חוט השני נח

במסכת מנחות וכשם שמי שאינו איטר ימינו אי עביד איפכא לא יצא הה"נ איטר אי עביד איפכא לא יצא אפי' בדיעבד דמהיכי תיתי לחלק ועוד שלא מצינו שום פוסק בעולם דאשתמיט ליה לכתוב גבי תפילין דבאיטר בדיעבד יצא אפי' אי עביד איפכא ועוד דהגהות מהרמא"י כתבו בהלכות לולב סי' תרנ"א וז"ל וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה וכן נהגו וכן עיקר ואם הפך יצא ודין זה שכתב שאם היפך יצא נפיק מדברי בעל העיטור שכתבנו למעלה ואם אית' דס"ל לבעל העיטור דגם בתפילין אם היפך יצא היה לו לכתוב דין זה שם בהלכות תפילין ולאשמועינן רבותא דאע"פ שהוא מדאוריית' אם היפך יצא ושם לא כתב כלום לכך נ"ל דכוונת בעל העיטור לומר דלא גרע מתפילין שהתורה אמרה והיו לאות על ידך דהיינו שמאל ואפ"ה אמרינן דלגבי האיטר ימין של כל אדם הוי שמאלו ה"ה לענין לולב שצריך ימין ששמאל כל אדם לגבי איטר חשוב ימין וא"כ טעמא דאי עביד איפכא לית לן בה הוא משום דלא גרע מתפילין הא אי לאו הכי אפילו בדיעבד אם היפך לא יצא א"כ גבי תפילין דליכא למימר הכי אפי' בדיעבד לא יצא והטעם משום דהוי מדאורייתא ולכך אפילו בדיעבד אם היפך לא יצא וכן יש להביא ראיה מההיא שכתבנו למעלה בשם רבינו יואל הלוי דלגבי לולב אפילו מי שאינו איטר אפי' בדיעבד אי עביד איפכא לית לן בה ומאי שנא דלגבי תפילין מי שאינו איטר אפי' בדיעבד לא יצא וכן לגבי חליצה הוי חליצה פסולה אלא ודאי צריך לחלק בין דאורייתא לדרבנן וכשם דאיכא לחלק במי שאינו איטר ה"ה נמי במי שהוא איטר שיש לחלק בין דאורייתא לדרבנן וכך מוכיח לשונו של ר' יואל שהטעם שאם החליף בדיעבד כשר לפי שהוא מדרבנן ודוק

ולפי דעת הר"ן שכתב בפ' גיד הנשה שחליצת איטר בשתי רגליו מכח ספיקא דמספקא לן אי בתר מיני' אזלינן אי בתר דידיה אזלינן פשיטא דאי חלץ ברגל אחד בין בימין בין בשמאל אפי' בד בדיעבד חליצה פסולה הוי חדא דהא ספיקא דאורייתא הוי ולחומרא ועוד דהאי ספיקא דמספקא לן בחליצה אי בתר מיני' אזלינן נפקא מהאי בעיא דפרק גיד הנשה בעי ר' ירמי' אית לעוף ועגיל אית לבהמה ולא עגיל מאי בתר מיני' אזלינן או בתר דידיה אזלינן תיקו וכמו שדקדק שם הר"ן והתם ודאי אם בישול בשוגג אותו הגיד דלא עגיל אפי' בדיעבד אסור אפילו אם נתערב באלף אף על פי שספק הוא אי בתר דידיה או בתר מיני' דכיון דהוי ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא וכמו שכתבו שם הגהות אשירי והכא נמי לענין חליצה דהוי ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא ואפילו בדיעבד דהא איסור ערוה חמירא גם לפי דעת המרדכי שכתב בפ' מ"ח וז"ל ואם היתה איטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא כדאמרינן במנחות גבי תפילין ולולב ויש מרבותינו שהחמירו אם הוא איטר ברגל ימין שיחלוץ בשניהם מנעל ימין בימין ומנעל שמאל בשמאל ע"כ יש לדקדק מדבריו דחליצת האיטר הוא ברגל השמאלי של כל אדם שהוא ימינו ומשום חומרא יחלוץ ג"כ ברגל הימיני של כל אדם ואם חילץ ברגל השמאלי שהוא ימין כל אדם לבד אפי' בדיעבד חליצה פסולה הוי מה שאין כן אי עביד איפכא וחלץ ברגל השמאלי של כל אדם דהוי ימינו דחליצה כשירה הוי וזה מוכרח בדבריו כאשר נדקדק דפתח באיטרת יד ימינה וסיים ברגל שכתב ויש מרבותינו שהחמירו אם הוא איטר רגל כו' ועוד יש לדקדק בלשונו שאמר יש מרבותינו שהחמירו דאי ס"ל למרדכי כמו דס"ל להר"ן דהטעם דחולץ בשתיהם הוא משום דמספקא לן אי בתר מיני' אי בתר דידיה אזלינן מאי לשון שהחמירו דקאמ' והלא דינא הכי הוי כיון דספיקא דאורייתא הוא אלא נלע"ד לפרש דכוונת המרדכי כך היא דאם היא איטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא כמו גבי תפילין וא"כ איטר רגל אין צריך לחלוץ בשתי רגליו כמו שאין צריך לחלוץ בשתי ידים ועל זה קאי ויש מרבותינו שהחמירו אם הוא איטר ברגל ימין שיחלוץ בשתיהם אפילו בימין דעלמא אבל מכל מקום צריך עיון בדברי המרדכי שכתב כדאמרינן במנחות גבי תפילין ולולב דלגבי לולב לא מצינו במנחות ולא בשום מקום בגמרא דשמאל דידיה כימין דעלמא והראיה דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אם איטר נוטל בימין כל אדם או בשמאל כל אדם וכמו שהביא ראיה מהר"י קארו בסי' תרנ"א וצ"ע ולע"ד הוא ט"ס

הכלל העולה מכל דברינו דלפי דעת הטור והנמשכים אחריו איטר שחלץ בימין כל אדם אפילו בדיעבד חליצה פסולה הוי וכן הוא דעת המרדכי אלא דמכח חומרא צריך לחלוץ בשתי רגליו ולפי דעת הר"ן ומהר"י קארו כל אחד מהם מעכב דהוי ספיקא דאוריית' ולחומרא וליכא מאן דס"ל דחליצת איטר הוא בימין כל אדם אלא סמ"ג וסמ"ק ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים הרמים לעשות מעשה להקל היכא דאיכא