חוט השני פח

בא לאוסרו אלא מכח הדרתו וכיון שהתנה שאם יתן לבנו כור של חטים יעמוד הדבר כבראשונה שיהיו מותר בנכסי' לכן אמרינן דמועיל התקבלתי לענין שיהיה כבראשונה אבל בנדון דידן קודם שנתן האב לא היה לו על נכסי אב כלום אלא שנתן לו הוא מעצמו כדי שירויח בנו ולכן לא יועיל התקבלתי דאי משוית ליה כמו שהיה בראשונה א"כ אין לו על מעות האב כלום ולכך צריך להחזיר לו המעות הא לית' דהא בפ' מי שאחזו פרכינן מיני' אאומר ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין לך דאמרינן דאינה מגורשת ומשני הכא השת' התם לצעורה קמכוין והא לא ציערה הכא משום הרווחה הוא והא לא אצטרך משמע אי הוי גבי גיטין משום הרווחה אמרינן נמי דמגורשת אם אמר מחולין לך ולא אמרינן שתהיה כמו בראשונה שלא היה לה גט ה"נ דכוות' ולכך יכול שפיר הבן לומר אין אני חפץ בהרווחה של אבי ובוודאי שאין לחלק כלל בין הכא להתם ולומר דשאני התם שאמר הריני כאלו התקבלתי ולא עביד מעשה אבל הכא הא קעביד מעשה שהוא נתן מעות לשמעון שאין סברא לחלק כלל בזה

וכדמות ראיה יש לי ממ"ש הר"ן בנדרי' בענין הנזכר [והביאו רמ"א בהג"ה ביו"ד סימן רל"ב עכ"ה] וז"ל וכת' הרשב"א ז"ל דדווקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאלו התקבלתיו דכיון שאפי' אם היה מקבל ממנו היה יכול להחזיר לו אף מעכשיו יכול לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתיו דאפוכי מטרת' למה לי אבל בביטול מעשה כגון שאמר נכסי אסורין עליך אם תלך למקום פלוני לא שייך למימר הכי לך והרי הוא כאילו לא הלכת שאי אפשר ואיכא מאן דפליג שאפי' בענין זה יכול לומר כן שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחילה אלא כדי להשלים רצונו שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו ע"כ נראה להדיא דתרי הסברות מודי' שאפי' אם הוא עושה מעשה נגד התנאי כגון שהלך למקום פלוני אפ"ה יכול למחול וע"כ לא פליג הרשב"א אלא משום דלא שייך לומר לך והרי הוא כאלו לא הלכת אבל בנדון דידן ששייך לומר הריני כאלו חזרתי וקבלתי משמעון וחזרתי ונתתי לו בדרך מתנה וכה"ג אפוכי מטרת למה לי לכן המעשה קיים

ופשוט הוא שוודאי בדרך מתנה רשאי בן ראובן ליתן לשמעון שהרי לא התנה עליו ואפי' אם היה מתנה עליו בפירוש שלא יתן לו גם לשם מתנה אפ"ה נראה דלית לן בה אם ימחול הבן על התנאי לסברא אחרונה דפליג על הרשב"א מיהו לדעת הרשב"א אין הבן יכול למחול על התנאי שאין שייך לומר הריני כאילו חזרתי וקבלתי משמעון וחזרתי ונתתי לו שהרי התנה בפירוש על התנאי ובנדון דידן כיון שהוא טוען שלא פירש ראובן שלא יתן לבנו לשמעון אפי' בדרך מתנה נראה דאפי' לדעת הרשב"א ישבע שמעון על זה ויפטר ולדעת הסברא האחרונה אפי' התנה בפירוש כן לית לן בה ודברי הרא"ש בתשובה נראה שהם כסברא אחרונה שכת' שיוכל אדם להתנות במתנה ע"מ שלא תמכרנו ושלא תמשכנו ואין הבן יכול למכור ולהשכין ולא אמרינן שיכול הבן למחול על תנאי של אביו שלא עשה אלא להרווחת בנו אלא ה"ט משום דהוי ביטול מעשה דומיא דנכסי אסורים עליך אם תלך למקום פלוני שאם הלך לא שייך לומר לך והרי הוא כאלו לא הלכת וכן ג"כ לא שייך לומר תמשכן או תמכור והרי הוא כאלו לא משכנת או מכרת אלא שאין זה ראיה ברורה דשאני התם לפי שאפשר שהאב עושה זה משום כבודו כדי שלא תסוב נחלתו אל אחרים הלא כה דברי הקטן שמואל בלא"א יצחק שליט"א

מ"ג. אשת איש שערבה בשביל אחרי' ויש לה ריוח באותה ערבות שהמוכר נותן לה חלק בריוח נ"ל פשוט דאם היא אשה נושאת ונותנת בתוך הבית שחייב בעלה לשלם כשאר משא ומתן שפוסקי' כן פה פראג לאשה הנושאת ונותנת תוך הבית וראיה ממרדכי פ' הפועלי' שמואל בכרך

מ"ד. ועל דבר אשר יצא דבר מלכות יר"ה בענין המטבע שבתחילה היו נותנין י"ד פשיטי' בעד פץ והרייכש טאליר היה שוה כ"ד פץ ויצא דבר מלכות שיתנו י"ו פשיטי' בעד פץ והרייכש טליר ישוה כ"א פץ ונמצא הרייכש טליר שוה כל כך פשיטי' כמו שהיה בתחילה אלא ששם הזהב הוא יותר ממה שהיה בתחילה שבתחילה היה שוה ט"ו פעמי' י"ד ועתה ט"ו פעמי' ט"ז נמצא שהזהב הוא ל' פשיטי' יותר ממה שהיה בתחילה גם שאר המטבעו' כולם ירדו כי הדוקט שהיה שוה בתחילה ל"ט פץ שוה עתה ל"ד פץ וסך הפשיטי' הם ג"כ קרובי' למה שהיה בתחילה רק פחות מעט וכן כל המטבעות גם יצא גזירה על איזה פשיטי' שיש בהם צורה פלוני' ופלוני' שיפסלו ויתנו מהם ל"ו פשיטי' בעד פץ והנה יש לעיין מאוד בנדון זה איך יפרעו הלוים והלוקחי' ואיך ינתנו הנדוניות ושאר השיעבודים. ומה שנראה לפי סוגית הגמרא אציגה לפניך גרסינן בהגוזל עצים בעא מיני' רבא מדרב חסדא המלוה את