חוט השני פג

מה שנתן לי והן צרורי' ומונחים ביחד עדיין ובאותו היו' נודע לי שהיה לו הרבה ריוח ותכף באתי אליו ואמרתי לו למה תבקש לרמות אותי תן לי מה ששייך לי והשיבני איני חייב לך כלום אמרתי לו מאחר שעסקת ברמאות יהיה הכל בטל ומבוטל ולכן אני מבקש ממנו שישבע לי מה היה הריוח באותו העסק וגם שהכתיבת יד שיש לנו עוד על האדון יהיה שלנו יחד חלק כחלק. והשיב כמר אשר אמת שנתרצינו שיקח הוא הג' מאות ושאתן לו המותר והכתיבת יד יהיה לי לבדי ואמרתי לו שיקבל המעות מאחיו לעמלין שחייב לי אח"כ בא אלי כמר משה ואמר שלא קיבל מאחיו כלום אמרתי לו אנכי אתן לך המעות השיב לא אעשה אם לא תתן לי גם הרבית אמרתי לא הותנה דבר זה בינינו אך כשאקבל הרבית אתן חלקך והרי אנכי אין אני בטוח אפי' בעד הקרן ולא אבה כמר משה לקבל מה שרציתי ליתן לו ונשאר הדבר כן עד עתה ולכן אין לו חלק ונחלה עוד בכתיבת יד ובחוב לפי שכל שעה אמרתי אתן לך חלקך מן הקרן (ואני מבקש) ומה שאמר כמר משה שהותנה שיהיה אחד ערב לחבירו להד"ם ומאחר שהם שאלו תמיד על החוב אנכי מבקש לדעת למה שאלו עליו כי אולי יבא חובי לטמיון ע"י שאלתם ולכן יותן לי ב' אנשים כשרים ילכו עמי וישאלו אל האדון מה דברו אליו והנה גם לפני יריד פסח היינו אצל האדון ובלכתינו מעמו אמר כמר משה אלי התרצה כשאחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי והרבית עניתיו הן אמר אלי לא ידעתי אם אצטרך למעות ביריד הזה אך אם לא אחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי תוך ח' ימים לאחר היריד יהיה החוב שלך ומזה תראו שמעולם לא בקשתי לעכב אותו הנותר ומאחר שהוא נתעסק בג' מאות שקבל כאות נפשו לכן אין לו חלק ונחלה עוד בהחוב וכן בכל מה שעסקתי עם האדון ועוד שכבר נתתי מה שהיה שייך לו ונתרצה בזה ומה שאמר שהיה צריך למעות ולכך היה מוכרח לתת לי פטורים הלא לא כפוהו אדם לכך וכבר התניתי עמו בפני עדים שלא יהיה לו עוד דין ודברים עלי וע"ז נתן לי פטורים ולכן אני מבקש יעשה לי שבועה מה שדבר עם האדון שלא יארע לו קלקול בחוב כנ"ל. השיב כמר משה מעולם לא רצה ליתן לי המעו' ומה שאמר כמר אשר שאין לי חלק בחוב והרי הוא אמר בעצמו שהוא רוצה ליתן הרבית כשיקבל אותו. ומה ששאלתי על החוב הוא לדעת אם נתעסק עמי באמונה ומה שאמר שלא נעשה אחד ערב לחבירו יעשה שבועה על זה והרי הוא אמר אלי בכפר היינשא שנעשה אחד ערב לחבירו ואמרתי לו כיון שאני חבירך להפסד אני ג"כ חבירך לריוח ומה שטען שמא קלקלתי חובו אם ימצא כן אקבל עונשי ומה שטען אמרתי להחזיר לו המעות באמת הייתי מחזיר לו בכל שעה גם הרבית אלו היה תבעו ממנו והכתיבת יד היתה בידו הגם שמן הדין היה ראוי להיותה בידי מאחד שהיא נכתבה על שמו ולא בקשתיה ממנו מאחר שלא החזרתי לו המאה וחצי ומ"ש שאמרתי לו אם לא אחזיר לך חלקך מהמעות שקבלתי תוך ח' ימים לאחר היריד יהיה החוב שלך אומר אני להד"ם ואעפ"כ אם היה בא אלי תכף לאחר היריד הייתי נותן לו מעותיו. ומה שטען שעסקתי עם הג' מאות ככל אות נפשי אם יתן הדין שאתן לו רבית אתן לו ולעולם היה לי מעות מזומנים בכדי שהייתי יוכל להחזיר לו חלקו והנה כשבאתי אל כמר אשר ושאלתי לו מה שקבל מהאדון אמר קבלתי המעות אמרתי תן לי חלקי ושאלתיו אם לא היה לו ריוח אמר לא שאלתיו אם האדון חייב עוד ולא אמר לא הן ולא לאו רק שקבל המעות ושאתן לו פטורים ויתן לי חלקי אמרתי אם אתה עוסק עמי באמונה ראוי שאתן לך פטורים ונתתי לו פטורים אך לא נתתי לו פטורים רק על ז' מאות כנראה מלשון הפטורים ומאחר שנודע לי שבקש לרמותי וכאשר יתברר הדבר לכן אני מבקש שישבע מה היה לו ריוח והמעות שנתן לי הם עדיין צרורים ומונחים אצלי ואני מבקש חצי החוב והעסק. השיב כמר אשר כדבריו הראשונים שתמיד היה מרוצה לחזור ולקבל המעות מכמר משה גם היה מרוצה ליתן לו מעותיו הנותרים ומאחר שכמר משה לא שלח אליו המעות לכן עשה בחוב שלו כרצונו. וכמר משה עמד בדבריו הראשונים והוסיף שהסכים הוא וחבירו לראות אולי יהיה להם ריוח גם הסכימו שלא ילך אחד זולת חבירו אל האדון וכאשר לא הייתי בביתי הלך הוא לבדו אל האדון ונשא ונתן עמו ע"כ תוקף דבריהם הועתק מלשון אשכנז

תשובה יראה שנעיין בתחילה בטענת כמר משה שאמר שכמר אשר סלק אותו מכל הכתיבת יד רק שהותנה שיהיה הוא ערב אליו אם ילך החוב לטמיון וא"כ אין כאן סילוק כלל רק שניהם חייבים באחריות החוב כבראשונה ולפי דבריו רוצה לומר מאחר שהוא ערב לחבירו והחוב הוא באחריות שניהם הוא ג"כ שותף לכל הרווחים וא"כ לא היה תכלית הסילוק רק שיקח כמר משה מעותיו ויתעסק בהם לריוח כרצונו ומעותיו של אשר יעשו פרי אצל האדון אך כל השותפות