חוט השני עג

מרובה ואפי' אם לא הי' הישראל אצל החליבה כלל כל שהיה דעת הגוי ידועה שהיא להקפיא החלב עאכ"ו בנדון שלנו שהיה הישראל אצל החליבה ונמצא מאחר שהגבינות הראשונות כשירים הם מצד הדין אע"פ שעבר המגבן על דבר שהוא אסור לכתחלה מ"מ אינו נקרא חשוד בשביל כך וכ"ת ע"כ לא מכשירין אלא כמו אותו המעשה שזכר הג"א ובתשובת מהר"ם שהיה בשוגג ובאקראי בעלמא או באונס אבל זה יש לחוש דילמא מזיד הוא שהרי אינו נאמן לומר שוגג הוא י"ל חדא דמלשון המובא בתשובת מהר"ם אין לדקדק שהיה בשוגג ואונס ועוד מי הוא הנביא שהגיד לר"י ולר"ת שהיה שוגג ואונס דילמא מזיד היה והיה אומר שוגג ואונס הייתי ועוד אומר אני דלענ"ד בכה"ג נאמן לומר שוגג הייתי שהרי לפי האמת אין כאן איסור כלל בדיעבד ודבר זה לא מצאנו בשום מקום שיחשד אדם על דבר שעשה שאינו איסור אלא לכתחילה ועוד שאפי' אם ת"ל שהוא חשוד מכאן ולהבא מ"מ הגבינות שעשה כבר הן בחזקת כשרות וטעם הדבר הוא דהא קי"ל החשוד לאיסור קל אינו חשוד לאיסור חמור ונהי שהוא חשוד לאיסור קל כזה שיעשה דבר שיש בו איסור לכתחילה אבל שיעשה איסור בדבר שהוא אסור אפי' בד בדיעבד לזה אינו חשוד מיהו בדבר זה היה אפשר לפקפק דאיכא למימר שלא אמרינן אלא בשני מיני איסורי' אבל באיסור אחד אמרינן שאם הוא נחשד לדבר הקל שבאותו איסור אף הוא נחשד לדבר החמור שבאותו איסור אע"פ שי"ל שאין זה פקפוק למ"ש ב"י בטור י"ד סי' קי"ט בביאור תשוב' להרמב"ן סי' ק"ע יעויין משם דכל דבר מאכל חשיב ליה חדא איסור ואפ"ה הנחשד על הקל אינו נחשד על החמור מיהו י"ל דשאני הכא דהוי אותו איסור ממש ועוד כיון דהאי גברא לא גמיר ולא סביר א"כ לא ידע לחלק איזה איסור חמור ואיזהו איסור קל וענין הנחשד על הקל אינו נחשד על החמור תלוי בדעת בני אדם כמבואר בטור בסי' הנזכר אם הוא בעיניו חמור או קל ומאן לימ' לן איזה חשוב בעיניו קל או חמור ולכן יש לפקפק על טעם זה וכ"ת מה יש לנו לחוש בגבינות הללו הרי אף אם לא היה אפי' בשעת החליבה הם מותרים במקום הפסד מרובה כמו שכתבתי די"ל דילמא לא נזהר להעמידם בקיבה שלו ודילמא הגוי העמידם בעור קיבת נבילה ועל כל זאת היה אפשר למצוא מקום להתיר משום דאיסור זה חמור להו לאינשי טפי מחששת איסור חלב טמא שהוא דבר שאינו מצוי כעת וקי"ל החשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור אבל חוזרני לדברי' הראשוני' שלא נעשה חשוד ע"י הראשוני' והרי הוא בחזקת כשרות ומה שרמזת שיש מקום להקל מאחר שאין שכיח חלב טמא בדורות הללו בוודאי אין מקום להקל בשביל זה מאחר שלא הזכירו הראשונים דבר זה ואולם מה שיש להחמיר באתרא דלאו בני תורה ודאי דבר זה יש לו סמך בגמרא בכמה דוכתי דקאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואמרו לפי שאינן בני תורה גבי בני בשכר דשלח ללוי אבל במקום הפסד מרובה לא אמרו ובדבר הזה דנתי בענין יין נסך מה שאינו אסור מן הדין אלא משום בקעה מצא וכו' להפסיד לישראל מה שנעשה כבר ולא שייך בקעה מצא וכו' אלא לתקן תקנות ולאסור לכתחילה אף מה שהוא מותר מצד הדין כגון שלא ידרוך הגוי עם ישראל וכיוצא בזה והעובר על זה היין נאסר מצד התקנה אבל לאסור ליחיד מה שהוא מותר מצד הדין בדיעבד מצד שהיה נוהג קלות בדבר שלא הוזהר עליו בפרטות ולא עבר על שום תקנה הא ודאי לית' שאין להפסיד ליחיד את שלו כדי לעשות גדר לרבים. כל זה אמרתי מצד שורת הדין להלכה ולמעשה אמנם מכאן והלאה מאחר שנפרצה הבקעה והפרוץ מרובה ראוי לכם שלא להאמין לשום בן אדם העושה גבינות עד שיבוא תחילה לפניכם ותאמרו לו מה שיעשה וכיצד יעשה ותשביעו אותו על זה שיעשה כפי מה שתצוו עליו בלי גרעון ואם יעבור אפי' על דבר שאינו צריך אלא לכתחילה שיהיה הוא חשוד וגבינותיו אסורי' וכן תכריזו בכל המדינה שלא יעשה שום בר ישראל גבינו' למכור עד שיבוא אליכם ולפי שראיתי בעדות העד שהאיש הזה שתה יין בבית משתה הגוי לא תאמינו לשום בר ישראל עד שיקבל עליו שלא לעשות כן בשבועה כ"ד הטרוד שמואל בן לא"א יצחק בכרך שליט"א

לה על מה שהקשה האלוף מהרר"י מפפערשא בשמעתת' דבכורו' דף מ"ד מ"ש התוספו' והוי משמע מכאן דפרת הולך לא"י אבל שאלתי' וכו' דהא פשיטא הוא דפרת יורד מא"י לבבל ולא להפך דהא א"י גבוה מכל הארצות ובבל עמוקה שננערו שם מתי מבול ועוד הביא ראיה ממסכת שבת דף קמ"ה דקאמ' וכולם חזרו חוץ מקוליס האספנין דכיון דלא שדיר שדריה לא סליק מכלל שהמים יורדי' מא"י לבבל דאי מבבל לא"י אמאי לא הלך לשם ע"י שיבולת המים ועוד דלישנא דסליק משמע הכי ועוד אמאי הוצרך לומר שעלו ע"י מדורי דבבל דמהדרי מיא לעין עיטם ולא חזרו ע"י שיבולת המים ועוד מדקאמר מהדרי מיא מכלל שאין זה דרך הילוכם אלא שהמדרון