חוט השני פ

התראה בפני עדים לא צריך אלא המלוה נאמן בשבועה במגו דפדית המשכון ואע"פ שמדברי מהרמ"אי לא משמע כן יש לפרש דבריו כדכתיבנ' ומה שטען הלוה שלא נשלם הזמן אין בדבריו כלו' שהרי כיון שאסור ליקח רבית א"כ כל יומא זמניה הו' וכיון שגילה דעתו שחפץ בו שיפדהו הוי כנשלם הזמן וממתין ל' יום ומכרו כנ"ל שמואל בלא"א יצחק שליט"א

ל"ח שמעון הלוה לגוי אחד וכת' החוב על ראובן וראובן הבטיחו לעשות בו כשלו ואותו גוי היה חייב לראובן על המשכון גם כן ועוד חוב אחר בלי משכון אלא שבכתיבת יד שנתן הגוי היה כתוב עוד נתחייב לו חוב ישן כך וכך והגוי נתן לראובן סך מה סתם אח"כ אמ' נתתי לך המעות בשביל המשכון וראובן אמ' נתתי לי בשביל שאר החוב אשר בלא משכון אך שאל את פי שמעון וא"ל אני ארד לדין עם הגוי אך על הוצאתך ואם לא תרצה אתן לו המשכון ואקח אני המעות ונתרצה שמעון וירד לדין והוציא הוצאות רבות והגיע החוב לידי פירעון אך הוצרך להפסיד מאה ברבית של החוב וטוען שמעון שגם ראובן יפסיד כפי חלקו דהיינו כפי חוב המשכון ולכל הפחות כפי חוב הישן וראובן טוען כבר התניתי שלא ארצה להפסיד כלו' ועוד כי לולא אהבתך הייתי נותן לגוי המשכון והיה נותן לי מותר המעות השייכי' לי מן החוב הישן כולם בשמחה רבה וא"כ לא הועיל לי ההוצאה כלום עוד טוען שמעון כי אחד מן העירוני' היה חייב לראובן והוא היה מן הפשרני' ובשביל שטרח בדבר ויש לו משל ראובן בידו הוא מעכב את שלו שלא כדין וגם זה מן ההוצאות שהוציא ראובן וטוען שמעון שאינו מחויב ליתן מה שהעירון מעכב משלו שלא כדין ילך ויתבע את העירון עוד טוען שהעירון אמר שהוא מעכב משלו בשביל שהוא עושה לו טובות הרבה בכל השנה וראובן משיב שהגוי עיכב בשביל מה שעשה טובה בחוב זה שהרי הועיל לו במאה זהו' שנתיאש ממנו גם שמעון הביא עד אחד שאמר העירון עליו כמו שטוען

דבר פשוט הוא שאין על ראובן הפסד כלל שכל תנאי שבממון קיים ובדבר ההוצא' דבר פשוט הוא שאין ראובן מחויב להקניט את העירון ודבר זה מפורש בתשובת הרא"ש כלל פ"ט סי' א' הובא בב"י סי' קע"ו סמ"ז מחודש ואלו לא היה שוה בכדי ההוצאה והיה לראובן טובות אחרות מן העירון בשביל ההוצאה ההיא היה שמין שיעור ההטבה כמבואר באותה תשובה אך כיון שטוען ראובן ברי שהעירון עיכב לו בשביל חוב זה יקבל עליו ראובן בחרם שכ"ה ודברי העד לא מעלין ולא מורידין כי אולי הגוי כחש לו. ועל דבר המשרת שקנה סוס ממעותיו ומכרו והחריש בע"ה עד שמכרו בריוח גדול ועתה הוא מבקש את הריוח נ"ל שאין בדברי ב"ה כלו' דהא קי"ל מציאת פועל לעצמו אם לא כששכרו ללקט מציאות כדרב פפ' וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והכי קי"ל ועוד כיון שהחריש עד שנמכר הא חזינן שלא רצה לקנות הסוס לעצמו שהרי אלו היה שם הפסד לא היה בעל בית מפסיד מיהו אין זה ראיה דאיכא לדמויי לנותן מעות לחבירו לקנות לו חטי' וקנה שעורי' דקי"ל אם הפסיד הפסיד לו ואם הרויח לאמצע ועוד שלפי טענת הבעל הבית שאמר שהחרי' בשביל שהמשרת כיחש לו ואמר שלא קנאו לעצמו רק לאחיו אין בשתיקתו מחילה כלל ומ"מ נראה שהדין עם המשרת מטעמ' קמיית' דמשרת דין פועל יש לו כדמוכח בת"ה והסחורה שקנה בזול דין מציאה יש לו כדמוכח במרדכי פ"ק דמציעא כך נ"ל וחתמתי שמי שמואל בלא"א יצחק שליט"א

ל"ט. שטר חוב שכתוב בו זכרון עדות שהיה בפנינו עדי' ח"מ באחד בשבת בט' באב שנת שלש מאות וארבעים ושבע לבריאת עולם בא לפנינו כמר פלוני ואמר לנו קנו וכו' ואף חתמו ותנו ליד האלמנה מרת פלונית וכו' איך שנטלנו וקבלנו ממנה ר"ן זהובי' לפורעם לה או ליורשיה לר"ה שנת ש"ס דהיינו בערך ב' שנים ועל זה השכננו לה הבית העומד לע"ע בין האלוף כמר פלוני ובין וכו' ואם יגיע הזמן ויפרעו וכו' אז יהיה השטר הלז בטל ומבוטל ויהא חוזר הבית הנ"ל לכמר פלוני הנ"ל כבראשונה ואם יגיע הזמן ולא יפרעו אז הבית יהיה תכף להאלמנה אכן בתנאי זה שצריכה האלמנה ליתן תכף ד' מאות זהובי' לכמר פלוני וכל הנ"ל קבלו עליהם שני הצדדים עליהם ועל יורשיהם שאם יעבור אחד מהם על כולו או על מקצתו לתת להקדש מאה זהובי' נוסח שטר זה יצא בפני פה ווירמיישא והנה ודאי שאין ממש במכירה זו שאינה אלא אסמכת' בעלמ' שאם יגיע הזמן ולא יפרעו וכו' ועוד שהרי לא הוזכר בו לשון מכירה רק אז יהי' הבית תכף להאלמנה ואין זה לשון מכירה ועוד שכת' אכן בתנאי זה שצריכה לתת תכף ד' מאות זהו' וכיון שלא נתנה א"כ אין המכר כלום. אכן מה שיש לדקדק הוא ע"ד הר"ן זהו' כי הנה הנתבע טוען פרעתי ע"י שהיה לו משלי כמה וכמה מסרסרות ושכר טורח ועמל ויגיעה ודברים רבי' כאלה ולכן יש לנו להתבונן אם השטר הוא כשר או לא ומקום הספק ידוע הוא לכל מי שיראה אותו שכתו' בו שנת שמ"ז