חוט השני פב

חתנו דאפ"ה השטר פסול וצריך לפרש הטעם דמ"מ הוא מוקדם ואין מוכח מתוכו שאינו מוקדם ואע"פ שכת' שם חתני ונמצא שהיו הלקוחו' יכולים להוכיח מתוכו שלא נכת' בשנת נ"ז י"ל שאין הוכח' זו הוכחה כל כך שאפשר שהלקוחו' לא ידקדקו לשאול אם היה באותו פעם חתנו או לא וגם אם ידקדקו אפשר שלא יוכלו להביא עדות על זה כנ"ל לפרש דעתו וכן בנדון דידן נוכל לומר כן שאולי הלקוחו' לא ידעו לדקדק שלא היתה אלמנה בשנת שמ"ז אבל מ"מ מדכתיב בשטר לר"ה שנת ש"ס וכו' הרי מוכח מתוכו שאין יכול לגבות מן הלקוחות ולכן אינו מוקדם כלל גם אם נאמר שנתכוונו להקדים הזמן וכ"ת דמ"מ כיון שנתכוונו להקדים א"כ הם רשעים ופסולים הא לית' שהרי אין בקדימת כלום שהרי השטר מוכיח מתוכו שאין יוכל לגבות מן הלקוחות שלא כדין

ועוד אומר אני שאם נתכוונו להקדים נוכל לדון אותו לכף זכות ולומר שאותו פלוני הודה שקיבל המעות שנת שמ"ז ומ"מ לא יחול הקנין עד שנת שנ"ז דהיינו ב' שנים מיום הקנין אבל בוודאי האמת הברור הוא שיש כאן טעות הקולמס ואע"ג דלא אשכחן בשום מקום טעות כזה מ"מ אנו מוכרחים לומר כן מאחר שלשון השטר סותר זה לזה ועו' דהא טעות סופר שכיח הוא ועוד אפ"ל שבאמת הית' ההלואה בשנת שמ"ז בחיי בעלה אלא שהקנין היה שתי שנים לפני שנת ש"ס ולשון השטר מיושב היטב לפ"ז וה"פ זכרון עדות שהיה בפנינו שנת שמ"ז איך שבא כמר פלוני וא"ל הוו עלי עדים וקנו ממני ומ"מ הקנין לא נעשה אז אלא לאחר עשרה שנים שהרי בשטרות שלנו כותבי' למעלה וא"ל הוו עלי עדים ובסוף השטר כתבו שכן עשו וי"ל גם בנדון דידן שהציווי היה בשנת שמ"ז והם המתינו עד שנת שנ"ז א"נ שקנו ממנו בשנת שמ"ז אלא שהתנה שלא יחול הקנין אלא עד שני שנים קודם שנת ש"ס וכיוצא בזה השיבו חכמי רעגנשבורג והיא בתשובת ראב"ן דף כ"ו ע"ד והם כתבו האלמנה לפי שבזמן שהיה לו לקנין לחול הית' באמת אלמנה והשטר לא נכתב עד העת ההוא. איברא שבנדון דידן אפשר דלא שייך לומר כן כי לפי דעתי בשנת שמ"ז עדיין היה העד קטן מ"מ כתבתי לברר כל הצדדין שבנדון זה ועוד אומר אני דבנדון דידן כיון ששני הזמנים הם מרוחקים זה מזה וסותרים זה את זה הולכין אחר התחתון כדתנן כתב למעלה מנה ומלמטה ר' הכל הולך אחר התחתון משום דאיכ' למימר חזר בו מן העליון אלא שאני מסופק אם הדין השנוי במשנה שייך בכל מילי שאפשר שאינו שייך אלא במנה ומאתים שיש בכלל מאתים מנה אבל אם כתב למעלה חבית של יין ולמטה של שמן אפשר שהוא פסול א"נ יש לחלק עוד ולומר דווקא חזרה התלוים בבעלי הדבר אמרינן אבל חזרה התלוי' בעדים לא אמרינן שהרי מה שהתחיל לכתוב שנת שמ"ז הוא זיוף ומוקדם ולא שייך לומר חזר בו דמ"מ מתחילה לא ניתן לכתוב וכן עיקר ומ"מ חוזר אני לדברי הראשונים ששטר זה כשר הוא ותלינן בטעות סופר כיון שהטעות מוכח מתוכו כך נ"ל וחתמתי שמי שמואל בלא"א יצחק שליט"א: מ שלומכן יסגא לחדא אהו' היקרי' מנהיגי מדינת נעקר יצ"ו

על דברי ריבות אשר בשעריכם בין כמר משה וכמר אשר וטען כמר משה היה לי כתיבת יד עם אבי על אדון אחד ובקש אבי למוכרו ולא רציתי למכור חלקי והלך הוא ומכר כל החוב לכמר אשר ונתן לו מעות יותר מחצי' ולא רציתי ודברתי עם אשר שיניח לי חצי החוב אצל האדון ולאחר שנה אחת נתן להם האדון ג' מאות ואמר כמר אשר אלי תקח אתה הג' מאות לבדך או אני לבדי ואמרתי לו יסלק אחד מהם את חבירו מכל הכתיבת יד והשיב אלי שגם הוא מרוצה בזה רק שיהיה אחד מהם ערב לחבירו אם ילך החוב לטמיון וע"פ הדברים האלה קבלתי הג' מאות והבטיחני כמר אשר ליתן לי הנותר קרן ורבית על חתונת סנדר ווימפפן וכאשר באתי על החתונה ותבעתי ממנו המותר אמר אלי אין לי מעות לפרוע לך פה והשבתי הלא הבטחתני לפרוע לי בזמן הנזכר ולכן כיון שאין אתה מקיים דבריך הריני מבטל מה שעשינו ואחזיר לך חלקך מן המעות שקבלתי דהיינו בערך מאה וחצי ועכ"ז לפנים מן השורה תבעתיו המעות כמה וכמה פעמים והשיב אלי שאקבל חלקי מן האדון והשבתי לו תמיד כן אעשה ואחזיר לך המאה וחצי. אח"כ הלך אשר בלתי ידיעתי אל האדון סמוך לר"ח סיון שס"ט ונשא ונתן עמו וקבל ממנו מעות כן נודע לי ע"י אחרים אח"כ באתי אליו ושאלתיו מה היה עסקו עם האדון והשיב שפרע לו אמרתי לו תן לי קרן ורבית השיב כן אעשה אם תתן לי פטורים בעבור הז' מאות אמרתי לו אין כאן עוד ריוח אחר ואדרבה היה צריך לוותר מן הרבית ולכן אנכה לך בחלקך אמרתי לו כן תעשה והריני מרוצה לחלוק בריוח והפסד ועל כן נתתי לו פטורין בעד הז' מאות אך על הריוח לא פנורתיו ואמרתי לו אני צריך למעות ואכתוב לך מה שתרצה וקבלתי המעות