חוט השני פה

כן הוא ושאר כל הדברי' הבאי' בטענה א"צ להשיב עליהם וכמה תייהות קאחזינא בדברי משה שהוא סותר דברי עצמו. ומה שטען כמר אשר שהוא מבקש לדעת למה שאלו על החוב אין מן הצורך להשיב עליהם שהרי לא הרגיש עדיין שעשה לו ההיזק וכל ישראל בחזקת כשרות עומדי' עד שיוודע פסולם. איברא שיש לדקדק בנדון זה ענין אחד והוא במה שנסתפקתי בו זה זמן רב אם שותפין שחלקו שטרות אם צריכי' כתיבה זה לזה והיה נ"ל שאין צריכין כיון שהשטרות כתובין ע"ש שניהם כל אחד זוכה בכולו ולא מבעיא לדעת הרז"ה שהביא בסה"ת שער ל"ג שכיון שכתוב השטר על שמו עולה לו במקום כתיבה אלא אפי' לדעת הרי"ף והראב"ד והרשב"א שחולקי' עליו כמ"ש בב"י סי' ס"ו מודו הכא כיון שגוף הממון הוא שלו להכי לא בעי כתיבה ומעולם לא ראינו ולא שמענו שותפין שחלקו שיהיה שם כתיבה רק מסירה לבדו וגם הרא"ש כשהזכיר דין חילוק שטרו' בתשובה לא זכר דבעי כתיבה ולא נמצא ג"כ בטור ויש קצת ראיה לזה ממ"ש הטור סי' ס' סעיף י"ז שלא הוצרך כתיבה ומסירה אלא למי שבא לזכות ממונו למי שלא היה בו שום זכות ע"ש כן היה נ"ל אלא שהוקשה לי כיון דקי"ל דמדאוריית' אין ברירה א"כ י"ל שהממון שבשטר הזה היה של חבירו מתחילה ונמצא שהוא צריך כתיבה ומסירה לדעת החולקי' על הרז"ה זה הוא מה שעלה במצודת עיוני הטרוד שמואל בלא"א יצחק שליט"א

מא. על דבר קטט המצרנות אשר נשתהה בשש שנים מחמת שלא ישבו הב"ד ועתה בא המצרן ורצה ליקח הקרקע ואמר כי זה לו כשש שנים שבקש להניח מעותיו לפני ב"ד תכף לאחר שנודע המכירה והב"ד אמרו שאין לו היזק בדבר גם אם לא יניחם והלוקח טוען שלא בא תכף שנודע לו גם היה לו להניח מעותיו תכף ועוד שהוא מצרן בעצמו ג"כ מצד אחד ועוד שמעולם לא יצא הקרקע מרשותו כי נתן הקרקע לחתנו בנדוניא ומעולם לא מדד לו הקרקע וכאשר היה דוחק לחתנו חזר לו הקרקע כמו שהעריכו אותו בתנאי' דהיינו ג' מאות זהו' ועוד שהוא בעלים הראשונים של הקרקע ואפי' לטענת המצרן שלא קנה הבעלים ראשוני' בעצמן אלא בניו מ"מ אין טענת מצרנו' גם במסר לבן בעלי' הראשוני' והמצרן טוען שהוא שותף בכותל עם המוכר גם שכר הקרקע מן המוכר ותמיד הית' אצלו בשכירות ועוד בני הלוקח הם שלקחו ולא הלוקח שנכתב השטר עליו ומה שלא הניח המעות מה היה לו לעשות שהרי כבר בררו בוררים ולמה לא בקשו הם ממנו שיניח המעות ע"כ מקצת טענותיהם והנה דין זה מסתעף לכמה סעיפי' והוא שאם הוא אמת שהאב הוא הלוקח קי"ל מצרן שקדם וקנה זכה אלא שצריך לעיין לדעת הרא"ש דס"ל שהשותף מסלק את המצרן וא"כ אם נניח שזה הוא שותף היה זוכה בו אלא שיש לעיין אם זה הוא שותף או לא כי השותפת הוא שיש כותל אחד סמוך לקרקע הנמכרת וחלק מאותו עובי הכותל שייך למצרן וחלק לשדה הנמכרת ולדעתי אין זה נקרא שותפת כיון שכל חלק וחלק הוא מבורר וידוע שהרי כתב הרא"ש דכל זמן שלא חלקו יש לו חלק בכל השדה עיין בסי' כ"ה בחיבורי וכן מפורש בב"י בתחילת הלכו' מצרנו' קודם ד"ה ואם קנאו ובחיבורי סי' ל"ב הוכחתי כן מדברי הרא"ש בתשובה ושלא כדברי ב"י מ"ש על דברי תשובת הרא"ש כלל צ"ו ומ"ש שם הוי כמו שותף אינו ר"ל שותף ממש והגע עצמך לעולם כל הקרקע הנמכרת יאמר המצרן שהוא שותף בה אם אין גדר מפסיק ביניהם אלא ודאי כדכתיבנ' ואם מדין שכירות שכת' ה"ה שלדברי הרמב"ם הוא כמו משכונה וכת' ב"י בסעיף צ"ב דמשמע שהרא"ש מודה בזה מטעם שכירו' ליומי' ממכר הוא ונראה דלפ"ז ה"ה אם מכרה לאחר שהשוכר מוציאה מידו מטעם דדב"מ ולדברי המפרשים שבמשכונא מוציא מיד המצרן ה"ה להשוכר שמוציא מידו וכבר הוכחתי בסי' ל"ג בחיבורי שדין משכנת' ושכירות שוים אכן גם בדין משכנת' עצמו הוי ספיקא דדינא אם בעל המשכון מוציא מיד המצרן וב"י פוסק כדברי הרשב"א שאין כח ביד בעל המשכון להוציא אפי' מיד הלוקח וכ"ש מיד המצרן וכתבתי בפ' איזהו נשך שהעיקר הוא לענין פסק שבעל המשכונא והמצרן שוים הם שלא כדברי ב"י ושלא כדברי מהרמא"י ולכן אין בעל המשכונא מוציא מיד המצרן כדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ונ"י והרמ"ך וסברא ראשונה שבמרדכי וכדעת רבי' יודא גבי דין מכר לבעלים הראשוני' והוכחתי שכן הוא דעת רש"י והרמב"ם ותלמידי הרשב"א והמרדכי בשם מהר"ם אע"פ שהרא"ש והרמ"ה ומרדכי ורבינו יודא ממגנצא והעיטור בשם הגאוני' וה"מ בשם מהר"ם חולקי' חדא לפי שבעלי הסברא הראשוני' הם רבי' ואחרוני' ותו דלא יהא אלא ספיקא דדינא חזינא בי' תיוהא בשכירות זה לפי שמכותלי דברי המצרן ניכר ששכרו בשביל ערמה ותחבולה כדי שיהי' לו דין מצרנות ואם היתה כוונתו לזה אין לו דין שכירות כלל כמ"ש המפרשי' גבי משכונא ולדעתי אין חילוק בין נתכוון המוכר לכך או המצרן וכו'