חוט השני נז

אלמותו מלבד שהוברר הדבר בבירור גמור שאחר החליצה היה רוצה לתפסו בידי גוים רצה ליקח נקמתו ממנו ולפסול החליצה וזה לפי ששאלו לו בשעת החליצה אם הוא איטר רגל ימינו אמר להם לאו אמרו לו שיעקור את רגלו ודחק את עצמו ועקר את רגלו הימיני להראות להם שאינו איטר וכיון להטעותם ולפסול החליצה כי אחר כך נתברר הדבר בבירור גמור שאיטר הוא והחלוצה עדיין לא נשאת ועומד היבם לפנינו וצווח שדעתו לחלצה בחנם אך בתנאי שיהא ציית דין אבי היבמה נסתפק לנו אם בדיעבד החליצה כשירה באיטר אפי' ברגלו הימני' ואם זה נקרא דיעבד

תשובה גדולי הפוסקי' נחלקו בדין איטר לענין החליצה דסמ"ג פסק וכן סמ"ק דאפי' איטר חולץ בימין של כל אדם אע"פ שהוא שמאלו מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש מדילפינן רגל רגל ממצורע אך כל גדולי הפוסקי' רא ראשוני' ואחרונים נחלקו עליו דהטור וקצת פוסקי' ס"ל שאיטר חולץ בימין שלו שהוא השמאל של כל אדם כמו שכת' הטור א"ה סי' קס"ט והר"ן והמרדכי ומהר"י קארו פסקו שחולץ בשתיהם וכתב הר"ן בפרק כל הבשר ונ"י בפרק מצות חליצה הטעם משום דמספקא לו אי בתר מיני' אזלינן אי בתר דידי' אזלינן והכי נקטינן לפי שהם אחרונים. וכן פסק הגאון מוהר"ר שלמה לוריא ז"ל בתשובות שלו סי' צ' אבל נשאר לנו לדקדק אם לפי סברת הטור והנמשכים אחריו דס"ל דאיטר חולץ בשמאל כל אדם אם בדיעבד חלץ בימין כל אדם שהוא שמאלו אם חליצה כשירה היא אם לאו וכן לפי פוסקי' שפסקו שחולץ בשתיהם צריך לעיין אם לא חילץ אלא באחד מהם אם חליצה כשירה היא אם לאו ולע"ד נ"ל דלפי דעת הטור אם חילץ ברגל ימין של כל אדם חליצתו פסולה אפי' בדיעבד דטעמא הוא משום דהוי דומי' דתפילין וכמו שכת' הטור סי' קס"ט וז"ל וי"א שאטר חולץ בימין שלו שהוא שמאל כל אדם והכי מסתברא דבכה"ג אמרינן בתפילין שמניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ע"כ וכשם שבתפילין אם החליף האיטר והניח תפילין בימינו שהוא שמאל של כל אדם לא יצא דהא לא אשתמיט שום פוסק לאשמועינן דבדיעבד יצא ועוד דהתורה קפדה על יד כהה הוא הדין נמי הכי שהקפידה התורה על הרגל החשוב דלגבי אטר אם חילץ ברגל ימין של כל אדם לא יצא דליכא למימר דאפשר דס"ל דבדיעבד יצא לפי דבתר מיני' אזלינן דא"כ היה לו לטור לפסוק שיחלוץ בשניהם מספק אלא ודאי לא ס"ל האי סברא אלא בתר דידיה אזלינן וא"כ ליכא לחלק בין איטר למי שאינו איטר דכשם דמי שאינו איטר אם חלץ ברגל שמאל אפי' בדיעבד חליצה פסולה היא ה"ה לגבי אטר אם חולץ ברגל שמאלו שהוא ימין כל אדם פסול אפי' בדיעבד ואעפ"י שמצינו לגבי לולב דמצותו בימין ואטר מצותו בשמאל כל אדם ואם נטל בימין כל אדם בדיעבד כשר וכמו שכתב מהר"י קארו בהלכו' לולב סי' תרנ"א וז"ל אח"כ מצאתי בשם בעל העיטור אהא דת"ר איטר מניח תפילין בימין כל אדם שהוא שמאלו מסתברא תפילין דאורייתא בימין אבל לולב דרבנן היינו לומר דנטילתו בימין הוי מדרבנן ומשום חשיבותא אטר הוא ככל אדם ומניח לולב בימינו שהוא ככל אדם ואי עביד איפכא לית לן בה דלא גרע מתפילין ע"כ וכן פסק מהרמא"י בהגהות שלו בטור א"ח סי' תרנ"א התם טעמא הוא משום דהוי מדרבנן ומ"ה אי עביד איפכא לית בה דהא אפי' מי שאינו איטר אי עביד איפכא לית לן בה כדמוכח במסכת סוכה בפרק לולב הגזול דקאמר אהאי מתניתין דתנן ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב וכו' אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך מדאגבה היה נפיק בי' אמר אביי כשהפכו ע"כ ומאי פריך דילמא הגביה הלולב בשמאל והאתרוג בימין ולא יצא בו וכן אביי שתירץ כשהפכו למה לא תירץ כגון שהחליף אלא ודאי צ"ל דאפי' אם החליף יצא אפי' במי שאינו איטר והטעם לפי שאינו אלא מדרבנן מה שאין כן במה שהוא מדאוריית' כגון תפילין וחליצה דכשם דמי שאינו איטר אי עביד איפכא לא יצא ה"ה איטר נמי אי עביד איפכא לא יצא ומן התימ' על בעל העיטור והגהות מהרמא"י שפסקו דדוקא באיטר אי עביד איפכא לית לן בה כיון דלא גרע מתפילין והא מוכרח מההיא דפ' לולב הגזול שכתבנו לעיל דאפי' מי שאינו איטר אי עביד איפכא לית לן בה וכן תמצא כתוב במרדכי שנדפס בקראקא במסכת סוכה על הגליון סברא זאת שכתבנו בשם ר' יואל הלוי ומוכיח מההיא דפריך הא ומדאגבה היה נפוק בי' דאפי' מי שאינו אטר אי עביד איפכא לית לן בה והא שכתב בעל העיטור דלא גרע מתפילין אין הכוונה לומר דלא גרע מתפילין דהתם נמי באיטר אי עביד איפכא לית לן בה חדא דמדקאמר דלא גרע מתפילין משמע דגבי תפילין הוא מלתא דפשיטא דאי עביד איפכא לא יצא והיכן הוזכר זה בדבריו ועוד דטעמא הוא דאיטר מניח תפילין בימין כל אדם שהוא שמאלו הוא מדכתיב ידכה יד כהה כדאית'