חוט השני צ

א"ז ושם מפורש חילוק זה של רש"י ותוספו' וכן דעת הרא"ש כדעת התוספו' ואע"פ שסיים בדבריו וז"ל אבל בסתם בלא תנאי משלם לו מטבע שהלוהו ואפי' אינו יוצא בשום מקום ה"ה בפרקמטי' נותן לו המטבע שהיה יוצא באותו שעה שקנה הפרקמטי' וכ"כ טור ח"מ סי' ע"ד אבל בסתם שלא התנה כלל נותן לו מטבע הנפסל ור"י ס"ל סברא שלישי' דגם פרקמטי' דינו כמעו' שאם נפסל נותן לו המטבע הראשון כ"נ מדברי א"ז ומפרש השיטה בע"א כמ"ש שם בתוספו' ומ"מ מדברי תשובת רש"י שהביא המרדכי בפ' הגוזל קמא נראה שבסוף ימיו הורה כדברי התוספות שגם בפרקמטי' צריך להתנות אבל אם לא התנה אינו נותן לו אלא מה שהלוהו ומאותה תשובה נראה שגם דעת רש"י בפירושו הוא כן אלא שלא גילה את דעתו בדין הלוואה ונמצא שרש"י ותוספו' שוים בזה שאם לא התנה כלום נותן לו מטבע הראשון בין בהלוואה ובין במקח וממכר ושלא כמו שכתוב בהגהות אשירי בשם א"ז וגם דעת ר"י נראה שהוא כן וכת' המגיד משנה שכן דעת רשב"א ז"ל וסה"ת כת' על דברי רש"י אך המורים האחרים ובכללם הראב"ד ז"ל בהלואה מעות במעות פירשו הדבר גם פסקו כרב יודא דפסלתו מלכות היינו נסדק והיזק ניכר הוא ושמי' היזק ואינו יכול לומר הרי שלך עכ"ל ולפי דעת' א"כ אפי' בלא התנה כלל נותן לו מטבע שניה והרמב"ם ז"ל סתם דבריו כלשון הגמרא וכת' הרב המגיד שאין בדבריו הכרע ומ"מ נראה שדעתו נוטה שהרמב"ם מפרש כהראב"ד ובהגהו' מיימון משמע שדעתו נוטה שהוא מפרש כפרש"י ומעתה לא שבקינן ספיקא דידהו ופשיט' דפסקינן כרש"י ותוספו' ור"י והרשב"א שהם עמודי ההוראה

מה. שאלה מליץ א' יהודי דהיינו מליץ בערכאות ש"ג ואומנותו הוא זה להליץ בעד יודי' וגוים בעד שכירותו והמליץ אינו יודע לכתוב שום גלחות והוא מציג הטענות ע"פ לפני סופר נוצרי והסופר כותב הדברי' בארוכה וכל הכתבי' כאשר המה ונוטל מכל כתב גלחות שהוא כות' כ' צל' אבל מן המליץ כיון שהוא נותן לו ריוח בכל יום אינו נוטל ממנו רק ט"ו צלמי' ומידי יום ויום באים אנשים חשובים אל המליץ ואומרי' יש לנו טענה פלוני עם גוי פלוני והוא אומר להם כך וכך צריכי' אתם לעשות ולטעון כך וכך בכתב ולשים את הדברים בכת' גלחות ולתת אותם לפני שופט העיר והאנשים האלה מחמת חשיבותם או מחמת עצלנותם אומרים אל המליץ זיל טרח והצג את הדברי' כאשר המה והטענות דברי ריבו' לפני סופר נוצרי שיכתוב אות' ואז נשלם הכל לך והאנשים האלה אין נותני' למליץ אפי' ש"פ בעד שכר טרחו אע"פ שאין לו שום אומנות אלא זה כי המה קמצנים והמליץ הזה להיותו אדם חשוב ונכבד עד מאוד בוש לשאול מאנשים חשובים כאלה שישלמו לו שכר פעולתו ומורה היתר לעצמו וכשבאים ליקח מהמליץ הטענות שכתב הסופר נוצרי לשלם שכר הסופר הוא אומר שהכתבים עולי' לסך ל' צלמי' לכל כתב וכת' אע"פ שלא נתן לסופר רק ט"ו צלמי' שמורה היתר לעצמו לקחת את הט"ו צלמי' בעד שכר טרחו ושהוא מחזיק משרת אחד בבית שילך כמה פעמים בכל יום לקחת הכתבי' מיד הסופרים עת' בריר' לי' למליץ שמה שמוזיל לגבי' הסופר לפי שהמליץ מטיל מלאי לכיסו מידי יום יום פשיט' לי' שאין כאן איסור אבל מספקינן לי' במה שהוא נוטל יותר ממה שהסופר נוטל משאר בני אדם בעד שכר טרחו ועצתו ושהוא מציג הדברי' בשורש לפני הסופר ושולח משרתו שהוא מחזיק בביתו גם בשביל זה אל הסופרים אם יש צד איסור בדבר זה או כיון שכמה בני אדם סוברים שהאמת הוא שהסופר נוטל ל' צלמי ואדעת' דהכי נותני' לו דילמא לא מחלי לי' אמת הוא שהמליץ אם היה שואל להם יו"ד צלמי' בעד שכר טרחו היו נותנים לו א"כ יש סברא לומר דוודאי מחלי לי' יודיעיני מכ"ת האדון צד היתר שיש בדבר זה: שלו' רב לאהו' הרופא המובהק כהר"ר יוסף יצ"ו

נדרשתי לשאלת מ"כ עם היות כי טרוד אני כעת להעתיק אוהלי עכ"ז אבוא בקצרה כפי אפשרות נושא הדרוש מה שכתב כבודך וז"ל עתה בריר' לי' למליץ שמה שמוזיל לגבי' הסופר וכו' פשיטא לי' שאין כאן איסור עכ"ד יש לדקדק על זה והאמת בתחלת העיון נראה שאין חילוק ביניהם כלל דגרסי' בפ' הזהב דף נ"א הנושא ונותן באמונה ה"ז לא יחשוב את הרע באמנה ואת היפה בשוה אלא או זה וזה באמנה או זה וזה בשוה ונותן לו שכר כתף שכר גמל שכר פונדק שכר עצמו אינו נוטל שכבר נתן לו שכרו משלם ועם היות שרש"י פירש בריית' זו לענין רבית כבר נדחו דבריו בקושיות התוספו' והפירוש המחוור הוא כפר"ח שם בתוספו' וכ"כ כ שם הרמב"ם פ"ג דמכירה והטור סי' רכ"ז וז"ל הרמב"ם כיצד חפץ זה לקחתיו בכך כך וכך אני משתכר בו אין לו עליו אונאה וכו' ויש לו להעלות על המקח שכר הכתף ושכר החמר ושכר פונדק אבל שכר עצמו לא מפני