חוט השני עא

מהימן כיון שלא הגיד לו בפעם הראשון שמצאו כדאית' בפ' הניזקין באוקמת' דרבא כגון דאשכחי' ולא א"ל מידי ולבתר הכי אשכחי' ואמר ליה מה שנתן העד טעם למה לא אמר בפעם הראשון לפי שלא נודע לו אמיתות ובירור הדברים בעת ההוא וזה נ"ט לפגם כי מה נודע לו עתה יותר ממה שידע בתחילה ונמצא שאין בעדות העד כלום ואין לנו לדון רק על דברי עצמו שאמר כי בתחילה בשעת המלחמה היה אצל החליבה והכשר הדפוסים אך החלב והגבינות לא היו בחדר מיוחד לגבינות והמפתח היה ביד גוי ותכף שעשה גבינה היו רושמו בחותם ואח"כ כשנודע לו שהיה שלא כדין ראה להיות לו חדר מיוחד לגבינות והמפתח בידו. והנה הגבינות הישנות כבר נתאכלו ומקום השאלות הוא על הגבינות שעשה מחדש אם נאמין לדבריו מאחר שעשה הראשונות שלא כדין לפי דבריו

ויראה לענ"ד בזה שאם היה יכול להשמט ולהכחיש את העד בכל מה שדיבר ולשתוק גם מפיסול גבינו' הראשונות שהיו הגבינות והחלב בחדר בלתי מיוחד לו לבדו אז פשיטא שהגבינו' שיש לו שהם בחזקת כשרות דכאמרה נשביתי וטהורה אני דמי דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ועוד שאין אדם נפסל ע"פ עצמו וכיוצא בזה כת' בטור ח"מ סי' פ"ז אבל אם לא היה יכול להכחיש את העד בגבינות הראשונות וכגון שיש ג"כ שאר עדים שיודעי' שלא היה לו חדר מיוחד לחלב ולגבינות בענין דלא שייך למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר ובענין שהוא נפסל ע"י אחרים ג"כ בזה אנו צריכין לעיין בדין הגבינות הראשונות לפי שאם הגבינות הראשונו' הם מותרת בדיעבד א"כ לא נעשה לחשוד ואע"פ שעבר על דברי חכמים במה שאמרו לעשות לכתחילה מ"מ כיון שלא נחשד על דבר שהוא אסור גם בדיעבד לא מקרי חשוד אבל אם הגבינות הראשונו' הן אסורין בדיעבד א"כ נעשה חשוד וחשוד לדבר אחד לא דנו ולא מעידו ואינו נאמן על אותו דבר עד שיקבל תשובה כראוי ולא מהימנינן לי' במה שאמר שוגג הייתי כמ"ש ב"י בשם תשובת הרשב"א בטור י"ד סי' קי"ט לענין שוחט ואין חילוק בין שוחט לנדון דידן ואדרבה נדון דידן גריע טפי כי מי פתי יאמין שיצטרך אדם להיות בשעת החליבה ואח"כ ישום החלב בחדרו של גוי בלתי שמירה ולכן טענת שוגג היתה גרועה מאוד בנדון זה ולא מהימנינן לי'. ואולם בענין הגבינות הראשונות שכתבתם להתיר מן הטעם שכת' בת"ח בשם או"ה דאם כבר נחלב החלב מקרי דיעבד ומותר לתקן הגבינות ממנה וכו' אין דברי' אלו אמורים אלא כשיודעים שדעת הגוי להקפיא החלב ולעשות מהם גבינות לבד ולא שום דבר אבל בענין זה שאלתי את המגבן ואמר לי כי בני בית הגוי אוכלים ג"כ מן החלב ולכן יש לחוש לחלב טמא שערב בתוכו לאכילה לאחר שהלך הישראל המגבן. גם מ"ש עוד בשם או"ה ואם ראה החליבה והניחו ביד גוי יום או יומים בלא חותם אם יודע שיש לגוי דבר טמא בעדרו אסור לאכול החלב ומותר לתקן גבינות ממנו וכו' בתחילה אומר אני כי דבר זה לא מצאתי באו"ה כלל כי לא הביא רק מ"ש בש"ד בשם רבי' שמח' שהתיר החלב שנשתהה אצל הגוי זמן מועט חדא שלא היה שם דבר טמא כלל ועוד דמרתת ואמר השתא אתי ישראל ויראה אותו עכ"ל ואולי היה לו לבעל תורת חטאת נוסחא אחרת בספרו כאשר מצאתי ג"כ במקום אחר שכת' דיני' בשם הספר הנזכר ולא מצאתים והנה בתחילה אבוא לומר שמדברי רבינו שמחה אין לדקדק לא איסור ולא היתר לנדון דידן היתר לא מצינו לדקדק משום שהרי בנדון דידן היה שם דבר טמא בעדרו כפי הנראה מן השאלה וגם טעם שני לית' דהא לא מרתת גוי שהרי היהודי היה בלילה תוך עיר חומה דלתי' ובריח ולא היה יכול לבוא ועוד שהרי הגוי היה יכול לסגור בעדו דלתות החדר ולעשות בתוכו מה שלבו חפץ ואינו נתפס עליו כגנב ובכה"ג יש לחוש לזיוף וכדאית' בפ' בתרא דע"ז גבי ההיא בית' דהוי יתיב בי' חמרא דישראל ודגוי לפי גירסת הרי"ף והרא"ש שם. ואיסור ג"כ לא נוכל לדקדק משם דאפשר דהא דבעי הני תרי טעמי היינו לאכול החלב אבל לעשות מהם גבינות אפי' בלא הני טעמי שרי. א"נ דילמ' חלב דהתם חלבו הגוי לישראל לאכילה ואיכ' למיחש לתערובת חלב טמא מש"כ בחולב להקפיא. א"נ דהת' היה לוקח החלב מדות מדות משא"כ בלוקח הגבינות ע"פ משקל וכמו שחילק באו"ה

ומעתה נבוא לדקדק בדברי בעל ת"ח שגם דבריו אפשר לפרשן בשני פנים שאפ"ל דאיירי דווקא שדעת הגוי להקפיא לבד ואפ"ה אסור לאכול החלב בעין אבל שרי לעשות ממנו גבינה וה"ט משום דגבי אכילת חלב בעין חמיר איסורא דאיכא למיחש לחלב טמא אבל לעשות ממנו גבינה דלא חמיר איסורא דהא ללישנא קמא בגמרא מתיר לעשות ממנו גבינה מחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו דקאמ' אי דקבעי לגבינה ה"נ הב"ע דקבעי לי' לכמכא אלא דאנן קיי"ל כלישנא בתרא דקאמר אפי' תימ' לגבינה איכא דקאי ביני אטפי וכיון שאינו אלא משום הך גזירה כל שדעת