חוט השני צב

הרמב"ם והטור אינו כן אלא הריוח הוא ג"כ תמורת שכר טרחו ואפי' אם אינו נותן לו אלא מעט ריוח והא דנקט בריית' מילת משלם ה"ט דכל מה שנותן לו ריוח מקרי שכר טרחתו משלם שהרי הוא אינו מבקש יותר בעבור שכר טרחו ולכן מקרי שכר טרחו משלם וסוגי' דגמר' ה"פ שסברת המקשן והתרצן הוא דהא דקאמר הנושא והנותן באמונה היינו שאומר בכך וכך לקחתיו וכן תתן לי ואינו מזכיר ריוח כלל והכי דייק לישנא דהנושא ונותן באמונה דמשמע שהוא קונה ומוכר והלוקח סומך על אמונתו שהוא מוכר לו כמו שקנה בעצמו דאל"כ הל"ל הנושא והנותן באמונה ונוטל ריוח ומדלא קאמר הכי משמע שאינו נוטל ריוח כלל ולכן פריך שכר טרחו משלם מהיכ' קיהיב לי' ומשני דבריית' איירי בצרדויי ולכן לא הזכיר הבריית' שנוטל ריוח לפי שהדרך הוא ליתן ריוח קצוב כמו שידוע אצל הסוחרי' ולכן כתבו הרמב"ם והטור לפי דורותיהם שאין חילוק בין צרדוי לשאר דברי' שאין הסוחרי' נותני' ריוח קצוב לשום דבר למי שנושא ונותן באמונה ולכן כתבו הפוסקי' הנזכרי' שאומר בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו. ומינה נלמד שאם אינו נוטל ריוח כלל נותן לו שכר טרחו דע"כ לא אמר שאינו נותן לו שכר טרחו אלא לפי שכבר נתן לו שכרו משלם והיינו בצרדויי שהריוח קצוב אבל בשאר סחורה שאין הריוח קצוב אם לא הזכיר הריוח אז נוטל שכר טרחו וכן בדורות הללו בכל סחורה והכי דייק לישנא דהפוסקי' הנזכרי' כמו שכתב לעיל שהריוח הוא תמורת שכר טרחו מיהו אם צריך לפרש שנוטל בשכר טרחו יתבאר לקמן זה נ"ל ברור לדעת הפוסקי' הנזכרי' והלכת' כוותייהו וסברות נכונות הם

איברא כשנרד לעומק הדברים בנדון דידן אין לו דמיון כלל לההיא דהנושא והנותן באמונה דהכא אין כאן קנייה ומכירה דאילו היה קונה את הכתב מיד הסופר וחוזר ומכרו אל האנשים אשר להם הריב והיה אומר להם שקנאו בסך ל' צלמי' אז היה שייך הדין של נושא ונותן באמונה והיה נוטל שכר טרחו כיון שאין לו ריוח ושכר המשרת הוי כשכר טרחו דידי' כמ"ש לעיל אבל אין רשאי להוסיף על מה שקנה ואפי' מה דמוזיל גביה אינו נוטל דהא נושא ונותן באמונה הוא וכמו שכתבתי לעיל. אכן כיון שאין כאן קנייה ומכירה כלל ואין המליץ אלא שלוחו של בעל הריב ולפ"ז נשתנה הדין בכמה אנפי כי לענין מה דמוזיל גביה הדין מבואר בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ה דתניא הוסיפו לו אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יודא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות והתניא ר' יוסי אומר חולקין אמר רמי בר חמי ל"ק כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה א"ר פפא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ופרש"י דבר שיש לו קצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו אחת יתירה חולקין דמתנה הוא י"ל לשליח נתנה וי"ל לבעל המעות ניתנה דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק וירק הנמכרת באומד פעמים מוותר למכור בזול ופעמי' בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא מכר ונראה מדברי רש"י דאם נתן המוכר להשליח בפירוש הוי לשליח כדבר שיש לו קצבה אבל לדעת הרי"ף לעולם חולקין בדבר שיש לו קצבה שכת' וז"ל ולמה חולקין השליח עם בעל הבית הואיל ובאת הנאה לשליח ע"י בעל הבית ונראה מדבריו דאפי' אם נתן המוכר לשליח בפירוש כיון שבאת הנאה לשליח ע"י בעל הבית חולקין וכ"כ הר"ן והרא"ש כת' כלשון הרי"ף וכ"כ ב"י בשם העיטור ולהיות שנראה מדברי השאלה ששכר הסופר יש לו קצבה א"כ מה דמוזיל גבי' לרש"י ז"ל הכל לשליח ולהרי"ף והרא"ש והעיטור חולקין וכת' בכסף משנה פ"א משלוחין שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל ואולי שדקדק כן ממ"ש כל שהוסיפו לו המוכרי' ודקדק כן ממלת כל

וממילא כיון שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם מסכימים לדעת אחת ונלוה עליהם העיטור היה נ"ל דקי"ל כוותייהו אכן ראיתי בהגהו' מהרמא"י סי' קפ"ג שפסק כדעת רש"י ואולי שפסק כן מפני שכתב בתשובת להרמב"ן סי' ס' שגם רבינו האיי כת' כפי' רש"י והכריע שם שיטת הגאון ורש"י יפה. וממילא לדעת מהרמא"י שנוהגין כן במדינות הללו הוא של השליח ר"ל של המליץ בנדון דידן ואולם שכר טרחו נראה דאינו נוטל ואע"פ שכתב מהרמא"י סי' רס"ג ס"ד כמדומני שהוא לקוח מהר"ן פ' שני דייני שמי שעושה עם חבירו פעולה יכול לומר לא עשיתי עמך בחנם היינו כשהוא אומר לו בפירוש לא עשיתי עמך בחנם אבל בסתם אינו יכול השליח לומר שקנה ביותר ממה שהוא האמ' ויחשוב זה בשכר פעולתו זה ודאי אסור מטעם שאסור לגנוב דעת הבריות שהלה סובר שעשה עמו פעולה בחנם ומחזיק לו טובה בחנם ודמיא להא דתניא בפ' גיד הנשה תניא היה ר"מ אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת ויודע שאינו מקבל ולא יפתח לו חבית המכירה לחנווני אא"כ הודיע ולא יאמר לו