חוט השני סו

ע"י גוי יש להקל וכו' דמשמע דאינו אסור מדינא ולכאורה איירי לתוך הקערה דאי לקדירה הא אפי' ישראל עצמו שרי לחלוב ולמה נהגו בו איסור. וא"כ הוא סותר למ"ש לעיל דלקערה לא אשכחן היתר כלל ואפ"ל דקאי על מ"ש בפני' בנותן פרוסה לתוך הכלי וכת' ע"ז אם חולב גוי לתוך כלי שיש בו פרוסה ודוחק הוא. אלא ודאי פליג אדברי אך דברי נ"ל אמיתיי' בטעמם וכן אני עומד לאסור לתוך הקערה לעולם משום משקין שזבו וכן מצאתי בכל בו שהביא הא דמשקין שזבו בי"ט דף ס"ב ע"ב והנאני הדברי' ולא' עדיף מאשכול שזבו ממנו משקי' שאסורי' ולתוך הקדירה מותר לישראל לסוחטן. ומה נעשה בדברי מהרמא"י ואנחנו לא נדע מאין הוציא דבריו מאשר אין לנו ביאורו הגדול אין ערוך אליו נקרא בשם דרכי משה. אך בעומדת לחלב נראה דגם מהרמא"י מודה דאסור מדינא משום מוקצה דלא קאי רק אעומדת לאכילה דאיירי בי' בפני' וטעמא משום משקין שזבו כדכתיבנא. ובהא סליקנא ונחיתנא לפסוק כדעת רבי' משה איסרליש מדינא ולא מחומרא בעלמא

ומצאתי עוד במהרי"ל וז"ל ואמהר"י סג"ל שפסק באלפס בשם מהר"ם גם פרה ועז שאין עומדי' לאכילה מותר לחלוב אותן בי"ט תוך הקדירה עכ"ל ונ"ל שצ"ל מהר"מ בשם האלפס. וזהו כמו שפירשתי שדברי הרי"ף נוטין לכאן ולכאן מיהו מהא ליכא ראיה לסתור דעת מהרש"ל די"ל דהא דלא שרי אלא לתוך הקדירה היינו לחלוב הישראל אבל בגוי החולב שרי וכמו שכתבתי שאפשר לפרש דברי הר"ן וסמ"ג וסמ"ק אי לא קאי על עומדת לאכילה. וכיון שחלב שלנו כלן לתוך הקערה הן אסורין בי"ט ראשון כמו בשבת וזהו הוכחה ברורה מהגמרא דגזירת משקין שזבו אית' בתרוייהו ר"ל בשבת וי"ט וגם דברי הר"ן וסמ"ג וסמ"ק משמע כן ואין פוסק בעולם שכתב בפי' להתיר. כל זה כתבתי לבקשת מעלת' כי בא אחד העם מיוחד שבעדה עם הוראה זאת לתהות בקנקני קנקן ופך ריקן שאפי' חידוש אין בו ומה לצעיר לימים ובער ולא בינת אדם להכניס ראש בין הרים הורים מורים הררי אל גדולים ירקדו כאלים זה סיני ועוקר הרים וזה כאריה במסתרי' והמה חכמים מחוכמים שכבר הלכו לעולמי' ומי מאילי קדו ונביות יכולים להשיב את האריות אף כי צאן עלו' ושיות יתנשאו לעומת החיו' נאה להם אל אשר ילכו החיו' ילכו יתעוררו ולעומת ברוך יאמרו. אך באלי זה בטחתי כי בענין התורה כלנו בני איש אחד כנים אנחנו כלנו מחומר אחד קרצנו ושדי אם אחת ינקנו ולא אומר, קבלו דעתי אך כדן לפני חכמי' בקרקע. בכן אפסיק הפעם שלא להאריך עוד לסבת טרדת הזמן והלימוד ומשא עול בני קודש לא יניחו השב רוח ואלקא שמיא וארקים יצו ממעל שחקי' גשמי נדבות להניף ממרחקי' ויהי' הם מריקי' מזוינו מלאי' מפוקי' כחפץ הצעיר השמח בשלום בתורתך עלז בידידותך מתעלי באהבתך זעירא וקטינא ולא חלק לו בבינה שמואל בן לא"א יצחק שליט"א

לב. ראובן נתן לשמעון בתו וחלתה ונסעה מעמו לבית אביה ומתה תוך שנתה ובא ראובן ומבקש מחתנו שיחזיר הנדוניא ע"פ תקנת שו"ם גם רפואת' ומה שהוציא עליה לצורך מזונות וקבורה ושמעון טוען כי על חזרת הנדוניא מחל לו בפירוש קודם חתנותו בעבור שחמיו לא נתן לו כל מה שהבטיח לתת לו לכן מחל לו ג"כ על שטר העידור, ועל הקבורה ומזונות ורפואה אומר כי נסעה ממנה מבלי רשותו וראובן טוען שלא נסעה מעמו בלתי רשותו אך חתנו בעצמו שכר לה מעבר גם שלח אליו שיוציא עליה הוצאות והוא יפרע את הכל. עוד טוען שמעון שאף אם עשה לו שטר עידור הלא כבר הוציאה כל הנדוניא בהיותה עמו ועוד יותר מזה ואינו מחויב לשלם ממה שהיה לו כבר וחמיו טוען כי פרע ממנו חתנו את חובותיו. בב"מ דף י"ז אית'. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"ט כל תנאי ב"ד כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן לאו מתני' היא זו הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובת'. א"ל אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגנית' תותיה אמר אביי מאי מרגנית' דילמא במקום שאין כותבין כתובה דגנו היינו כתובה אבל במקום שכותבין כתובה אי נקיטנא כתובה גביא אי לא לא גביא. הדר אמר אביי לאו מילת' היא דאמרי דאי ס"ד וכו' ודאי מתני' איירי במקום שכותבין כתובה וגובה כתובה מכח מעשה ב"ד ולא מצי למימר פרעתיך. וכת' הרא"ש ע"ז וקשה מכאן למה שפסק הרי"ף בכתובות על מתני' דהוציאה גט ואין עמה כתובה דהלכה כשמואל דאוקי מתני' דווקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין אינה גובה בלא כתובה וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאשה שהוציאה גט ואין עמה כתובה אם דרך אותו מקום לכתוב כתובה ה"ז נשבע שבועת היסת שפרע ונפטר וכיון דר"י פליג אדשמואל הלכה כר"י ועוד דאביי דהוא בתראי קסבר כוותיה ועוד דהרי"ף הביא