חוט השני עה

ע"ג עפר תיחוח או שישפכו המי רגלים לשם אין זה קושיא אם תקנת ההשתנה הי' מפורשת דלא אסר אלא על דבר קשה ואם תקנת השפיכה גם זה אינה קושיא דוודאי לכתחלה לא ישתין בכלי חרס לפי שאין השופך מי רגלים מדקדק בכך לשופכן במקום תיחוח ואדרבה דרכן לשופכן אל הנהר מפני הסירחון ומ"ש בכל זה עפר תיחוח ולא דק דלא בעינן עפר תיחוח דאפי' בעפר שאינו קשה נמי סגי וכבר יש דבר ממוצע בין הקשה והתיחוח והוא רוב קרקעות האדמה והלא לא אסר אלא מקו' קשה מכלל דבדבר שאינו קשה שרי להשתין זה פירוש הסוגיא דרב פפא בבירור בלי ספק והא דאמר אביי איתת' לא תיקום כו' לא האריך לפרש לא תיקום ותשתין משום שהוא מעצמו מובן ועוד שאפשר שעיקר החוצפה היא הקימה שאם יהיה כורעת ומשתנת לית לן בה

ומה שהקשה דהא אין שייך בושה מפני ינוקא מ"מ חוצפא היא וכענין המשמש מטתו בפני כל חי ומ"ש התוספו' היינו להביא ראיה דאיירי באין מגלה עצמו דהא אין דרך אשה לגלות עצמה וכו' דאי במגלה עצמה תיפוק ליה דאיכא חוצפא אפי' אי לא הוי באנפי ינוקא ואולם סמיכות המימרו' לא ידעתי מה הוקשה לו הרי כולם איירי בענין הנהגת האדם בענין נקביו לקטני' והפירו' שפי' הוא אין לו טעם דפשיט' המשתין על דבר קשה ניצוצות ניתזין והרי בברכות אמרו אפי' בקרקע כל שאינו עפר תיחוח ניצוצו' ניתזין. ועוד מה ענין התזת ניצוצות של ינוקא לאשה מה בכך והס כי לא להזכיר גם הפירוש שפי' בפ' מי שמתו אין לו טעם וגם רש"י לא פי' כן וגם פשטא דקרא דויתד תהיה לך איירי נמי במחוץ למחנה. ובענין ארם נהרי' אני מפרש שנקרא כן ע"ש שהוא עומד בין חדקל ובין פרת ובלשון חז"ל בב"ר נקרא מישופטמיא בלשון יון מישו אמצע פוטמיא נהרות ולכך תירגם המתרגם דעל פרת לחלק בין ארם זה לארם דמשק וארם צובה שאינן על נהר פרת ומה שלא הזכיר חדקל שדרך התרגום לתרגם המשמעו' ולא פי' המילות. ומה שנלענ"ד כתבתי וחתמתי שמי שמואל בלא"א יצחק שליט"א

ל"ו יעקב טען על ראובן בנו הנה בהיותך פנוי דברת על לבי לאמר השאני אשה והתקשר בקנין ליתן לי סך גדול לנדוניא כדי שאוכל לעשות שידוך הגון וראוי ואין אני מבקש שתתן לי כלום רק כדי שאוכל לעשות שידוך הגון וכן עשיתי והנה כאשר באתי על יום שמחת לבך בקשת ממני שאתן לך הסך ככתוב בתנאי' ואמרתי שאין אני רוצה ליתן כלום עד שתתן לי כתיבת ידך שתחזור לי את הכל והשבת הלא בנך אני לא אבקש משלך אפי' פרוטה אחת וכי לא תאמין לי על דברי והנה לך תקיעות כפי שאחזור לך את הכל והאמנתי לך ע"פ דבריך ונתתי לך תיבה אחת מלא חפצים ותכשיטין שווין בערך ב' אלפי' וחצי למשכון ועשיתי ק"ס שיהיה לך עליו בערך ז' מאות ואם לא אתן לך המעות לזמן ידוע תוכל למכור ולהשכין בכדי הסך הנזכר והכל עשיתי בפני מחותנך למראית עין ולכן החזיר לי את פקדוני. השיב בנו מעולם לא הבטחתי להחזיר לך אפי' פרוטה ולהד"מ כל מה שאתה טוען אמת שבקשת ממני שאחזיר לך אכן לא רציתי וסרבתי בדבר ואפי' את"ל שהייתי מבטיח אותך להחזיר לך הן דברי' שאין בהן ממש לפי שאתה נסעת לפרנקפורט ונתקשרת בשידוך שעשיתי גם נשתעבדת ליתן לי סך הכתוב בתנאי' בלתי ידיעתי והנה ביום חתונתי בקשת ממני שאחזור לך הכל ולא רציתי ואת"ל שנתרציתי לא היה אלא מחמת האונס כי לולא זאת היית נוסע לדרכך והייתי למשל ולשנינה בעיני כל והיה החיתון מתבטל ולכך דברתי דברי' אלו ומעולם לא היה בלבי להחזיר לך אפי' פרוטה

יראה לי שאם הו' כדברי האב שאמ' שגם מה שהתקשר בתנאי' הראשוני' ליתן לבנו סך גדול היה בציווי בנו ובהבטחת בנו שאינו מבקש מאביו כלום רק שיעשה כן למראית עין וגם ביום חתונתו חוזר והתנה עמו על כך שיחזיר לו את הכל שחייב הבן להחזיר לו אבל אם לא הבטיחו הבן קודם תנאים ראשוני' או אפי' הבטיחו קודם תנאי' ראשוני' ולא הבטיחו קודם הנתינה פטור הבן מלהחזיר לו ואין לומ' שגם אם הבטיחו הבן שני פעמי' מ"מ כיון שבשעת הנתינה נתנו האב סתם זכה הבן הא לית' דה"ל מתנה ע"מ להחזיר וכל תנאי' שבמתנה אפי' אם לא התנה בשעת מתנה כל שגילה דעתו לפני המתנה שאינו נותנה אלא בתנאי התנאי קיים. והדא מילת' אע"פ שלא ראיתי לשום פוסק שגילה דעתו בזה גמרי' לי' מהא דתנן ס"פ השותפין דף מ"ח המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בו מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר וכו' עד סוף הדף ופירש הר"ן וכו' וקי"ל כלישנא בתרא דרבא דהא אמרינן בתר הכי ההו' דברא דשמיט כיפי וכו' עד ורב נחמן אמ' קני דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא ופריך תנן אמרו חכמי' כל מתנה וכו' עד סוף פרקאי הנה מבואר להדיא דלדעת