חוט השני פט

חבירו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותו שעה א"ל ואפי' כי נפיא וכי: תרטיא שהם סלעים גדולים רחבים במדה המחזקת רובע א"ל אין והא קזילי פירי אמר רב אשי חזינן אי מחמת טבעא זיל מנכינן לי' ואי מחמת תרעא זיל לא מנכינן לי' והא קשבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא ברי' דרב יושיע עבדי עובדא בזוזי דאגרדמים טייעא עד י' בתמניא וכת' הרי"ף פי' כגון דה"ל גבי חברי' מאה זוזי כל זוזא מינייהו אית ליה תמניא פריט' ואוסיפו עלי' השת' ועבדוני' לכל זוזי עשרה פריטי חזינן אי לא קזיילי פירי מחמת ההו' תוספו' אלא תרעא כדקאי קאי יהיב לי' השת' מאה זוזי מהאי טבעא דהוא סכום כל מאי דאית לי' גבי מההי' טבעא קמא ולא מנכי לי' כלו' ואע"ג דשבח לענין נסכא חומשא מלבר דאינן תרתי בכל פריטי כיון דליכא גבי' שבח' לענין פירי לא איכפת לן בההוא תוספו' חומשא דאיכ' בנסכא והיינו דקאמר רב חסדא נותן לו מטבע היוצא באות' שעה ואי קזיילי פירי מחמת ההוא תוספו' אפי' לא אוסיפו עליה אלא כל שהו מינכי לי מהאי טבעא כוותיה ואי אוסיפו עלי' טפי מחומשא אע"ג דלא קזיילי פירי לא יהיב מהא טבעא דנפיק אלא כשיעורא דאית לי' מטבעא קמא וכ"ש אי זיילי פירי דמנכי לי' כל ההוא טופיינא דאוסיפו עליה עד גמירא וה"ה למלוה את חבירו על המטבע ופחתו ממנו וכו' עכ"ל וכן פר"ח וכ"כ הרא"ש והרמב"ם פ"ד ממלוה ועל דרך זה פי' רש"י אלא שכת' שאם השמנה שווים כמו עשרה אז נותן לו שמונה ואם הם שווים פחות מזה אז נותן לו עשרה

וכתב הרא"ש וז"ל המלוה את חבירו על המטבע ונפסל המטבע ועשו מטבע אחרת והוסיפו עליו שהוא יותר גדול וכבד מן הראשון ולית לי' אורחא למקו' שמטבע הראשון עדיין יוצא והשת' צריך ליתן לו ממטבע החדש לכ"ע ומבעיא לי' כיון שהוסיפו אם יש בו משום רבית עכ"ל וכו' מדברי רש"י דאיירי שנפסל המטבע הראשון שכת' והוסיפו עליהן מהו אליבי' דרב דאמר נותן לו ממטבע של אותה שעה היכא דהוסיפו עליו מאי אמר רב עכ"ל ורב דאמר הכי היינו בנפסלו ומ"מ מה שכת' רש"י דמבעיא אליבי' דרב דוקא אין דעת המפרשי' כן דהא קי"ל כשמואל ולפי הנראה מדברי רש"י דלשמואל פשיטא שנותן לו מה שהלוהו והא לית' לדעת כל המפרשי' אפשר דמהאי טעמא כתב בהגהו' אשירי שרש"י פסק כרב כנ"ל אבל אין מזה ראיה אח"כ מצאתי בתשוב' מהרי"ל שרש"י פסק כן בתשובה וצ"ל דגם מ"ש רש"י דמבעיא אליבי' דרב היינו אפי' אי אית לי' אורח' להת' מיהו אליבי' דשמואל נמי מבעיא היכא דלית לי' אורח' להתם אח"כ מצאתי בסה"ת שער מ"ו חלק ח' שגם הוא כתב כן אכן הרמב"ם בפ"ד מהל' מלוה לא כת' שנפסל המטבע הראשון ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דאיירי שהוא נפסל בענין זה שאין לוקחין עכשיו הזוזי' הראשוני' רק בשוי' דהיינו בתמניא פריטי והכי מסתבר אבל לא איירי שנפסל שאין לוקחין אותו כלל ומ"ש ולית לי' אורח' למקום שהמטבע הראשון יוצא ר"ל שהוא יוצא ביוקר בעשרה כמו החדשי' וכמו שהיה שוה מתחילה וכ"נ מדברי הרב המגיד שכת' בשם רש"י והרשב"א דאם היה המטבע במשקל הראשון יוצא במקום אחר כמתחלה ויש לו למלוה דרך שם ה"ז נותנו לו וזהו פשוט דלא גרע ממלוה את חבירו על המטבע ונפסל עכ"ל וגם דברי רש"י יש לפרש ע"פ דרך זה דמה לי נפסל שאינו יכול להוציא כלל או שנפסל קצתו משויו כן נראה לפי פום ריהטא אך יש לי להתיישב בדבר ממה שכת' בטור ח"מ סוף סי' ע"ד ומלשון סה"ת שער מ"ו חלק ח' נראה נמי כמו שפירשתי ומ"ש א"נ היכא דנפסל בכל מקום וכו' איירי נמי בכה"ג וגרסינן תו המלוה את חבירו על המטבע ונפסלה המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותו שעה ושמואל אומר יכול לומר לו לך הוציאו במישן אמר רב נחמן מסתברא מילת' דשמואל דאית לי' אורחא למיזל למישן אבל לית לי' אורח' לא וכן הלכת' ופרש"י דמלוה את חבירו שום פרקמטיא על המטבע שקצץ לו מעות נותן לו מטבע היוצא בשעת פרעון דהוא קיבל עליו לתת לו מעו' והאי לאו מטבע ודוקא הלוהו פרקמטיא אבל הלוהו מעות את שהלוה משלם לו ופי' בסה"ת טעם דכשהלוה פרקמטיא מצי א"ל מלוה אם היתה פרקמטיא שלי עכשיו בידי הייתי יכול למוכרה במטבע היוצא היום שהוא זמן פרעון אבל אם הלוה מעות אע"פ שנפסל מצי לוה למימר כמו כך היה נפסל בידך אם לא הלוית אותם לי והרי שלך לפניך דקי"ל כרב הונא דגזל מטבע ונפסל א"ל הרי שלך לפניך עכ"ד והתוספו' פירשו דגם לדעת רש"י אם הלוהו מעות והתנה עמו שישלם לו מעות דמשלם מטבעות היוצא באותה שעה דמטבע שנפסל לאו מטבע נינהו וכן הוא דעת התוספו' והם פירשו השיט' כן ומ"מ נראה שיש חילוק ביניהם דלדעת רש"י בפרקמטי' א"צ להתנות בפי' שיתן לו מעות אבל לדברי התוספו' לעולם צריך להתנות בפירוש וכ"כ בהגהו' אשירי בשם