חוט השני עט

דברי' לא יקשה על מה שכת' שאין הלוה יכול לחזור בו שאין מועיל אחר קנין כלו' דהת' כיון שיכול לזכות בדיניהם ולא בדיני ישראל כשהו' נוטל קנין ה"ל כאלו משעבד נכסיו לפרוע אותו זכו' שיזכ' בדיניה' ולפיכך מועיל הקנין אבל הכ' שיכול לכופו בדיני ישראל כמו בדיני גוים נמצא שהקנין אינו מעלה ולא מוריד אלא לענין שמחייב עצמו לילך לפני דייני גוים ואין זה אלא קנין דברי' ואינו כלו' עכ"ל הנה מבואר להדי' שדעת סה"ת ת הו' דלא מחשב קנין דברי' ולקמן אדבר עוד מזה על מה שסתם הטור לפעמי' כן כי לא דבר רק הוא ובהגהו' מיימון השייכי' לספר משפטי' כתבו בשם העיטור וכגון תגרי דאתני בהדי הדדי בקנין כי זבינא מידי להוי בשותפו' ביננא ואזיל אידך וזבין לית לי' לאידך למבעי' מיני' מידי דקנין דברי' הוא והכין שדרו גאוני מתא מחסיא בתיובת' ודכוות' כל מי שאומר אעשה כך או אתן לך כך וכך וכו' קנין דברי' הו' ולא נהירא לן עכ"ל העיטו' וב"י הביא הדברי' הללו בסי' קצ"ה וכת' שהם בהלכו' מכירה פכ"ג ולא מצאתים שם והו' הביא' בנוסח' אחרת שבמקו' מלת דכוות' כת' ורבותינו מפרשי' כל מי שאומ' וכו' וגם רבינו ירוחם הביא מחלוקת זה בנתיב ט"ז וז"ל כת' ר"מ מי שקנו מידו בפני עדי' שיחזור לראובן כל זכיות שיש לו עליו וכו' תשובה זו מחלוקת ישנה כי יש מן הגאוני' שאמרו דכל לשון עתיד שאעשה כך או שאתן כך הוי קנין דברי' כההיא דבתרא שכתבתי בסמוך ויש מי שאומ' שכל מי שאומר אתן כך וכך לאו קנין דברי' הוא אלא הרי הו' כאלו קנו מידו בחיוב אותו סך ואינו קנין דברי' אלא אחלוק כך עמך שאלו דברי' בעלמ' הם וכן מעשי' בנדוניא ובפיסוק נדונית בתו שכותבין שאתן כך וכך וכן כת' בעל העיטור כי הו' מחלוקת ולפיכך מסתברא דכל שקנו מידו שיחזיר כל זכיות שיש לו עליו דלאו קנין דברי' בעלמ' הו' עכ"ל בנט"ו ח"ג וכן נוטה דעתו לפסוק שהרי בנתיב י"א ריש ח"א הביא הא דסוף ע"ז ההו' דאמ' לחבר' אי ומזבנינא להאי ארע' וכו' בלשון הרא"ש ור"ש ולא הזכיר דבעי מעכשיו ותשובה זו שהביא רבינו ירוחם כתובה ג"כ בתשוב' הרשב"א סי' אלף ל"ג וב"י הביא עוד תשוב' הרשב"א בסי' קצ"ה ששאלוהו על מי שיצא עליו שטר שכתו' בו אתן לך כך וכך וכל אתן ואעשה לאו כלו' הו' והשיב דכל שקנו מידו אע"פ שלא אמ' בלשון חיוב חייב דקנין מילת' היא ומתקן הענין וכאלו מחייב עצמו באותו דבר שאמ' ליתן וכדאסיקנ' בריש הכות' דמגופה של קרקע קנו מידו וכו' והביא עוד ראיו' לדבריו הנה הוכחנו שדעת הרא"ש וסה"ת ומהר"מ ורבינו ירוחם והעיטו' וגם הרמ"ה הביא סברא זו כולם סוברי' דלאו קנין דברי' הו' האומ' לחבירו אתן לך כך וכך והחולקי' עליה' שגילו דעתם בפירוש מצאתי שהרי"ף והרמב"ם ור"י מיגאש והרמב"ן סוברי' דהוי' קנין דברי' דגרסי' פ' מי שמת אמר רב ששת יטול ויזכה יחזיק ויקנה כולן לשון מתנה הן וכת' הרמב"ן וז"ל יטול יזכה וכו' הוי קנין דברי' עיין ב"י סי' רנ"ג וכ"ש אתן וכבר נתבאר לעיל שכן דעת הראב"ד והרמ"ה מ"מ הרי רבו החולקי' עליהן והטור לפי שנסתפק בדבר לכך לענין אם אומ' לחבירו אם אמכור קרקע זו אמכרנה לך ולענין אם אומר שדה זו אתננה לפלוני כת' דבעי מעכשיו דבדלא מעכשיו אין מוציאין מידו משום דהוי ספיק' דדינא והמע"ה וגבי דין לבנות לפי שהבי' דברי הרמ"ה שזכר שני הדיעות הביא גם הרא"ש שנראה מדבריו דלא הוי קנין דברי' ובסי' כ"ו לפי שאין נפקות' במה שכת' בעל התרומ' שהרי הרא"ש חולק עליו מטעם אחר שאינו רשאי לזכות במה שלא היה זוכה בדין ישראל לכן לא זכר שם דברי הרמ"ה דס"ל דהוי קנין דברי' וכל זה איננו שוה לי ליישב דברי הטור שוודאי היה לו לזכור דברי הרמ"ה בסי' כ"ו משום דאפי' לדברי הרא"ש דס"ל דיש לפרש מה שבשטר בענין שלא יסתור דברי תורה מ"מ אם אמ' בפירוש שילך עמו לדון בפני גוים בהא לא קאמ' הרא"ש כלו' ויש נפקותא דלמי שסובר שאינו קנין דברי' זכה לגבות חובו בשנת שמיטה וכן שאר דברי' מה שלא היה זוכ' בדיני ישראל משא"כ למי שסובר דהוי קנין דברי' ומ"מ כיון שזהו מחלוקת בין הראשוני' נוחי נפש ראוי לנו לדון ככל ספיקא דדינ' דהמע"ה ובזה נבוא לנדון דידן דכיון שהבן הוא מוחזק אין האב יכול להוציא ממנו דדלמ' הלכת' כדעת הרא"ש וסה"ת ומהר"מ ורבינו ירוחם והעיטור וממילא נתחייב לו תכף משעת תנאי' הראשוני' וא"כ גם אם הבטיחו הבן אח"כ להחזיר לו יכול לחזור בו דדברי' בעלמ' הן הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי שמואל בלא"א יצחק שליט"א

ל"ז שמעון תבע את ראובן שיפדה משכונו כי כבר התרה בו זמן רב שיפדהו ואם לא שימכרנו תכף וראובן השיב כי נתן לו כתיבת יד שיתן רבית מן המשכון וכל זמן שיתן רבית לא יהיה יכולת בידו לכופו ולמכרו ולכן ימתין לו עוד היום הדין פשוט שרשאי למוכרו תיכף מיהו ע"פ שומת ב"ד הדיוטו' והטעם דכיון שהתרה בו לפני ל' יום שיפדהו לא בעינן התראה בפני ב"ד כמבואר בטור סי' ע"ג ואפי'