פירוש הרא"ש על תמיד כח:

קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. לשקע בגלגל את הכיור לתוך בור הגולה שלא יפסלו מימיו בלינה. ובפ"ב דזבחים [כא:] פליגי אם היה קול השיקוע שהיה משקע לתוך הבור אחר שקדש ידיו ורגליו כדי שלא יפסלו מימיו בעמוד השחר או קול העלאה שהיה מעלהו לקדש ידיו ורגליו:

את המאוכלות הפנימי'. הקרובה להיות דשן:

הפך פניו לצפון. כנגד המזבח:

[גמ'] ומי הוה אכסדרא במערב בעזרה. דס"ד של עץ היה:

באכסדרא של בנין. על עמודי אבנים עשו כיפות של אבנים:

להחם חמין. ללוש את הסולת:

הדרן עלך בשלשה מקומות

ראוהו אחיו שירד. מן המזבח:

המגריפה. לצבור את האפר לתפוח:

ואת הצינורות. מזלגות להפך בהן האברים:

סונקין אותן. מסלקין לצדדין נו"ן ולמ"ד מתחלפות אל פשטתם [ש"א כ"ז י'] כמו אן פשטתם נשכה [נחמיה י"ג ז] כמו לשכה. וחבירו במסכת מקואות [פ"ב מ"ו] המסנק את הטיט לצדדין:

לצדי המזבח. אצל המערכה:

על גג הסובב. אם אין הכבש מחזיק:

החלו מעלין באפר. אחר שיסלקו את האברים משם הי' מעלין כל האפר:

ע"ג תפוח. הוא צבור גדול של אפר שהיה באמצע המזבח והיה אפר מתקבץ שם (כל זה שמש מקום לסדר את המערכה) כל דבר מקובץ וגבוה נקרא תפוח ובנדה [דף מז: תפוח יש למעלה מאותו מקום]:

מפני שהוא נוי למזבח. שהוא סימן לריבוי הקרבנות: