חוט השני סד

ומצאתי בספר מלחמות שכתב בפרק חבית דאסור בשבת משום מוקצה אך נראה שחזר בו מהא שכתב שם וז"ל ויש לנו בזה סברא במסכת י"ט להוציא אף מדין מוקצה ולא מצאתי דבר מזה במסכת הנ"ל זולת מ"ש הר"ן בשמו בפ' חבית עיין עליו שבמ"ש שם הוא מוציאו ג"כ מדין מוקצה והאי טעמא דהרי"ף כדכתיבנ' לעיל. וכל זה בחולב לתוך האוכל ויש לדקדק תחלה בזה אי שרי דוקא בעומדת לאכילה או אפי' בעומדת לחלבה כדי להוציא כל דברי ההוראה לאורה. הנה הר"ן כתב בהדיא דלא שרי אפי' לקדירה אלא דוקא בעומדת לאכילה וכן דעת סמ"ג וסמ"ק רק שהר"ן התיר אפי' בשבת לחלוב בעומדת לאכילה שכן משמע מדבריו ריש ביצה דהוי דומיא דאשכול וכחולק על הרי"ף וסמ"ג וסמ"ק לא כתבו כן אלא דוקא בי"ט שרי ובשבת אסור כדעת הרי"ף וכן נ"ל שהטעם הוא כמו שכתבנו לדעת הרי"ף

מיהו מדברי הרי"ף אין הוכחה אם הוא מחלק בין עומדת לאכילה או לא מיהו לפי מה שפירש הריב"ש דבריו מסתברא דמחלק בין עומדת לאכילה אם לאו דאל"כ יהיו סברות הר"ן הפוכו' מסברתו שהר"ן סובר דאיסור שבת לא משוי לחלב מוקצה ועומדת לחלבה משוי לה מוקצה אבל הרי"ף סובר דאפי' איסור שבת משוי לה מוקצה וכ"ש דעומדת לחלבה משוי לה אבל כבר הוכחתי הפך דעת הריב"ש ולפי מה שפירשתי דבריו יש פנים לכאן ולכאן. ואין לדייק מדלא חילק הרי"ף ש"מ דלא נראה לו לחלק די"ל דסמיך ליה על מה שפסק דהלכת' כרבי יודא בעז העומדת לחלבה דהוה מוקצה לענין י"ט ולא הוצרך לבאר בחלב הבא ממנו דפשיטא לי' דהוה מוקצה ונולד ומה שלא זכרו הטור היינו לפי שהוא באמת אינו מחלק ביניהם דפסק כר"ש אפי' בי"ט לענין עז העומדת לחלבה וגם לענין נולד מיהו לענין נולד לא ס"ל כוותיה כ"ש מהרמא"י ומהרש"ל וכן הוא בש"ג. הנה מבואר לך נגלה שהר"ן וסמ"ג פסקו דאפי' תוך הקדירה בעי עומדת לאכילה. ואין לומר דבאמת החלב מותר רק שהיהודי אסור לחלוב אלא קשה דהיה לו לכתוב שמותר אם גוי עושה כן ובסמ"ק כתב אבל על חתיכת פת שאין החלב מתערב עמו אסר רבי יחיאל אך אם גוי' וכו' משמע דלא שרי ע"י גוי רק בחתיכת פת ומסתברא דקאי על עומדת לאכילה דשם התיר דוקא וספר סמ"ק אין בידי רק מספר ב"י קא סמיכנא וא"כ כלם לא שרו לתוך הקערה כלל רק בעי תרוייהו וכן משמע מדברי המרדכי שכתב היינו דוקא בי"ט דחזיא לאכילה ואת"ל דאיירי ה"ה בעומדת לחלבה היינו דקאי על כה"ג, דפסק כרש"י גם לענין י"ט וכן הוא בתוספו'. וכן הוא באז"ג ומי שמע למי שיאמר שהמהרי"ל חולק עליהם ואפשר אלו אמרו מפומי' היה קשה לסמוך עליו במקום שגדולים אלו חולקים. ועוד דלא משתמיט שום פוסק לכתוב שיש היתר אפי' לתוך הקערה גם הרמב"ן דמיקל דשרי אפי' בשבת אפי' בעומדת לחלבה לא שרי אלא לתוך הקדירה. ומ"ש מהרש"ל ומ"מ החלב שנחלבה בשבת אסור משום משקין שזבו עכ"ל ודעתו דבי"ט שרי אפי' לתוך הקערה הנה זולת מה שביארתי והוכחתי לעיל שאין דעת הפוסקי' כן להתיר לתוך הקערה כלל אין בהם גם אחד

עוד אשוב לסתור דעתו דלכאורה משמע מדבריו דמה שאמר אבל לא לתוך הקערה היינו שלא יחלוב ישראל אבל גוי שחלבה שרי בי"ט וזה אינו דגם בי"ט איכ' משום משקין שזבו והתימא מהרב הגדול הגאון אורו של עולם דלכאורה לא משמע כן בגמרא דאוקים רב יצחק דביצה אסורה משום משקין שזבו והיינו בי"ט וא"ל מדלא הביאו הרי"ף ש"מ דלית הלכת' כוותי' הא לית' שהרי גם ר' יוחנן ס"ל הכי ועוד שהרי כתב הרא"ש שלא הביאו לפי שדחו בגמרא דביצה אוכלא ומשקין לאו אוכלא אבל בוודאי משקין שזבו אסורין ועם היות שיש לדקדק שם למה אסורין הרי גם בשבת אינן אסורי' אלא משום שמא יסחוט ומה בכך אם יסחוט בי"ט והנה התוספו' הקשה כן לענין פירו' הנושרי' ותירוצם אינו שייך לענין משקין שזבו ואם נאמר דה"פ פ דגזרי' י"ט אטו שבת וכן משמע קצת מלשון רש"י שכת' בתירוץ דרב יוסף דגזר משום פירות הנושרי' כת' וז"ל וב"ה דאסירי משום פירות הנושרי' מן האילן בשבת דמשמע דדווקא בשבת אסור אבל לא בי"ט הא לית' דהא פשיטא דהוי גזירה לגזירה וע"כ לא משני בגמרא כולי חדא גזירה אלא כמ"ש רש"י ז"ל שכשגזרו על פירות הנושרים אף ביצה הית' בכלל אלא ודאי הוי חדא גזירה דגזרו על שבת וי"ט בבת אחת ויש טעם לגזירה לגזור אסור אוכל נפש אפי' בי"ט כמ"ש התוספ' וע"כ הוכרחת לומר שגם משקין שזבו נאסרו בי"ט ושם לא שייך תירוץ התוספו' והדרא קושיין לדוכת' וכ"כ בהגה' אשירי ספ"ק דביצה דגם חלבו גוי אסורה בו ביום אבל כי נחת לעומקה של הלכה ל"ק מידי דוודאי משקין שזבו ופירו' הנושרים נאסרו גם בי"ט ומ"ש רש"י משום פירו' הנושרים מן האילן בשבת ר"ל המוזכר בשבת ששם הוא עיקר דין פירו' הנושרים ודין פירות הנושרי' כתב הטור בהדיא