חוט השני פד

נשאר הוא בכחו בתוקפו כבראשונה וזהו דבר שאי אפשר בשום פנים שהרי אמר בעצמו שהבטיחו אשר לתת לו הנותר קרן ורבית על חתונת סנדר ווימפפן ואם כדברי משה שהם שותפין כבראשונ' א"כ אינו מחויב לתת לו כלום עד שיקבל המעות מן הגוי ואיך יוכל להבטיחו לתת לו הנותר שמא לא יקבלנו מן הגוי תוך זה הזמן ועוד איך יתן הוא המעות מכיסו שמא ילך החוב לטמיון ולמה לו לכמר אשר לכנס בסכנה זו ויצטרך אח"כ לעמוד לדין עם כמר משה ואין לו תועלת כלל בדבר שהרי גם אם יהיה ריוח הרבה בחוב יהיה החצי לחבירו יותר טוב היה לו לעמוד בשותפו' בכל החוב כבראשונה ונמצא שבסילוק זה הוא קרוב להפסד ורחוק משכר ואין זה מדרך בני אדם ועוד אם נשאר השותפו' כבראשונה איך יעלה על הדעת לקבוע זמן לפרעון כשיקבלנו מן הגוי אז יפרענו ואיך שייך קביעת זמן בדבר אלא ע"כ צ"ל שכמר משה הוא מסולק מעיקר החוב שעל הגוי ואין לו אלא חוב גמור על אשר לתת לו קרן ורבית שיעלה על חתונת סנדר או לתת לו הקרן על חתונת סנדר והרבית כשיקבלנו מן הגוי ואין לומר שהותנה ביניהם שיקבל כמר משה עתה ג' מאות ומותר הקרן לחתונת סנדר גם הרבית שיעלה עד אותו הזמן ומ"מ יהיו שותפים לרווחים שיעלו גם לאחר החתונה כי מלבד שדבר זה אין להאמין ורגלים לדבר שהוא שקר אלא שלא מצאנו בכל טענותיו של משה שטען כן רק שטען שהיה ערב לחבירו וירצה להוליד מזה שהוא גם כן שותף לרווחים והוא מוכחש מדבריו כדכתיבנא ועוד שהתולדה בעצמה היא כוזבת ומעשה בכל יום ששותף אחד מסלק את חבירו מן השותפו' ושותף המסתלק נעשה ערב לחבירו שלא יפסיד הקרן והרבית נשאר עדיין אצל הגוי אם יקבלנו השותף האחד יתן לחבירו חלקו ואין לשותף המסתלק חלק בשאר רווחים שיתעסק שותף זה עם הגוי ועלי' דשותף המסתלק רמי' לאתנויי וכיון שלא הותנה דברי' שבלב אין דברים ועוד שמלשון טענתו הראשונה משמע שנסתלק בכל מכל כל ולא נשאר לו חלק בכתיבת יד שעל הגוי כלל רק חוב גמור על חבירו שהרי טען וז"ל דא האסט לעמלין געזאגט ביהאלאט דוא דיא ג' מאות אודר איך וויל זיא ביהאלטין דא האב איך געזאגט עס זאל אי איינער עם אנדרן דרויף געבן דז דיא כ"י איינער אליין האט ואין במשמעות דברי אלו רק סילוק גמור מן החוב שאם כדברי משה א"כ מה חידש לו באמרו עס זאל איינער דעם אנדרין דרויף געבין וכו' אלא ודאי שנתרצו שניהם שיהיה הכ"י של אחד מהם רק שיהיה חבירו ערב בעד הקרן לפי דברי משה ומכל דבריו נראה כן בפירוש מה שדבר עמו על החתונה וכן מ"ש שתבע ממנו מעותיו כולם מעידים על זה נמצא שלפי טענת משה בעצמו מוכח שאין כאן שותפו' כלל לא בקרן ולא ברבית ואף אם יאמר הלא לפי טענת כמר אשר מוכח שנשארו שותפין בריבית מ"מ לא אמר שהן שותפי' בשאר רווחים רק ברבית הניתן מידי שבוע בשבוע דבר שיש לו קצבה ומה שטען עוד כמר משה שכשלא פרע לו על חתונת סנדר אמר כיון שאין אתה מקיים דבריך הריני מבטל מה שעשינו גם בזה לו יהי' כדבריו מ"מ אין כח לבטל מה שעשה כבר דשותפין שחלקו כיון שהחזיק אחד מהם החלוקה קיימת כמ"ש הטור סי' קנ"ז וסי' קע"ג ולא פקעה אח"כ בדיבור בעלמ' ודבר זה ברור הוא אינו צריך ראיה שאפי' אם נניח לכמ' משה כל טענותיו ונקח לזה כל מה שטען כמר אשר שהוא זכות לכמר משה שנתרצה שיחזיר לו מעותיו תוך ח' ימים לאחר היריד מ"מ אין החלוקה בטלה שהרי לא נתן לו וכל עוד שלא נתן לו יכול נמי אשר לחזור בו לפי שאינן אלא דברי' בעלמ' וכ"ש שכבר עבר הזמן ולא נתן לו משה המעות שאין בדברי משה כלום ומ"ש משה שהיה מחזיר לו כל שעה גם הרבית אלו היה תובעו ממנו ואם בא אלי תכף לאחר היריד הייתי מחזיר לו מעותיו הוא שיבוש גמור שאין על אשר לחזר אחריו שיתן לו וכבר נתבאר שכמ' אשר יכול לחזור בו כל אמן זמן שלא קיבל המעות ואפי' אם לא קבע לו זמן כלל להחזרת המעות רק היה אומר כל זמן שיהיה לך מעות הביאם ואקבלם יכול לחזור בו כל זמן שלא קבלם וזה ברור ונמצא אין לכמ' משה על כמ' אשר כלום בכל הרווחים גם אם לא היה לכמר אשר פטורי' כלל ממנו אולם אם לא נתן לו אשר הרבית העולה מידי שבוע בשבוע כנראה מטענת משה שאמר לו אשר שהיה צריך לוותר מן הרבית בזה יקבל עליו אשר בחרם שכדבריו כן הוא שהוצרך לוותר מן הרבית העולה מידי שבוע בשבוע אבל שבועת שותפו' אין כאן כיון שחלקו כבר ופשוט הוא ואעפ"י שיש פטורי' ביד כמ' אשר לא הוזכר בהם רק הקרן ולא הריוח ואפי' אם היה פוטרו בפירוש מן הריוח כמו שנראה קצת מסוף הלשון וז"ל איך משה בר יוסף האב קיין איין ריד ניט פון וועגין דיא כ"י דיא ז' מאות האלט מ"מ לית לן בה חדא שאין בלשון זה כדי לכלול בו גם הריוח ואפי' את"ל שכלל גם הריוח מ"מ ה"ל מחילה בטעות דלא הוי מחילה ולכן יקבל עליו בחרם שכדבריו