מקורו הכ"מ. אכן אין מזה סתירה לדה"ת, דטבו"י ומחו"כ שנטמא כולהו משום עמא ששימש הוא וזר אינו מצוה כלל אשמוש בטומאה, ומחוסר בגדים נמי הוא משום זרות כפירש"י (לעיל ט"ז) דבזמן שאין בגדים עליהם אין כהונתם עליהם והוי כזר והרי הוא באמת זר א"כ תרווייהו איסור אחד הוא, וברחיצת ידים ורגלים נמי מפורש ורחצו אהרן ובניו ממנו את יו"ר וממילא שאין זר מצוה בכך א"כ אין מהתוספתא גופא סתירה כלל לשיטת התוס' ורמב"ן ושפיר נוכל לומר דגם בבמה קטנה אין הזר מצוה כאמור וגם דברי הר"מ יש לפרש כן. אך לפירושו של הכ"מ בהר"מ מפורש דס"ל דבבמה קטנה גם זר מצוה אשמוש בטומאה ונ"ל סייעתא לפירושו של הכ"מ בדברי הר"מ מלשון הר"מ בפה"מ סוף זבחים) שכתב וז"ל ומה שאמר הטמא ענינו שאין מקריב עמא אע"פ שהוא זר לפי שהזר כשר בבמה קטנה וכו' עכ"ל. הרי מפורש שזר. מצווה על שמוש בטומאה בב"ק

ויש לכאורה להביא ראיה בזר ששימש בבמה קטנה בטומאה דחייב מדברי התוס' דשבועות (ז' ע"ב) דאיתא התם, ת''ר וכפר על הקדש מטומאת בנ"י (בשעיר הנעשה בפנים כתיב רש"י) יש לי בענין זה להביא שלש טומאות טומאת ע"ז ג"ע שפ"ד וכו', ת"ל מטומאת בנ"י ולא כל טומאות וכתבו ע"ז התוד"ה יש לי וז"ל אכתי איכא טובא, כגון אוכל תרומה בטומאה וטמא ששימש אלא נקיט הני לרבותא אע"פ שהן חמורות, א"נ נקיט הני אע"ג דלאו טומאה ממש נינהו אלא בלשון טומאה נכתבו וכי ממעט להו להני ג', ממעט נמי אחריני עכ"ל, וקשה טובא דאיך אפשר להביא אוכל תרומה בטומאה וטמא ששימש הא האי קרא בשעיר הנעשה בפנים כפירש"י כאמור לעיל, ומכפר רק אישראלים ולא אכהנים ובישראל ליכא איסור טומאה באוכל תרומה בטוה"ג וכדיוקם של התוס' יבמות הנ"ל דאיתא בסנהדרין (פ"ג) וכהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן דכתיב ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וגו' לכהנים דבר הכתוב בפרשת אמור איש איש מזרע אהרן עכ"ל הרי דוקא בזרע אהרן נאמר ובזר איכא רק איסור זרות, ולא נ"מ מידי אם אוכל בטומאה או בטהרה וגם טמא ששימש נמי ליכא בזר וכדה"ת והרמב"ן הנ"ל והוא תמוה מאד ומצאתי קושיא זו בפנ"י והניח בצ"ע ע"ש

אכן לפי האמור י"ל דנוכל למצוא זאת גם בישראל אוכל תרומה בטומאה. היינו שישנם זרים שמותרים לאכל תרומה אם אכלו בטומאה, ואף דלא נוכל לאוקמא בבת ישראל שניסת לכהן דהא נשיהם של כהנים מתכפרים בדמו של פר שהרי נאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ועין שו"ת ש"א (סי' צ"ג) ותמצא כן, מ"מ יש למצוא בת ישראלית האוכלת תרומה בשביל בנה או בן בנה מכהן והיא כבר נתארמלה או נתגרשה שבודאי מתכפרת בשעיר, וגם בעבד כהן י"ל שאינו נכלל בכלל ביתו ומתכפר בשעיר והיא והוא חייבים אם אוכלים לתרומה בטומאת הגוף שבענין זה הם דומים לכהן כיון שמותרים לאכל, וכ"כ נוכל למצא זר ששימש בטומאה בהיתר היינו בבמה קטנה שהזר כשר בה ואם שימש בטומאה יש עליו עון טומאה, וא"כ הרי חזינן מזה ששיטת התוס' כשיטת הר"מ בפיה"מ הנ"ל

אך יש לדחות דכונת התוס' הוא, דאם נימא דכונת המקרא דוכפר עה"ק מטומאת בנ"י כולל כל מיני עבירות של טומאה, אף דמקרא זה נאמר בשעיר הפנימי המכפר רק בעד ישראלים וא"כ אם בישראל מכפר השעיר על כל מיני עבירות של טומאה ממילא מכפר הפר על כל מיני עבירות השייך בכהנים וא"כ אכילת תרומה בטוה"ג ושמוש במקדש בטומאה נמי אע"פ שאינן בישראל מ"מ כיון שישנן בכהנים גם עליהם מכפר הפר והו"ל להגמ' למיחשביה כאן. וראיה לזה, דהא לקמן (שבועות י"ג ע"ב) מייתי הגמ' דתניא וכפר את מקדש הקדש, זה לפני לפנים (על טומאה שאירעה לפני ולפנים ושהה כדי השתחואה רש"י) את אהל מועד, זה היכל, מזבח כמשמעו (מזבח הזהב אם הקטיר קטורת בטומאה ובשהייה רש"י) וכפר, אלו עזרות, (אם נכנס לעזרה בטומאה רש"י) כהנים כמשמעו, עם הקהל אלו ישראל וכפר אלו הלויים וכו' ופירש"י בד"ה וכפר את מקדש הקדש בעבודת פר ושעיר. של יוה"כ כתיב, המכפרת על טומאת מקדש וקדשיו עכ"ל, והרי בפסוק בתרא כולל כפרת ישראל וכפרת הכהנים יחדיו אטומאת מקדש וקדשיו בין בפר ובין בשעיר א"כ להה"א דהא דכתיב וכפר עה"ק מטומאת כולל כל עבירה שנקרא בשם טומאה אע"פ שבמקרא זה נאמר ביחוד אשעיר הנעשה בפנים מ"מ שייך להזכיר גם עבירות של טומאה השייך רק בכהנים דהא על מקרא זה יסמך המקרא שנאמר אחריו הא דוכפר את מקדש הקדש שכולל ב' הכפרות של כהנים וישראל יחדיו: ומש"כ התוס' שם ד"ה וכפר להשיג אפירש"י שפירש זה מזבח אם הקטיר קטורת בטומאה והשיגו עליו דלא מצינו שמכפר שעיר הפנימי על כהן ששימש בטומאה וקשה לכאורה בנהי דלא מצינו ששעיר יכפר על כהן ששימש בטומאה אבל הפר הלא מכפר ורש"י כתב דמקרא זה בעבודת פר ושעיר כתיב, אך כונת התוס' דהא להמסקנא דממעטינן מטומאות ולא כל טומאות ולא מרבינן רק אותן עבירות שחייבין עליהן קרבן עו"י ועל עון שמוש בטומאה שהיא עון מיתה בדי"ש ליכא קרבן עו"י והוא פשוט

ובדברינו אלה י"ל דברי המל"מ (פ"א מה' ק"פ ה"ג) ד"ה תנן שהביא שם מחלוקת רש"י ור"מ בענין שמוש בטומאה בבמה קטנה, וכתב שם דבבמה קטנה י"ל כיון דהזר מקריב ה"ה טמא מקריב אך הר"מ בפיה"מ לא כתב כן, ובהגהות בית שאול להרי"ש נאטאנזאהן השיג עליו מגמ' דזבחים (ט"ז) הנ"ל, ולפמש"כ יש מקום לקיים דבריו, דכונתו על זר ששמש בטומאה דזר אינו מצוה על איסור שמוש בטומאה, והגמ' קאי שם על כהן ששימש בטומאה

ולע"ע לא מצינו הכרעה לספיקתנו זו, אבל זה בודאי צריך ברור מקושית הצ"ק מנלן איסור שמוש בטומאה בבמה קטנה ולמה לא נימא דכיון דאיסור זרות אין כאן גם איסור שמוש בטומאה אין כאן דהא הוקשו להדדי כאמור לעיל, ונראה דאיתא בשבועות (דף י"ד) במשנה נטמא בעזרה והשתחוה או שהה כדי השתחואה או בא לו בארוכה במקום שיש קצרה אפילו שלא שהה חייב יצא בקצרה פטור, ובדף (י"ז) איתא בעא מיניה אביי מרבה בא לו בארוכה שעור קצרה מהו, (פי' שיצא בדרך הארוכה אבל רץ במרוצה עד שלא שהה ביציאתו רק שיעור דרך קצרה בהילוך בינוני מהו רש"י) שיעור גמירי (שיעור ארוכה גמירי לחייב וליכא רש"י), א"ד דוקא גמירי בארוכה חייב בקצרה פטור, א"ל לא נתנה ארוכה להדחות אצלו, מתקיף לה ר' זירא אלא מעתה דק"ל טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה, אא"ב שיעורא גמירי משכחת לה דאניס נפשיה בקצרה ועבד עבודה, (אא"ב שיעורא גמירי בכל שיעורי דמתניתין לחיוב כגון שיעור שהייה ביציאת קצרה אי שיעור יציאת ארוכה בלא שהייה, משכחת לה שהייה בלא חיוב כרת כגון דאניס נפשיה בקצרה לאחר ששימש ושהה בשימושו כדי שהייה יצא בקצרה ואנס עצמו במרוצה עד שלא שהה שיעור עכבתו משנטמא שיעור שהייה ויציאת קצרה בהילוך בינוני רש"י) אא"א דוקא גמירי (שהה כדי השתחואה חייב ואפי' יצא לו בקצרה במרוצה נתחייב בשהייתו רש"י) היכי משכחת לה בלא כרת, אמר אביי מאי קושיא משכחת לה כגון שבא בקצרה והפך בצינורא וכדר"ה דאר"ה זר שהפך בצינורא חייב מיתה עכ"ל הש"ס, ועין בהגהת הש"ס שהקשה בשמו של הספר רשפי אש דאף לפי הוכחה שהוכיח מהא דטמא ששימש דחייב מיתה דשיעורא גמירי וע"כ