חוט השני עו

הרמב"ם אפי' אם לא אמר כלום בשעת המתנה אם גילה אח"כ כוונתו אין המתנה כלום משום דסעודתו מוכחת עליו ואע"פ שאינו אלא אומדנא בעלמ' וכ"ש בנדון דידן שגילה דעתו בפירוש לפני המתנה שאין המתנה אלא לפנים שאינה כלום. וכ"ת שאני התם דבשעת המתנה יש הוכחה שלא נתנה אלא לפנים אבל הכא אין הוכחה בשעת המתנה הא לית' דהרי התם בשעת המתנה אין כאן הוכח' אלא מה שעשה לפני המתנה דהיינו מה שהכין הסעודה לנישואי בנו והרי יש לומ' שחזר בו ממה שהכין לנישואי בנו ואינו רוצה להשיא את בנו כהיום או אינו רוצה לעשות לו סעודה או רוצה לעשות לו סעודה יות' יפה ממנו ואפ"ה אמרינן דמסתמ' לא חזר בו כיון שהכינה לסעודת בנו אע"פ שבשעת המתנה לא הזכיר כלו' וה"נ דכוות' דמסתמ' לא חזר בו ואע"פ שלא פירש בשעת המתנה כלום ואפי' לדעת הרשב"א דבעי שיאמ' בשעת המתנה והן לפניך כדי שיבוא אבא ויאכל מודה הכא דלא בעי כיון שגילה בפי' דעתו שאינו נותן במתנה גמורה משא"כ התם שלא אמר' בפירוש

ועוד נ"ל ראיה דאפי' גילוי מילת' שלפני המתנה מבטלת המתנה מהא דגרסי' בפ' חזקת הבתים אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן באונסא דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנ' גילוי מילת' בעלמ' נינהו ופרשב"ם מודעא דמאי וכו' עד דיבור המתחיל ואי דזבינא ושמעינן מהכא דאפי' גילוי מילת' מבטל המתנה ואע"פ שנותן המתנה סתם מ"מ כיון שגילה דעתו קודם שנתנה שאינו נותנה ברצון נתבטל המתנה ומטעם שכת' רשב"ם שאם היה נותנה ברצון למה גילה דעתו קודם הנתינה וגדולה מזה אית' הת' בפרק הנזכר ההוא גברא דאזיל לקדושי איתת' וכו' עד ומר לא ניח' לי דליקני' ופרשב"ם אתא בריה קשישא וכו' עד סוף הדף הנה ראינו בזה דאע"פ שלא דיבר האיש כלו' לפני עדי' בתחילה שהוא אנוס וציוה שיכתו' לה השטר סתם אפ"ה אין המתנה כלו' משו' דהוי גילוי מילת' במתנה כ"ש בנדון דידן דלא הוי מתנה. ואין לומ' כיון שעשה ק"ס על זה וסת' קנין לכתיבה עומד וכל הכותב שטר דעתו שיכתבו כמנהג מדינה ואנו נוהגין לכתוב ביטול מודעות בשטרות וא"כ לא יהא אלא שמסר מודעא ממש אפ"ה מהני ביטול במתנה לדעת התוספו' והרא"ש והרמב"ם אע"פ שלא ידעו בסילוק האונס נ"ל כיון שלא נכתב השטר עדיין והוא מיח' שלא לכותבו לא דיינינן לי' כאלו נכתב כלל והו' יכול למחות שלא יכתבו השטר לעולם וראי' מדאמרי' פ' הספינה דף ע"ז אמ' רבה בר יצחק אמ' רב שתי שטרו' הן זכה בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופרשב"ם חוזר בשטר וכו' ועוד שהרי בשופרי דשטרי כי האי אפי' אם כבר נכת' יש לומ' שאין דנין בו וכמ"ש הטור בסי' ע"א סעיף כ"ה וז"ל שטר שיש בו נאמנו' עד ושוב אין לפקפק הן אמת שכת' ב"י וז"ל ומ"מ דברי' אלו וכו' עד והריטב"א כתב ואעפ"כ התירוץ ראשון הוא עיקר כמו שכתבתי בחידושי דתירוץ שני לא נהירא דאם אין העדי' בפנינו פשיטא דאין משגיחין בדברי הלוה דאל"כ לא שבקת חיי לכל כותבי נאמנו' ומה לנו לטעם שכת' הרא"ש שכל הכותב על דעת המדינה הוא כות' אלא ודאי שהלוה מודה לדברי העדי' ואפ"ה מהני מ"מ כל שלא נכת' פשיט' שיכול למחות שלא לכתבו וזה ברור א"צ ראיה. הרי הוכחנו להדיא שאין המתנה מתנה כלל אם הותנה כן בפי' קודם שכתב התנאי' וגם אחרי כן קודם נתינת הנדוניא

אכן אם לא הותנה עם בנו כן קודם שנתקשר בתנאי' ראשוני' רק נשתעבד סתם ליתן לבנו הסך הנזכר שם בתנאי' וכאשר טען בנו שלא דיבר עמו מעולם בדבר הזה אע"פ שהתנה עמו קודם נתינת הנדן שיחזיר לו את הכל אינו מחויב להחזיר וטעם הדבר כי תיכף ומיד שנשתעבד בתנאי' הראשוני' בק"ס כבר נתחייב לבן חוב גמור דזכין לאדם שלא בפניו וחייב להשלים תנאו ולכן גם אם הבטיחו הבן להחזיר לו את המעות כל שלא נתן לו ת"כ על זה ה"ל דברים בעלמ' ואין בהם ממש ואולם מה שאמרתי שתיכף שנשתעבד בתנאי' ראשוני' נתחיי' לו חוב גמור דזכין לאדם שלא בפניו דבר זה מבואר כמה פעמי' בתלמו' ואין צריך ראי' ואפי' אי לא מטא שטרא לידי' קני והני נהיגי למפסק דייני דכל דוכת' וכמ"ש בב"י סי' ל"ט דף כ"ב ע"ב וז"ל הריב"ש בסי' קס"א עד ליד המקבל עכ"ל וכן פסקו האחרוני' וכ"ש הכא ששטר התנאי' יצא מתחת יד הבן

אכן יש לדקדק בענין זה מהא דגרסי' בפ' השולח ת"ר האומ' נתתי שדה פלוני לפלוני נתתיה לפלוני הרי היא שלו אתננה לפלוני ר"מ אומ' קנה וח"א לא קנה א"ר יוחנן וכולן בשטר ופרש"י וכולן בשטר האי האומ' דקתני כותב הוא שכות' לו אחד מן הלשונות הללו ומסר לו אבל באמירה בעלמ' לא מקניא ארעא ור"מ סובר דבאומ' אתננה משמע בשטר זה שאני מסר לו עכשיו וח"א לא קנה שאין זה אלא שמבטיחו שיתננו לו אחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא