חוט השני סח

שהשגעון ההוא ברוב פעמים הוא שגעון נצחי ואינו מוחזק להתרפאות' ועל הרפואה אי מחשבת ליה לרפואה שאין לה קצבה הרי דומה למזונות ודינם כמו שכתבתי אבל אי מחשבת ליה לרפואה שיש לה קצבה שאז אינו דומה למזונות כמ"ש הרא"ש דמה"ט אין היורשים חייבי' ברפואת האלמנה אלא אם אין לה קצבה אז יש להסתפק ומסתברא לן דהאי דינא תליא בדינא אחרינא. והוא בפדיונה דרפואה שיש לה קצבה דמי לפדיון ובפדיון גופא יש להסתפק אם עמד אחד ופדה אשת חבירו מן השביה אי חייב לשלם ומסתברא שאינו חייב שהרי אפי' בפודה חבירו מן השביה כתב הב"י סי' רנ"ב בטור י"ד בשם תשובה דאינו חייב לחזור ולשלם לו אלא מטעם דאל"כ אין אדם פודה את חבירו הא לאו הכי קאמר לי' ארי אברחת ממני והאי טעמא לא שייך הכא שהרי נוכל לירד לנכסיו ומה שיהיה הוא במה"י ולא יהיה לו נכסים פה מילת' דלא שכיח' הוא וכן נ"ל להביא ראיה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י סי' ע"ה וז"ל עמדה ולוות' חייב לשלם מה שלותה בין למזונות' בין לרפואה הדומה למזונות דהיינו שאין לה קצבה משמע הא יש לה קצבה אינו מחויב אפי' לותה וכ"ש אם עמד אחר ופדאה. מיהו כי דייקינן בגמרא חזינא דודאי הוי רפואה שאין לה קצבה דלא חשיב יש לה קצבה אלא היכ' שקצץ עם הרופא כדאמרינן בגמרא דאמר ר' יוחנן לקריבי' זילו קוצו לה. מיהו אם יש לראובן משל חתנו ודאי יכול לומר משלך רפאתי' ואף אי הוי יש לה קצבה ודמי לפדיון מ"מ הרי בפדיון נמי הוה דינא הכי שיורדי' לנכסיו כמ"ש המרדכי אפי' אם איש ואשתו נשבו שניהם יורדי' לנכסיו ופודין אותה ראשונה. וה"ה אם יביא ראיה ששלח אליו שכל מה שיוציא עליה יפרע אז ודאי חייב לשלם הכל עד פרוטה אחרונה כל מה שיאמר ראובן שהוציא עליה רק שיחרים קודם. ומה שטען שמעון שאינו חייב כלום לפי שנסעה בלי רשותו. הן לו יהיה כדבריו הא אמרינן אפי' במורדת שתוך י"ב חודש חייב בפדיונה וקבורתה. ואם יטעון מ"מ פטור אני ממזונות ורפואה דדמי למזונות דתכף שמרדה הוא פטור ממזונות אפי' חלתה וכמ"ש המרדכי פ' אע"פ פסק ראבי"ה אשה המורדת על בעלה ושוב חלתה אע"פ שמחמת אותו חולי אינה ראויה לבעלה אפ"ה אבדה מזונותיה. וא"כ ה"נ נימ' הכי. נשיב ונאמר דלאו מורדת היא כיון שלא נסעה אלא אחר שחלתה ויש לנו ראיה ברורה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י בטור א"ה סי' ע"ה שהרי נסעה בחליה וחולה לאו בת מלאכה היא ועוד שחמיו טוען שחתנו עצמו שכר המעבר ויש לו ראיות עליו. ועל כל פנים רכיב אתרי רכשי אי מבקש להחזיר הנדוניא אז אינו חייב בקבורת' דתקנו קבורת' תחת ירושתה

הכלל העולה מדברינו אלה ששמעון ישבע היסת שמחל לו חמיו בפירוש אז אינו מחייב להחזיר לו כלום רק מה שהוציא עליה לצורך קבורתה ואם לא ישבע על כך אז מחויב לשלם כל מה שיש לו בעין וישבע על כך שאין לו עוד בעין ממעות הנדוניא ואם יטעון חמיו שפרע חובתו מנדונייתו בוודאי אם לא היה לו לפרע ממקום אחר לית לן בה דלא שייך פה דיאכל הלה וחדי דבהא לא יאכל הלה כלום ועיקר התקנה היא משום כך מיהו עתה יש להסתפק כיון דאין סימן במטבע א"כ כל מה שקנה ממנו יאמר לא קניתי במעות הנדוניא. ונראה דמה שאמרו אם הוציא או נאבד דפטור היינו אם הוציא סך כל כך כסך הנדוניא בהיותה עמו והיא נהנית בנדוניא כמוהו אינו חייב להחזיר. גם כל בגדיה חייב להחזיר דהוי מכלל נדוניא וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' ק"ד ועל מזונות ורפואה אם יברר ששלח לו שיוציא הוצאות עליו בהא ודאי חייב לפרוע ואם לא יברר אז הוי הדין אם יש לחמיו משלו יוכל לתפוס כנגדו ואם אין לו משלו אז אין חייב לשלם לו כלום ואין לראובן לומר אני לויתי בשליחותה ופרנסתי אותה. דכל לותה האמור בגמרא איירי דווקא בעדים. וקבורה חייב לשלם לו אם לא יחזיר לו הנדוניא. זה העולה בידינו לפסק הלכה ברור נכון כשחר וחתמתי שמי נאום שמואל בן לא"א יצחק בכרך שליט"א מבומסלא. יפה דן ויפה כיון הרב הנ"ל [בעת ההוא עדיין לא לקח זקיני בתו של הגאון מוהר"ר יצחק כ"ץ כי היתה זיווגו השני. עכ"ה] בפסקי' האלו ועם כי לא הכילני הזמן לירד לעומקן של דברים בפרטית ולסייען בראיות ברורות מפורסמות מבוארים נגלים לכל דורש ומבקש מ"מ הלא ניכרין דברי אמת בריהוטייהו דהני מילי מעלייתי. ואפריון נמטי ליה דברי הק' יצחק בר שמשון כ"ץ ז"ל חתן הגאון הגדול בישראל שמו מוהרר"ל י"ץ

לג חכם עדיף מנביא. רעותי' דרחמנא צב'. ר"מ ור"ג אב"ד אמו"ר כמהור"ר שמואל נר"ו לדרא דרא ובר בי ר"ב וזעיר'. ינטרון רחמנ' בתדיר'

הנה נא אמ"ו אם אמרנו וחשבנו בחשק נפשינו החסרה. להעלות אחת מני אלף מעלות מעשיהו ולספר'. ואת יקר תפארת גדולת מלכותו היקר'. לא