דעת מרדכי א קא

היום, אבל לא בעינן כלל שיהיה ראוי מבעוד יום וכדברי הבשמים ראש הנ"ל זהו באור שיטת רש"י

ולשיטת יתר הראשונים הוא דהכונה בהכנה דרבה הוא דילפינן מוהכינו דכל דבר שנגמר בשבת או ביו"ט אסור ביו"ט ושבת שלאחריה אפילו בהכנה טבעית ואיסור זה אינו אלא מיום קדש לחברו, אבל הכנה שבאותו יום גופא שפיר מכינים לעצמם וכפשטות הגמרא בעירובין (ל"ח) הנ"ל ולא כפירש"י שבעי הזמנה מבעוד יום, וממילא איסור מוקצה אינו נובע כלל מאיסור הכנה דרבה ורק הוא איסור דרבנן גרידא גם לרבה לאחר חזרתו דכל מידי דאקצי מדעתו והכנה דרבה ומוקצה שני ענינים נפרדים המה, וא"כ גם לרבה. יכול להיות דאיסור מוקצה תלי רק אי ראוי בהתחלת היום גרידא, ומאן דפליג ארבה ס"ל דקרא לא אתי כלל אהכנה טבעית רק אהכנה דבידי אדם וכן כתב גם הפנ"י, אכן מדברי הרשב"א משמע קצת באופן אחר ע"ש

והר"ן כתב וז"ל ואוקמא רבה בתרנגולת העומדת לאכילה וביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה, פירוש דחשיבא להו לב"ה הכנה דממילא וכו' והזמנה דבד"ש נמי חשיבא הכנה ואם הוכן ביו"ט בידי שמים אסור לאוכלו בשבת דבעינן בכל סעודת שבת ויו"ט שיהיו מוכנה מבעוד יום של חול והא דאצטריך למימר מאתמול גמרה לה, משום דאי היום גמרה לה לא מיתסרא דהא קיי"ל בעירובין (ל"ח) גבי תחלת היום קונה עירוב דשבת ויו"ט מכינים לעצמם, אבל לא מיו"ט לשבת וכו' עכ"ל עי"ש, ערבוב מושגים אני רואה כאן לכאורה, דממ"נ אם סעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה מבעוד יום של חול א"כ איך שבת מכינה לעצמה הא ליכא הזמנה מבעוד יום של חול, ועכצ"ל דמה שכתב הר"ן דבעי הזמנה מבעוד יום לאו דוקא, אך עיקר הכונה שלא תהא הזמנה מיו"ט לשבת והוא דחוק בעינין ודברי בעה"מ מבוררין בזה יותר וז"ל, ואין בהכנה דרבה שום סרך מוקצה אלא שאין מותר בשבת דבר שנברא ביו"ט מאתמול וכן להיפך ואין בזה סרך מוקצה, אלא שגזירת הכתוב כך הוא, והיינו דאיצטריך רבה לומר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה וכו' וגזירת הכתוב הוא בהכנה הבאה מיום קדש לחבירו, אבל בהכנה הבאה בו ביום אין בו שום איסור כדאמרינן בעירובין, מי סברת סוף היום קונה עירוב תחלת היום קונה עירוב יעו"ש

ויש עוד להאריך בזה ולברר דברי רבותינו הראשונים בלשונותיהם השונות אך כבר נלאיתי להאריך, אך במה שכתבנו כבר יצא לנו דלשיטת התוספות הר"ן והבעה"מ אין איסור מוקצה כלל משום איסור הכנה מבעוד יום ויכול להיות שפיר דאיסור מוקצה תלי רק במידי דחזי לו בתחלת היום, ואם חזי לו מתחלת היום אע"פ שלא היה חזי לו מבעוד יום נמי מותר, ואפילו אם נימא כהכנה דרבה, דבהכנה דרבה גופא אין הכונה שסעודת שבת בעי הכנה מבעוד יום של חול, רק שלא יכין מיום קדש לחבירו, אבל לשיטת רש"י היסוד של מוקצה תלי בהכנה דרבה, והכנה דרבה היא שיכין מבעוד יום של חול ולפ"ז לענין מוקצה מחמת יום שעבר נמי כן הוא ותלי בזה, דלשיטת רש"י אליבא דרבה גם מוקצה מחמת יום שעבר נמי אמרינן. דלרבה דמוקצה הוא מחמת הכנה, והכנה מבעוד יום בעינן ולא שייך לומר כסברת הבשמים ראש, דכל שאתה לוקח לתחלת היום שוב אין בו מוקצה, דלא רק לתחלת היום בעינן ראוי אך מבעוד יום של חול ומבעוד יום הלא היה עוד יו"ט לכן שפיר שייך בזה מוקצה ושפיר כתב רש"י אליבא דלוי דטעמיה דאוסר אתרוג ביום השמיני משום מוקצה, אע"פ דהו מוקצה מחמת יום שעבר, כיון דליכא הכנה מבעוד יום, דבעוד יום אכתי הוי אסור משום דאיתקצאי למצותו ולוי סבר כהכנה דרבה, והתוספות לשיטתם דס"ל דאין יסוד מוקצה תלי כלל בהכנה מבעוד יום, ורק לתחלת היום בעינן דחזי ולכן לא מצי להחזיק בשיטת רש"י ושפיר מקשי עלה, דהא הוי מוקצה מחמת יום שעבר ולכן כתבו בטעמא דלוי דהוי משום גזירה, דגזר את אטו סוכה והוא נכון

והיוצא לן מזה לענין דינא. הנה חזקנו זרועות המוהרש: בהחמירו לאסור עגל שכלה יום שמיני שלו ביו''ט חדא דמתוספי הרא"ש בנדה משמע דבעינן מעת לעת, שני אפילו אם נימא דלא בעינן מעת לעת, מכל מקום אסור משו מוקצה ולא הוי מוקצה מחמת יום שעבר, כיון דעיקר היתר הוא מטעם מקצת היום ככולו, ונאסר גם מתחלת היום ושלישית דלשיטת רש"י למאי דקיימ"ל כרבה גם מוקצה מחמת יום שעבר אמרינן כיון דלא היתה הכנה מבעוד יום. אכן ראית בספר צל"ת שהעיר בזה דכיון דמה דלא חזי מאתמול הוא רק מטעם ספק נפל ועכשיו שהגיע יום שמיני נודע למפרע שמותרת היתה גם אתמול, ולא גרע מבהמה שאירע בה עיו"ט ספק טריפות, וביו"ט נזדמן לן מורה הוראה והכשירה שבודאי היא מותרת, אף שבין השמשות עדיין לא נודע שהיא מותרת עכת"ד ובאמת דמיונו אינו נכון וכמו שהעיר בעצמו שם, דשאני בשאלת טרפה התלויה בהוראת חכם, שזה גם אתמול אם היה מזדמן לו חכם היה יכול להתיר תיכף. אבל עגלה זה אי אפשר שיהיה נודע ההיתר שלו כי אם היום ביום שמיני, ודומה יותר להא דאיתא לקמן (כ"ה) גבי אין רואין מומין ביו"ט אפילו במום שנפל בו מעוי"ט, דאי אמרינן אין רואין מומין ביו"ט אז אסור משום מוקצה, ולדעת הרמב"ם אפילו לר"ש [ועין בספר פמ"א מש"כ בבאור דברי הרמב"ם הנ"ל] ולא גרע עגל קודם יום השמיני שאי אפשר לדעת עתה אם יצא מכלל נפל, מהא דבכור שנפל בו מום מעיו"ט ולא ראה המום עד יו"ט. אך יש לחלק דשאני גבי בכור דהיה לו חזקת איסור. כיון שנולד תם, משא"כ הכא שנתברר שהיה בר קיימא משעת לידתו. אמנם הצל"ח מכ"מ מקיל בצירוף הטעם שגם האיסור של האפרוח אינו ברור ויש הפוסקים המתירים וע"ש. וכן בספר ישעו"י ג"כ מקיל בזה מטעם רוב בני קיימא ובודאי יגיע לכלל היתר לא חשיב מוקצה ואין ההיתר ברור עדיין

ובעיקר דין מוקצה בטעות שהעיר הצל"ח, לכאורה ראיה מפורשת מסוגיא דשבת (מ''ו ע"ב) מהא דפריך שם לרבה, דקאמר לר"ש דס"ל דכל שאין מומן ניכר מעיו"ט אין זה מן המוכן משום דמי יימר דמזדקיק לו חכם, ופריך מהא דתנן נשאלין לנדרים שהן לצורך השבת בשבת, ואמאי לימא מי יימר דמזדקיק לו חכם עכ"ל הש"ס והנ"ל קשה דשא"ה כיון דחכם עיקר הנדר מעיקרו א"כ נתברר דלא היתה מעולם מוקצה ולא היה מעולם בחזקת איסור משא"כ בבכור, וע"כ דאף מוקצה בטעות הוי מוקצה שוב ראיתי בתשובת בש"ר (סימן רכ"ט ור"ל) שהאריכו בזה הר"ר חיים פלטיאל והר"מ והעירו מסוגיא דשבת הנ"ל, אך הרא"ש דחי לה דשא"ה דאדחי לה בידים דעשאתן איסורי הנאה להכי אף שנתברר למפרע שלא היה אסור מעולם נמי הוי מוקצה, ולפ"ז אין זה ענין גם כן לספק נפל להערתו של הצל"ח הנ"ל, שוב מצאתי בפמ"ג (או"ח סימן תצ"ח במ"ז סק"ב) דהביא דברי הרש"א והעיר מן מוקצה לשעבר וחלק, דבמוקצה מחמת נפל אמרינן אפילו מוקצה מחמת שעבר ואין דבריו מבוארין בזה, והנה לפי מה שהערנו בהמתקת שיטת הרש"א משום דבשמנה ימים של שהות ספק נפל בעינן גם מקצת יום השמיני, ואף דלא בעינן מעת לעת עיקר ההיתר מטעם מקצת היום ככולו א"כ באותו ובנו בודאי מותר דהתם הוי באמת מוקצה מחמת יום שעבר, דהא בתחלת היום באמת מותר לשחט השני, וכעת ראיתי בספר דע"ח (סימן י"א) שהביא הרבה מגדולי האחרונים שנחלקו בזה ומביא ג"כ דברי הפמ"ג בפתיחתו להלכות יו"ט, שהחמיר באותו ובנו ומקיל בספק נפל, משום דהראשון מדאורייתא והשני מדרבנן, ובדאורייתא אמרינן מוקצה מחמת יום שלעבר, ובדרבנן לא אמרינן, ולפי מה שכתבנו הוא להיפך ויען שאין רצוני להחליט דבר זה להלכה לכן לא אאריך בזה ולדון על דבר הפרטים המסתעפים מדברינו ועחל"מ.