חוט השני סא

ובתלמוד גם בדרכי החקירות מחכמות הלימודיי' לרוות צמאי אבל אניח עיון זה לע"א אי"ה ואם שגיתי כ"ת ינחני באורח מישור ועל פשעי יכסה באהבתו. גם כל ימי צבאי אסור למשמעת אדוני וכ"ת יהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ירכיבהו על במתי המעלה וההצלחה וכסאו יהיה נכון לעד ובצירוף תלמידי' חבירי' המקשיבי' אחר תורתו ה' עליהם לעולם יחיו כימי העץ כנפשם וכנפש אהו' תלמידך אנשיל לבית לוי

ל. גבר בגוברין ואיש תרומות. גבר חכם בעוז ותעצומות. גבר יחיה ולא יראה מות ואימות אהו' האלוף המרומם מהר"ר אנשיל לבית הלוי יצ"ו

על אשר בא כ"ת לתהות בקנקני קנקן ריקן חדש שאין בו לא חדש ולא ישן אודיע למ"כ את אשר לבבי אף כי ידעתי כי כל רז לא אנס לך והגם כי קשה עלי מאוד להשיב בזה וכמאמר ר' פלוני [והוא רבה בר אבוה עכ"ה] כי קיימינא במסכת חדא לא תשיילו לי במסכת אחרית' וכ"ש בענינים אלו שהן הלכות חמורות וגופי תורה מאותן הדברים שדרשו עליהם חז"ל ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו וחכמי התלמוד עצמן נתקשו בהלכותיהן כ"ש ר"פ בארבע לא מצינא בשיתא מצינ' על כל זאת אשיב מפני הכבוד. ראשונה בענין שני המשניות [עיין בתוי"ט שהרגיש ג"כ בזה עכ"ה] אשר ממסכת' זבין דמשמע מדברי הרמב"ם בפ"ד משנה ו' שטומאת מדף אינו אלא ראשון ובפרק ה' משנה ב' משמע שטומאת מדף דהיינו עליונו של זב הוא אב הטומאה ובספר משנה תורה כת' ג"כ שאינו אלא ראשון. לכאורה היה נ"ל לומר דמ"ש בפ"ד שאינו אלא ראשון היינו לאחר שפירש שאם נגע עליונו של זב לאחר שפירש באוכלי' ומשקין אז אינו אלא ראשון אבל אם נגע בהם מקודם שפירש אז דינו כאב הטומאה דהיינו שהוא מטמא שנים ופוסל א' ומ"מ צ"ל לפ"ז דאפי' קודם שפירש אע"פ שהוא אב הטומאה מ"מ אינו מטמא רק אוכלי' ומשקין ולא אדם וכלים ואפי' כלי שטף אינו מטמא שהרי נתקו הכתוב לטומאה קלה כדאמרי' בפ' בנות כותיים וקרא איירי מסתמ' קודם שפירש כדאיירי שאר קראי שבפרשת זבים ואל תתמה במה שאמרנו שאינו מטמא רק אוכלי' ומשקים ואפ"ה מטמא שנים ופוסל אחד שכיוצא בזו מצאנו בדין כלים הנוגעים בזב כמ"ש הר"ר שמשון בפ' ה' בביאור תוספת' המתחלת כלים הנוגעים בזב וכו' וז"ל כלים הנוגעים בזב מטמאים שנים ופוסלים אחד דבשעת מגעו חשובי' הכלים כאב הטומאה לגבי אוכלי' ומשקי' ועושי' ראשון שני שלישי אע"פ שאין חשובים כאב הטומאה לגבי כלים. אחרים עכ"ל וה"נ אפ"ל בעליונו של זב שאע"פ שאינו חשוב כאב הטומאה לגבי כלים אחרים מ"מ חשוב כאב הטומאה לגבי אוכלי' ומשקי' לטמא שנים ולפסול אחד וכגון שנגע בהם קודם שפירש זה מה שהיה נ"ל בתחילת העיון ומסתייע הדין פירושא ממ"ש הרמב"ם בפ"ד וז"ל אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר"ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב אשר מטמאים אוכלים ומשקי' בלבד לא אדם וכלים עכ"ל וכ"כ הרב בחיבורו פ"ו מהל' מטמאי משכב ומושב שמדף דינו כדין הכלים שנוגע בהם שהוא ראשון. והרי בתוספת' שנינו כלי' הנוגעי' בזב מטמאים שנים ופוסלים אחד פירשו מטמא אחד ופוסל אחד מכל זה נראה להדיא שדעת הרמב"ם בעליונו של זב הוא כדכתיבנ' ולפ"ז נוכל לפרש עוד שמ"ש הרמב"ם בפ"ד שאינו אלא ראשון איירי אפי' קודם שפירש אלא שהרמב"ם לא איירי לענין שאינו מטמא שנים ופוסל אחד אלא ר"ל לענין זה הוא ראשון שאינו מטמא כלים והכי דייק לישנא דהרמב"ם ז"ל שהעתקתי לעיל ופירוש זה הוא יותר מחוור מן הראשון דלפירוש ראשון קשה דה"ל להרמב"ם לפרש דאיירי דווקא אם נגע עליונו של זב לאחר שפירש אבל קודם שפירש הוי אב הטומאה אבל להך פירושא א"ש דהרמב"ם לא איירי אלא לענין שאינו מטמא כלים ובזה אין חילוק בין קודם שפירש ובין לאחר שפירש אכן קשה לי על פירוש זה למה לא כתב הרמב"ם דין זה בחיבורו דעליונו של זב אם נגע באוכלי' קודם שפירש שיהיה מטמא שנים ופוסל אחד והרי ראינו שבפ' הנזכר סתם דבריו שעליונו של זב הוא ראשון

מיהו קושיא זו יש לדחות שהרב ז"ל סמך לו על מ"ש שדין מדף כדין הנוגע כלים בהם שהוא ראשון וכו' וההיא איירי דווקא לאחר שפירש כמו שנזכר בתוספת' הנזכרת ואולי שבאיזה מקום בחיבור כתב דין כלים הנוגעים בזב כמו שנזכר בתוספת' אבל קשה לי שמתחלת דברי הרמב"ם בפ"ה בפי' המשנה נראה שמה שהוא מטמא שנים ופוסל אחד בשעת חיבורו הוא מטעם שהוא אב הטומאה ומטמא בגדים שהרי כתב וז"ל והאדם ההוא בעת שמיטמא בו במגע או במשא אם הוא מטמא בגדים במשא דווקא בעת שהוא מחובר