חוט השני פא

וכתו' בו אח"כ לפורעם שנת ש"ס דהיינו בערך ב' שנים ועניני' אלו הם סותרים זה את זה ודבר פשוט הוא שהיה לו לסופר לכתוב שנת שנ"ז וטעה וכת' שמ"ז ועוד כי בשנת שמ"ז עדיין לא היתה אלמנה

ויראה לי ששטר זה כשר ולא זו לדעת הר"ר אליעזר בר שמעון שהכשיר שטר שהיה כתוב בו ד' בשבת כ"ב בתשרי וזהו אי אפשר לפי שר"ה היה ביו' שני ויו' ד' בשבת אינו כ"ב בחודש ועוד שכ"ב בחודש הוא יו' שמיני עצרת וכתב שהוא כשר די"ל שהסופר טעה לפי שלא היה בקי בעיבורו של חודש וטעה בשני עיבורים א"נ שחשב ששני י"ט של ר"ה כיום אחד חשיבי כיון שהם קדושה אחת ולכן לא פסלינן שטרא מאחר שהשטר נכתב כהלכתו ומקוים בעדים כשרים דכל דיני ממונות תלינן בטעו' דזמן השטר בכל מה שיכולי' לתלות כדי להכשירו עכ"ל ואע"ג דהכא לא שייך ה"ט שטעה בעיבור' של חודש מ"מ ע"כ טעות אחר יש והוא טעות הקולמוס שא"א לומר שלא ידע ששתי שנים לאחר שנת שמ"ז שאינו שנת ש"ס וע"כ צריך לומר שטעות הקולמוס הוא ולא טעות החשבון ומתוכו מוכח הטעות ולכן ג"כ אינו נפסל מטעם שהוא מוקדם דהא אי אתי למטרף יוכיחו הם מן השטר שאינו זמנו שנת שמ"ז אלא אפי' לדעת הראב"ן שחולק שם והוא בסי' מ"ח בספר אבן העזר י"ל דהכא מודה דשאני הת' שיש לתלות בשגגת החשבון וכמו שכתו' הוא שם דאילו הוו קמן ע"כ הוי אמרו טעינו בחשבון והטוע' בדבר שלא ה"ל לטעות שהוא דבר גלוי לכל לא תלינן בטעות אלא שקר הוא אבל כאן אי לא הוי קמן הוי אמרי' שהוא משגגת הקולמס שנתכוונו לכתוב שנ"ז וכתבו שמ"ז שהרי אי אפשר ליישב השטר בענין אחר ולכן טענינן להו נמי הכי ומ"מ יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאדרב' בנדון דידן גם הר"א בר שמעון יודה דפסול כיון דלא מצינן למתלי בטעות עיבור החודש כמו התם ולכן ה"ל כאחד אומר בה' ואחד אומר בז' שעדותן בטילה עוד שאני אומר שדברי הר"א בר שמעון יש לדקדק עליהם במ"ש דטעו בעיבור' דירח' דהא אסקינן דמשעבר רובו של חודש לא טעו אינשי בעיבור' דירח' ועוד דהא משמע בגמר' דבתרי עיבורי לא טעו וכ"ת דיש חילוק בין זמנים הללו לדורו' הראשוני' א"כ אף לענין טעות העיבור נימא דיש חילוק וכמ"ש הראב"ן ז"ל ומסתבר טפי למימר הכי דהשת' כ"ע ידעי אימתי נקבע החודש ממה שאומר דהשת' לא ידע אפי' לאח' רובו של חודש אימתי נקבע ר"ח ותמה אני על הראב"ן במה שלא השיגו בזה ולא אוכל לעמוד על דעתו בזה וגם אין הכרח מדבריה' לנדון דידן מה דעתם בזה ולכן אמרתי להביא ראיה מדברי הרא"ש בכלל מ"ה סי' כ"ה בגט שהיה כתוב בו ך' לחודש שבט והוא כ"א לשבט ונמצא שהקדים זמן הגט יו' אחד והשיב ע"ז דליכא למיחש דכיון דידוע דר"ח היה יו' ה' וד' בשבת א"א להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בטעו' הסופר שלא היה זכור קביעות החודש ולא הוי מוקדם והכי חזינן בדיני נפשות אחד אומר בשני לחודש וכו' כ"ש הכ' בנידון זה כיון דכתי' ברביעי בשבת וא"א להיות אותו, רביעי אלא כ"א יום ע"כ צ"ל דטעו בעיבור' של חודש ואם זינתה בשלישי תיהרג שהרי העידו שברביעי נתגרשה הלכך ליכא למיחש בגט זה משום הקדמה כלל וכשר ואע"ג דקאמר התם דדוקא עד רובו של חודש טעו אינשא בעיבורי' וכו' הכא אין חילוק דע"כ טעה שהרי דבריו מכחישין זה אם זה אם רביעי הוא כ"א בחודש ואם ך' כמו שכתב הוא יום ג' וע"כ טעה או בקביעו' חודש או בין ג' וד' ובימי שבוע לא שכיחי אינשי דטעו הלכך ע"כ תלינן טעותי' בקביעות החודש ואין כאן הקדמה כלל ואין לפוסלו משום שנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו וכו' אבל אם יש ט"ס שאין ריעות וקלקול יכול לבא ממנו לא מפסל בהכי עכ"ל

ויראה דגם בנדון דידן כיון שדברי השטר סותרין זה לזה ע"כ צ"ל שהיה שם ט"ס וכ"ת התינח התם שיש לתלות בטעות העיבור משא"כ הכא הרי גם שם אין לתלות בטעות העיבור כיון שהוא אחר רובו של חודש אלא מחמת שאנו רואים שדברי השטר סותרין זה את זה אנו מוכרחי' לומר שטעו אע"ג דלא טעו אינשי בהכי וכן בנדון דידן אנו מוכרחים לומר שיש טעות הקולמס וכ"ת דשאני שטרא דידן שהוא מוקדם דעיקר הזמן הוא שנתכוונו לכתוב הוא שנת שמ"ז ובאמת הקנין ן היה שנת שנ"ז והשתא אתי שפיר מ"ש לר"ה שנת ש ס דהיינו בערך ב' שנים אין השטר נפסל בשביל כך שהרי טעם פיסול שטרות המוקדמין הוא מפני שמא יטרוף מן לקוחות שלא כדין ובנדון דידן א"א לטרוף שיאמרו לו הלקוחות מדכתיב בשטרא לר"ה שנת ש"ס וכו' חזינן בהדי' שמ"ש שנת שמ"ז הוא ט"ס ועוד שהרי בזמן ההוא לא היתה אלמנה מיהו אין ראי' מוכרחת לפי מ"ש ב"י בסי' מ"ג בשם תשובת רשב"א בשטר שהיה לו לכתוב שנת נ"ח וכת' שנת ז' וכת' לפלוני חתני ובשנת שנ"ז עדיין לא היה