חוט השני ע

אסי לר"י כי אמר לן מר הלכה למעשה נעביד וכו' וכמדומה לנו שבקהל' אשכנז י"ץ מחמיר' בעשיית הגבינות לחקור ולדרוש בשבע חקירות ודרישות ואע"פ שהטעמים לרוב הן בטלין ושייכים רק בדורות הראשונים. אכן אפשר אם הטעם בטל הגזירה במקומה עומדת והוי דבר שנאסר בכללו' ובמנין וכו'. ואנחנו מה להכריע ולהוציא לאור כל תעלומת כ"א להשיגן לאב החכמה ולצאת בעקבי שואבי מים. ולרעות את גדיותינו על משכנות הראה להראות לנו את הדרך אשר נלך בו. ונקטינן בידינו דרז"ל דינו לבקר משפט אם ברור לך הדבר כבקר וכו' ומי יוכל לעמוד על הבירור כי מי לנו גדול כשמואל וב"ד אשר הופיע עליו רוח הקודש. והלכת' בכל מקום כרב ושמואל באיסורא ובדינ' ולא בכדי ולמגן קראו שבור מלכ'. כי דינא דמלכות' דינא המתקיים וכנתונ' מן השמים לכן נשאנו לבבנו אל זך ונקי כפים לשמוע אל דברי אלקי' חיים. ולהתנפל ולחנן ולבקש בפישוט ידים ורגלים בקידה ובכריע ברכיי' ובכל עת ועדן יהיה לנו לעיני'. מלכותו וממשלתו יגדיל ויפרץ ויאדיר וימתח מקצה הארץ עד קצה השמים כ"ע בכל יום פעמי' ת"ת ה"ק והצעיר כורע ומשתחוה מרחוק כמטחוי קשת אפים. אליקים בר יודא שליט"א

גם אני שפל המצב בא בקיד' אפים ארצה ואשתחוה מול הדרת קדוש כבוד מעלות אדונינו עטרת תפארת הדרתינו ותורתינו גלות הזהב על מנורת גולתינו נר ישראל ע"ה פ"ה אשר בצילו נחיה הגאון ר"מ ר"ג אב"ד ה"ה מוהר"ר שמואל נר"ו: דברי אליקים מכתב אמת וכן הסכמנו כשהיינו עומדים לפפ"טט לדין ומחמת טירדות חיי שעה נפרוד איש מעל אחיו שלא כתבנו באותו פעם רק מה שכתוב האלוף הר"ר וייבש גדולה מזו מצינו דאם נחלב החלב מיקרי דיעבד ומותר לתקן הגבינות אמת כך הביא מהרמ"א בתורת חטאת בשם א"ו הארוך וזה לשונו דאם כבר נחלב החלב מיקרי דיעבד ומותר לתקן הגבינות משמע היינו דוקא שבא השואל דרך שאלה שנעשה באונס שלא היה בשעת החליבה מותר לו לעשות מן החלב גבינות אבל בנדון דידן יכול להיות שבזדון לבו לא היה בשעת החליבה לא בגבינת הראשונים ולא באחרונים מאחר שבעו"ה רוב בני המדינה אין נזהרין בחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו כבר פסקו הפוסקי' שהחשוד לאכול דברים האסורי' בין שהוא חשוד באיסור תורה בין שהוא חשוד באיסור דרבנן אין לסמוך עליו אף על גב דקיימא לן דמן התורה כל אדם נאמן על שלו לסמוך עליו וכנ"ל ה"מ בסתם בני אדם אבל החשוד בדבר אין נאמן ואם לא היה הפסד מרובה לא היה דעתי לשלוח למכ"ת רק תורה אנו צריכי' ללמוד ומן הראוי היה לפרש דברי כמר געטשליק באמת טענותיו הם סתומי' כאשר הם בכתובי' ולפנינו האריך ופירש דבריו ומחמת הכנסת כלה קצרתי מילין לטובה ולצור אחלה שיאריך השם ימים דמר ושנותיו בנעימי' ויגדל כחו הוד תפארתו וגדולתו ושלום תורתו ושלום לכל שואבי מימיו כה דברי השפל תלמידו חיים בר יחיאל ז"ל ריין ועלדו: לד. היקרים והנעימים. שלמים ותמימים אהוביי ידידיי דייני המדינה כהר"ר ווייבש וכהר"ר חיים יצ"ו

כתבכם קבלתי והעדות האיש געטש המונח בתוכו כמעט לא יכולתי לקרותו ואף גם קצתו לא הבנתי כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר והנה בתחילה יש לנו לדון על עדות העד והיה מקום לומר שאין בעדותו כלום מאחר שידוע שהעד קנה בעצמו מן הגבינות ואכלם א"כ הוא משים עצמו רשע בעדותו ואין אדם משים עצמו רשע מיהו הא לית' משום דפלגינן דיבוריה כדאית' בפ"ק דסנהדרי' וה"נ נוכל לומר שנאמין לדבריו שלא היו הגבינות בחזקת כשרות ולא נאמין לדבריו במה שאמר שקנו מהם ואכלם מיהו אם הדבר ידוע לרבי' שקנה מהם ואכלם גם בלתי הודאתו הא ודאי אין בעדותו כלו' לפי שהוא משים עצמו רשע בעדותו. וליכא למימר דגם בכה"ג פלגינן דיבוריה דהיינו שהוא נאמן בעדותו על חבירו שהוא חשוד ואינו נאמן על עצמו מידי דהוה אעדים שהעידו לשנים שהלוו לראובן והיו קרובים לזה ורחוקים לזה שהעדות מתקיימת למי שהם רחוקים ואינו מתקיימת למי שהיו קרובי' לו דשאני התם דאיכא למימר זה הלוה לראובן וזה לא הלוה לו ובכה"ג ג אם אמר פלוני בא על אשתי מצטרפין להורגה משום דאפשר שבא על אשת איש ולא על אשתו אבל בנדון דידן אי מהמנית לי' שהגבינות אסורים אז אין מקו' לומר שלא היה הוא עצמו רשע ולכן בכה"ג לא שייך למימר פלגינן דיבורי' אכן הדבר צריך תלמוד אי שייך בכה"ג אין אדם משים עצמו רשע מאחר שאין שימת הרשע בא לו מצד עדותו לבדו זולת בהצטרפו' מעשיו הקדומים ואין להאריך בזה לאפס הפנאי כי בנדון דידן יש כאן שני טעמים אחרים לבטל את העדות חדא לפי שאין עדות עד אחד כלום כשהבעלים מכחישין אותו כדמוכח ס"פ האומר בקידושין דקאמר טעמ' דאמר' לא הא אי שתיק מהימן וכל הפוסקי' הביאוהו ועוד טעם אחר דאפי' אי הוי הבעל דבר שותק לא הוי העד