חוט השני פו

מדברי המרדכי שכת' גבי משכונא וה"נ חזינא אם בשביל הערמה עשה המלוה שאם ימכור הלוה את השדה שיקנה הוא וכן משמע בגמר' גבי זבין גריב' דארעא במציע' נכסי' ופשוט הוא ועוד שהיה צריך המצרן להביא ראי' שהיה אצלו בשכירו' באותו עת שנמכר הקרקע וזהו דבר שא"א לו להביא ראיה ולכן הדין פשוט שאם האב הוא הקונה שאין מוציאין מידו ובשביל זה לא ירדתי לכתוב טענותיהם מה שיש ביניהם בדבר הכותל המפסיק שהלוקח טוען שהוא שלו ולא שייכא אל השדה הנמכרת כי מעולם לא יצאה מרשותו לתתה לחתנו בנדונייתא כי אין זה כלום כי הדייני' הראשוני' שפסקו שמחצית עובי הכותל (אינה) של המצרן הוא מפני שראו שאין זה בכלל זכיותיו והרי הלוקח נתן לחתנו ומצר לו מצרים ממקום שכלה חלקו של המצרן נמצא שחלק הקרקע מתחיל תכף סמוך למצרן וכן טענת הלוקח אינו כלום במה שלא מדד הקרקע כי אין הקרקע צריכה מדידה ומכי דייש אמצרי הוי חזקה ולא אמרו מדידה אלא גבי פירות משום דלא סמכה דעתי' ודווקא כשאומר כור בסלע ודבר זה פשוט הוא אבל אם הבנים הם הקוני' כמו שנראה מטענת הלוקח עצמו שהיה קצת רמאות בדבר שהרי אמר שנתיעץ עם חכם אחד ואמר לו שאם יעמוד הקנין על עצמו לא יחוש לשום טענת מצרנו' גם מדבר המתנה שנתן לו האב את הקרקע במתנה לבניו אע"פ שהוא אינש דלא אמיד וגם האב לא נתן המעו' מכיסו רק הבני' אלא שהאב טוען שיחד להם המקום בב"ה לפרוע ממנו המעו' מכל זה נראה שיש רמאות כי איך ילוה המעות מבניו ויקנה קרקע ויתן הקרקע לבניו במתנה והם עשירי' והוא לא אמיד בזה יש לעיין הדין עם מי והנה טען הלוקח עוד שבנה וסתר גם הכריח את המצרן להוציא מן הקרקע מה שהיה מונח לו שם ולא מיחה בו והמצרן השיב שמה שפינה האבני' היה כשהיה הקרקע עדיין של המוכר וגם הסתירה היה באותו השעה ובדבר הסתירה הודה הלוקח לדבריו עוד אמר המצרן שמעולם נשתמש גם הוא בקרקע כמוהו והנה דבר הבנין והסתירה והתשמיש נניח כעת ונדבר מעיקר המצרנות אם הפסד המצרן בשהייתו זמן ארוך כל כך גם בדבר הטענה שטען הלוקח שלא בא תכף כשנודע לו ואומר אני החילוק בדבר אם בא תכף כשנודע לו צריך המצרן להביא ראיה לפי שהלוקח הוא מוחזק כמו שהסכימו הפוסקי' ואולם הראיה הוא שבא ביו' הקנין והיינו ביו' שקנו מן האשה אע"פ שהיה שהייה גדולה בין קניית האיש לקניית האשה שהית' אח"כ כוהדר בעלה מ"מ המצרן לא היה רוצה לקנות הקרקע אם לא יקנו מן האשה ג"כ וזהו פשוט ואין לומר שיכול המצרן לומר לא נודע לי הדבר עד יו' פלוני לפי שכל שנמכר בעדם קלא אית ליה וכ"ש הכא שהיה שם שני קניות וזמן רב ביניהם שהיה נודע לו תכף וכבר הוכחתי בחיבורי סי' ד' שכל שלא אמרו לעדים לא תגלו הקנין למצרן או לשאר אנשים אמרינן דקלא אית לי' ולכן יש לשאול את פי העדים בדבר זה ואע"פ שיש חולקי' וס"ל שאין זמן ידוע לתביע' המצרן כבר הוכחתי בסי' הנזכר שאין שומעין להם לפי שהמנהג פשוט לפסוק כדברי רבינו האיי והנמשכי' אחריו וכן דעת כל האחרוני' לכן בדבר מה ששהה עד עתה יש לדקדק מאוד והנה כת' ב"י ואם לא היה אפשר למתבעי' לדינא כגון שהיה אונס לב"ד ולא הוקבע עד כמה ימים לרבינו האיי יכול לסלקו ולהר"ר יודא איכ' לספוקי עכ"ל ונראה דוודאי איירי כגון שגילה דעתו המצרן ויזמין מעותיו דאל"כ לקת' מדת הדין כי אולי לא יסרב הלוקח ויתן לו הקרקע ולמה ישהה הלוקח מעותיו אצל המוכר בחנם אם אינו מבקש הקרקע ומה יעשה במקום שהם רחוקי' מב"ד וכמ"ש בחיבורי בסי' הנ"ל והנה אם היה אונס ב"ד כנדון דידן ודאי שלא הפסיד המצרן בשהייתו אלא שאני אומ' שאין כאן אונס ב"ד כלל שאם היה רוצה המצרן היה יכול למצוא ב"ד בכל עת ואם לא היה מוכנים הרי יכול להכריח את הקהל שיכריחו את הב"ד כמו שהוא מנהג בקהל' שאם הוא מבטל את התפילה ע"כ יתנו לו ב"ד והוא לא עשה כן אלא הניח כמו שש שנים ואין די בכך במה שלקחו בוררים בתחילה כי שהייה זו מורה על שמחל להם המצרנות ואפי' אם יביא עדים שאמר תוך הזמן שאינו מוחל מ"מ אנן סהדי דמחל שאילו לא מחל לא היה ממתין כל כך וכ"ת דאדרבה על הלוקח היה מוטל להושיב הב"ד הא לית' לפי שהלוקח הוא מוחזק ומאן דאית לי' כיבא אזיל לבי' אסי' ואע"פ שבשאר זכיות אין אומרי' כן שאפי' אם שתק זמן הרבה לא אבד זכיותיו היינו בדבר שאין שייך בו מחילה אבל בדבר ששייך בו מחילה צריכין אנו לדין לפי הענין ובפרט בדיני מצרנו' וכמו שאמרו שאם ראהו בונה וסותר ולא מיחו אבד מצרנותו וכ"ש בענין זה ואע"פ שוודאי נתכוין המצרן לתחבולה כדי להחזיק המעות בידו כל הזמן הרב מ"מ לאו כל כמיניה להחזיק החבל בשני ראשיו ולא יועיל לו תחבולתיו ועוד שאין זה יושר וטוב שזה הוציא מעותיו לפני שש שנים ועכשיו