פירוש הרא"ש על נדרים נד:

מי לא מודה ר"ע דצריך אמלוכי. ומטעם זה חשיב ליה מינו שהרי על דבר שאינו מינו כלל אינו נמלך ומכל מקום לענין שליחותו לא חשיב עשה שליחותו שהרי שינה שהרי דרך השליח לימלך עליו ואין לו לעשות בלא דעת המשלחו:

מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא. מה שם התנא דפליג על ר"ע במתני' אבל במעילה כולהו מודו:

אסור בכל מיני בשר. בקר וצאן וחיה:

לאו בר איניש הוא. אלא הדיוט:

אוכליהון כבשר לענין זביני. מי שמניח בשר וקונה אלו:

כגון שהקיז דם דלא אכיל דגים. ומסתמא לא נדר אלא מדבר שדרכו לאכול ביום נדרו:

ע"י שליקה. דלא פרח לבו אלא כשאוכלהו צלי:

ההוא בסוף אוכלא. כשפסק כאב החולי: