חוט השני עח

כת' כן וכת' ה"ה והרשב"א כת' בשם רב האי והקרקע עומד ביד הלוקח וכ"כ בעיטור בשם רבוות' עכ"ל ושינה הרמב"ם ז"ל לשונו מלשון הגמר' וז"ל האומר לחבירו כשאמכור שדה הרי הי' מכורה לך מעכשיו במאה זוז עכ"ל והיינו מעכשיו שזכר הרי"ף וכתב ב"י בסי' ר"ו והוה משמע דטעמ' דבעי הרמב"ם דלימא מעכשיו משום דאי לא אמ' הכי הוי כמו קנין דברים אח"כ מצאתי שכת' בעל עיטור באות תי"ו סי' י"א כת' רבוות' דווקא פסק וקנו מיניה בלשון מעכשיו הא לאו הכי לא דקי"ל אסמכת' לא קני' ודוקא דקיימ' ארע' ביד' דלוקח דומי' דפרקן והכניסן לתוך בית' דאמרינן דהיכ' דפסק עד שלא מדד קנה ומסתבר' דלאו אסמכת' הוא דלא קאמ' מילת' יתירת' אלא לדידך מזבנינא לך בשוה ולא בעינן בי' מעכשיו ומיהו קנין בעינן עכ"ל ב"י לענינינו והרב המחבר ב"י ז"ל זכה וכיון אל האמת ג"כ שיש מן הגאוני' שפירשו הכא דבעי מעכשיו משום דאי לאו הכי הוי קנין דברים וז"ל נ"י פ"ק דב"ב וכת' הראב"ד ז"ל דאם קנו מידו להתחייב כל אחד לחבירו בדמי מחצית הכותל מהני נמי הך קנין ולא הוי קנין דברי' אלא כשקנו מידו לעשות כותל דבכה"ג לא נתחייב חד מינייהו לחבריה מידי וקנין דברי' בעלמא הוא ואמרו בשם הגאונים דה"ה האומ' לחבירו אתן לך מאתי' זוז וקנו מידו דלא מהני דקנין דברי' הו' והא דאמרינן בפ' בתרא דע"ז דההו' גבר' דא"ל לחברי' אי מזבנינא לה להאי ארעא וכו' תירצו דההו' כדא"ל מעכשיו וקנו מידו דלאו קנין דברי' הו' אלא מוכר בתנאי הו' וכן העמידה הרי"ף ז"ל בהלכותיו עכ"ל הנה אפשר לפרש דברי הרמב"ם דמטעם אסמכת' קאמ' או מטעם קנין דברי' והרא"ש ז"ל לא שינה לשון הגמ' כלל ולא כת' דבעי מעכשיו רק שכת' לשון רש"י דאיירי שקנו מידו ומזה נראה דס"ל להרא"ש ז"ל דלא שייך קנין דברי' באתן ואמכור וזהו ראי' ברורה שאין להשיב עליה

והטור כת' וז"ל האומ' לחבירו כשאמכו' שדה זו אמכרנו לך מעכשיו במנה וקנו מידו וכו' הנה שכת' כדברי הרמב"ם והרי"ף ז"ל אלא שלא שינה לשון הגמר' ואזיל לטעמיה שכתב בסי' רמ"ה דברי הרמ"ה דאתן לא מהני אלא במעכשיו וכבר נתבאר שאין דעת אביו הרא"ש כן כיון שדרכו להמשיך אחר דברי הרי"ף ולכתוב לשונו וכאן השמיט מ"ש דבעי מעכשיו ש"מ דס"ל דלא הוי קנין דברי' ואפשר דס"ל דהרמב"ם והרי"ף לטעמייהו אזלי דס"ל דיש קנין בלא מעכשיו אבל לסברתו דכל קנין הו' כמעכשיו וכן הו' סברת רוב הפוסקי' כמבואר אצלינו במקום אחר ה"ל כאלו אמר מעכשיו וכיוצא בזה כת' ב"י בטור א"ה סי' נ"א כת' הר"ש בן רשב"ץ מי שנדר לתת לבת אחותו בשעת נישואין בראש כל הקהל מתנה מרובה לכאורה נדר כזה אינו כלו' שהאומ' אתן אינו כלום אפי' קנו מידו לפי שהוא קנין דברי' ולא תועיל המתנה אלא במעכשיו עכ"ל וכת' ב"י עליו ויש לתמוה דכיון דקי"ל דכל קנין כמעכשיו הו' כשקנו מידו לתת מתנה אמאי לא קנה כמו כשאומ' מעכשיו עכ"ל ובוודאי שדברי ב"י תמוהים הם שהרי דברי הר"ש בן הרשב"ץ הם דברי הרמ"ה שבסי' רמ"ה אות באות ומה לו כי נזעק על הר"ש בן הרשב"ץ ובאמת שדבריו אינם תמוהי' משו' דאע"פ שכל קנין הוא כמעכשיו מ"מ כל שלא אמ' מעכשיו בפירוש לא קאי המעכשיו על הנתינה רק על ההבטחה שהוא מבטיחו מעכשיו לתת כיון דאתננו הוא לשון הבטחה משא"כ אם אמ' מעכשיו בפירוש כו' שהו' סברת הרמ"ה והנמשכי' לדעתו ומ"מ אפשר דהרא"ש לא ס"ל הכי אלא כדכתיבנא וכמו שתמה הב"י על הרשב"ץ א"נ דהרי"ף והרמב"ם עצמם לאו מדין קנין דברי' קאמרי אלא משו' אסמכת' כמ"ש בעיטור סוף דבר מבוא' להדיא שאין דעת הרא"ש כדעת הטור שאין דרכו של הרא"ש להשמיט דבר מדברי הרי"ף ובפרט ענין כזה אלו ס"ל כוותי' וזה ברור ומצאתי בדברי ב"י סי' רמ"ה שכת' על דברי הרמ"ה כת' הרשב"ץ שכ"כ הרמב"ן בפ' גט פשוט בשם תשובת הרי"ף וכן נראה דעת הרא"ש עכ"ל וכבר נתבאר שאין דעת הרא"ש כן והטור בעצמו נסתפק בדבריו אי קנו מידו לבנות מחיצה אי הוי קנין דברי' או לא ונטה דעתו שיראה מדבריו דלא הוי קנין דברי' אלא שכיון שלא מצא כן בפירוש בדבריו סת' פה כדברי הרמ"ה וכבר נתבאר שדעת הרא"ש מבוארת דלא הוי קנין דברי' מהא דפ' בתרא דע"ז

גם ממ"ש הטור בשם סה"ת בסי' כ"ו נראה להדיא דכל היכא שנוכל לפרש דבריו שהוא משעבד נכסיו לאותו דבר לא מחשב קנין דברים שכת' וז"ל כתב בעל התרומו' לוה שחייב עצמו בקנין בכך לילך עם המלוה לדון בדייני גוים אם יש זכות למלוה בכך שיכול לזכות בדיניהם ולא בדיני ישראל אין הלוה יכול לחזור בו שאין מועיל אחר קנין כלו' והרי הו' כמקבל עדו' גוי' בקנין שאינו יכול לחזור בו וכו' אבל בזמן שיכול לכופו בדיני ישראל כמו בדיני גוים אסור להביאו בפני גוים והקנין אינו כלום שאינו אלא קנין דברי' עכ"ל וכת' ב"י ומ"ש והקנין אינו כלו' שאינו אלא קנין