חוט השני צט

גיוועזין מיין מן אונד בין בייא אים גילעגין איידער איך האב מיך טובל גיוועזין והנני מבקש מהקב"ה שימחול לי והנני שב בתשובה שלמה לפניו ולא אשוב עוד לכסלה. ותבין מה שתדבר. נוסח הוידוי שבכל יום. רבון העולמים אבל אנכי חטאתי עויתי פשעתי והכשלתי את בעלי שבא עלי בנדותי והרע בעיניך עשיתי ובדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כמוהו יהר"מ ה' אלקי ואלקי אבותי שתמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל פשעי ותכפר לי על כל חטאתי. בדבר מה שאכלה בשר בחלב לא אסדר לה תשובה מחמת שהיא אומרת שהיתה שוגגת. נאם שמואל בכרך

מ"ט עין משפט הוא קדוש יאמרו לו יחשוף יערות ובהיכלו כולו קרנים מידו לו באהלי החכמה זבולו ושם חביון עוזו ושכלו אשרי העם שככה לו אשרי הדור שהוא מנהיגו ומנהילו אשרי הספינה שהוא קברניטו ודגלו ה"ה הגאון יחיד בדורו עטרת ראשינו צניף תפארתינו מ"ו מהור"ר ליב יצו [גם בפעם ההיא עדיין לא לקח זקינתי שהי' נכד הגאון מוהר"ל מפראג. עכ"ה]

הנני באתי בקידה והשתחויה מרחוק שואל מפני הכבוד והיראה ואיך יוכל עבדו זה לדבר עם אדונו זה באתרא דזקוקי' דנור ובעירין דאשא מן מעייל בר נפחא לתמן אכן תורה היא וללמוד אני צריך ועיני כל ישראל על אדונינו בגלות החל הזה ועם היות יכול לבקש לי רב אחד מתלמידיו הקטני' זאת אשיב מאמר אדון הנביאי' ואת תדבר אלינו וגו' באמרם ז"ל התשתם את כחי כנקיבה וכי לא יפה לכם ללמוד מפי הגבורה וכו' ואשאלה את פי אדונינו ע"ד מי שבא לעיר שנשא אשה לשם בין שעת החיוב המס ובין שעת הגביית כי המס ההוא נתחייבו זה שנתיים ונתעכב הגבייה עד לעת כזאת אי חייב לתת חלקו במס ההוא כי הנה ראיתי במקצת מקומות שמחייבי' אותן לתן עם היות שהריב"ש בסי' תע"ז כת' שאינו חייב בחוב שנתחייבו קודם בואו לעיר ובנימוקי מהר"ר מנחם מירזבורק נמצא שאין חייב לשלם במס שנתחייבו הקהל קודם בואו לשם כבר יש לילך אחר המנהג בזה שכל הבא לשם ע"ד הסכמת הקהל הוא בא כמו שכת' הריב"ש ג"כ ועוד דבעניני מסים אין מדקדקי' והולכי' אחר המנהג שנעשה כן ג"פ כמ"ש מהרא"י בת"ה אלא שנדון דידן הוא מס המונח על קרקפת' דגברי שקורין הייבט געלט וי"ל כי בזה לא היתקן דשאני מס שהונח ע"פ השומא לפי עשרו ועניו והיכא דאתקן אתקן משא"כ במס הגלגולת שלא נמצא בזה תקנה ובפרט במה שנוהגין פה לגבותו באופן זה שכל מי שאמיד נותן זהב הגר וכל מי שאינו אמיד קוצבין לו קצב כפי יכולתו והנחסר לעניים חוזרי' וגובי' אותו ע"פ השומא ולכן מבקשים להפטר מאותו זהב הגר הנותן כל איש, האמוד בשוה כיון שהוא מונח אקרקפתא והנה עם היות שהטענה הזאת פחותה מאוד לחלק ביניהם מ"מ אפ"ל כיון שאינו אלא מצד התקנה ולא מצד הדין היכ' דאתקין אתקין והבו דלא לוסיף וכמ"ש הריב"ש בסי' הנ"ל וז"ל והנה מנהג זה דומה למ"ש ר"ת דבאתרא דנהיג פחות מהוצא ודפנא מנהג של שטות הוא ואין הולכין אחריו גם זה המנהג הוא מעוקל ועם כל זה אפשר בעניני המס שהולכי' אחריו ומ"מ כיון שאין זה מן הדין אלא מצד המנהג לבד וגם המנהג אינו בנוי ע"צ היושר אין לדון אלא בדומה ממש וכל שיש קצת התחלפו' מהנדון אל המנהג אין הולכין אחריו כגון שאם נהגו שיפרע היחיד ההוא בפירו' לא יחייבוהו בקרן או אם יצא מן העיר וכו' עכ"ל אך כל זה איננו שוה לי לחלק ביניהם די"ל דשאני התם שהמנהג הוא מעוקל לגמרי שיפרע במה שנתחייבו הקהל קודם בואו לשם אבל כאן אין אני בעניו' דעתי רואה מנהג מעוקל וסותר לשורת הדין כל כך דאדרבה משמע בתלמודא דאינהו אזלי בתר שעת הגבייה כדאמרינן מאן דמשכח. בבי דרי פרע מנת' למלכא ובמדרש יש נספה בלא משפט מקומו בההוא דאת' למגבי כרגא מבני טבריא וכו' ועם היות שאינו ראיה גמורה כדמות ראיה יש עכ"פ שמי שנמצא בארץ המלך מחייבי' אותו ליתן מס וכן נראה דעת ר"ת במרדכי בההוא כלילא דשדו אההיא כובס שכת' דאי ערקו משם לא היה הכובס יכול לכופם ועם היות שלא עמדו דבריו שם מ"מ אינו מנהג מעוקל ולכן רחוק בעיני לחלק ביניהם. אך יש לשאול את פי אדונינו שבלי ספק כל המנהגים הללו במסים נתקנו על פי אדונינו על פיו יצאו ועל פיו יבואו כי יש אומרים שהמנהג הזה אינו אלא במי שנשא אשה בעיר שהממון שנתנו לו לנדוניא כבר נתחייב במס בהיותו בעיר ההוא ולא במי שבא עם ממונו לעיר ואם כדבריהם א"כ גם במס הגלגולת לא נתחייב כיון שהוא לא היה בעיר בשעת החיוב ובאמת בהיותי דר בבומסלא ראיתי שלא דקדקו בכל אלה כי כמה פעמי' שיש לקהל הכנסו' ג"כ עד"מ מאותן שעקרו דירתם ונותני' המס לאחר שיצאו מן העיר עד ב' שנים לאחר עקירת' והקהל אינם מדקדקים שלא לתן לאותן הבאים תוך