חוט השני צד

למעלתך מ"ש הטור י"ד סי' של"ז בשם הרמב"ן וז"ל לענין שכר הרופא מותר ליטול שכר בטילה וטרח' אבל שכר הלימוד אסור דאבידת גופו הוא ורחמנא אמר והשבות לו לרבות אבידת גופו ואמרינן בענין עשיית המצות מה אני בחנם אף אתם בחנם הלכך שכר החכמה והלימוד אסור אבל שכר הטורח ושכר הבטלה מותר עכ"ד ואולי גם במליץ אינו רשאי ליטול שכר חכמתו בשביל זה דעצתו ה"ל כהשבת אבידה ואין בזה פנאי להאריך כי כבודך רצה לעמוד על ענין זה בשביל כדי לידע מה לעשות בענין הרפואות וכבר כת' שם הטור להדיא שאסור ליקח שכר החכמה והלימוד וגם שכר בטילה שהתיר אינו אלא בטילה דמוכח כמו לענין נטילת שכר לדין ובלי ספק שלא נעלמו דברי' הללו מנגד עיני כבודך ואין לענין התלות בשאלה זו כי איסור זה הוא אפי' במפרש שנוטל בשביל כך

אכן שכר המשרת ושכר עמלו ושכר בטילה דמוכח שרי במפרש וכבר חידשתי לעיל דדרך ליקח אותו אפי' שלא במפרש וכמ"ש לעיל חלוקה שלישית. ואולם אין לעשות תחבולה להרויח הרופ' בעיקרי' ותרופת עצמן שהרי רשאי להרויח בהן אפי' ביותר משתות כמ"ש הרמב"ם פי"ד ממכירה והטור סי' רל"א וז"ל הרמב"ם אבל העקרי' כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהם אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כמו שירצה והא לית' לפי שקשה לי על זה איך ישתכר כמו שירצה והיכן הוא דין אונאה דקי"ל דדין אונאה הוא בכל מילי אפי' באבני' טובות ומרגליות ואני תירצתי דאיירי התם כגון שהלוקח ידע סכומו בענין שאין שם דין אונאה דה"ל כאילו התנה חפץ זה אני מוכר לך במאתי' ויודע שאינו שוה אלא מנה דאין בו אונאה כמ"ש הטור סי' רכ"ז סעיף כ"ו א"נ שכל הסוחרים מוכרי' בעיר הזאת כך ואז תקנו חכמי' שאינו רשאי להשתכר ביותר משתותו אבל בדברי' שאין בהם חיי נפש רשאי' להשתכר מה שירצה

אכן ראיתיו בדברי הרמב"ם שתירץ בענין אחר דמוקי להאי סוגיא בנושא ונותן באמונה ואמר כך אני משתכר שמותר אפי' משתכר עשרה באחד אבל ב"ד חייבי' להעמיד שוטרים על כך שלא ישתכר כל אחד מה שירצה אלא אין משתכרי' ביותר משתות אבל בדברי' שאין בהם חיי נפש משתכרין מה שירצה כ"כ הרמב"ם להדי' ר"פ י"ד מהלכו' מכירה. והנה לכל התירוצים הללו שזכרתי אין רשאי להשתכר בכאן כלל לפי שאין כאן דין נושא ונותן באמונה ואין שייך כאן הסוחרי' מוכרי' כן בעיר הזאת גם אין שייך לומר שהלוקח יודע שאינו שוה כל כך ואעפ"כ קונה אותו ולכן פשיטא שאינו רשאי להשתכר ביותר משתות ולא זו בלבד אלא אפי' בפחות משתות ראוי שלא ישתכר לפי שחזר הדין להיות בכל דיני סחורה שיש בהם אונאה וכת' הרא"ש והביאו הטור ריש סי' רכ"ז שהוא מסתפק בדבר דשמא אפי' בפחות משתות אסור לו להונות והעלהו בצריך עיון ומי יחוש להקל בדבר שהרא"ש מסתפק בו. אלה הם דברי הטרוד שמואל בלא"א יצחק שליט"א

מ"ו. אלמנה נשאת לאיש וקודם שנשאת נתנה מקצת נכסי' לבנותיה להיות להם לפרנסת נדוניא ואח"כ מתו בנותיה ובאתה האלמנה בלי רשות בעלה להחזר לה מה שנתנה לבנותי' כדי להשיאם ויורשי הבנות אמרו שהם יורשים אותן ונתפשרה האלמנה עמהם ועתה בעלה בא ואומר שתכף שמתו הבנות נפלו המעות לפני אשתו ונחשב לנכסי מלוג ומעתה אין כח ביד אשתו לפשר לפי שהפירות שייכי' לו תכף וכדקי"ל בכל נכסי מלוג דאם מכרה או נתנה בטל

יראה לי שהדין עם הבעל דאזלינן בתר אומדנא ולכן יורשת האלמנה ולא יורשי הבנות דבמתנות אזלינן בתר אומדנא כדאמרינן בפ' מ"ש בשומע שמת בנו וכת' נכסיו לאחר וכת' הטור בח"מ סי' רמ"ו בשם הרמ"ה דה"ה בריא שכת' כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעל חוביו ואח"כ עשה פשרה עמם או שמתו אם נתברר שלא כת' מתנה זו אלא מחמת כן הואיל ונדחית השעה מפני' והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה עכ"ל וכ"ש מתנה זו שבוודאי דעתה כדי שיהיה לפרנסת נדוניית בנותיה ולכן כיון שמתו נסתלקו המתנה וחזר הירושה לה והוי כדאמרינן בפ' אע"פ שלא כת' אלא ע"מ לכונסה. ואע"פ דאמרינן בפ' האשה שנפלה ההיא איתת' דבעי דתברחינהו לנכסי' מגברא כתבינהו לברת' אינסיבא ואיגרשה אתאי לקמי' דרב נחמן קרעיה דאפי' במקו' ברת' נפשה עדיפ' לה ואוקמינ' שם דדוקא בכולה אבל במקצתה צריך שיכתוב מהיום ולכשירצה. שאני התם דהמקבל מתנה עודנה חי שאז ודאי צריך שיכתוב כן ואם לא כת' כן לאו כל כמיניה שיחזיר בו אבל אם מת ודאי לא אמרינן שיחזיר ליורשיה דאזלינן בתר אומדנא. וראיה עוד לדברי ממ"ש הרא"ש פ' מציאת האשה בשם גאון דמי שפסק מעות לחתנו ונתן לו קודם החופה ומתה בתו אע"פ שיש לה בן יחזיר המעות לאב שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ואע"פ דסיי' בה דדוקא בפסק לחתנו אבל מי שנתן לבתו