חוט השני נו

אמרתי יבוא בעצמו או שלוחו למכון שבתם וועדם והם יתנו לו הפסק או ישלחו אותו לפני רב ומורה אשר ישר בעיני ראשיהם כאשר מוטל עליהם לפי דת תורתינו מאחר שדנו אותו ע"י כפיי'. על אחת כמה מעלות בנדון זה שהדין לא היה ע"י כפיי' גם לא היה בין אותו האיש ומתנגדו רק בין הערב ומתנגדו כנזכר אין זה כי אם להראות ידכם החזקה וזרועכם הנטויה וכי כל באי עולם עוברים לפניכם כבני מרון וכאפס ותהו נחשבו ורבים מעמי הארץ הטו אזניהם עליכם יחרקו שן לאמר זה נפסק לי מהם ועלי עבר כך וכך מהם בבוא אחד מהם דרך גבולי אכריחנו גם אנכי לשלח לי הפסק אל מקומו אשר בחרתי ואוי לנו מיום תוכחה ומי יתן ויוכל הרועה לרעות את הצאן עלות עליו להדריכ' בדרך ישרה שיבור לו האדם ולא ילך בגדולות ובנפלאות ממנו לנטור את הכרמים וכרמו לפניו לא יטור לעולם ומי יוכל לסבול ולא יחוש אם כח אבני' כוחו אם בשרו נחוש ואם אשתוק עד שתגזרו עלי לבא במקלי ובתרמילי אם אין אני לי מי לי בבקשה מכם אל תתנו מקום למחלוקת דדמיא לבדקא דמיא ואם יש בכם ישא ברכה מאת שפע שבע רצון כברכת ה' היא תעשיר יהי לכם את אשר לכם כי לאו כל אדם זוכה ואל תסיגו גבול עולים

עד הנה דברתי במר שיחי וכובד רוחי אל מ"כ כי עלת' אהבתך לפני מיום ראיתי את פניך כראות פני אלקי' ברית עולם לא תשכח ועם האחרים מבני החבור' יצ"ו אין לי הכר' לכן לא כתבתי עליהם בכלל ואם שבט סופר יצא ביד רמה העוה מסילות אורחות עקלקלות הסיג הגבולות ללכת בגדולי' הוא אמן הרבה אשמה כי דבר סרה צרה כמבכירה בוגד ביום קרה כפרה סוררה כסוס שוטף במלחמה אני שלו' וכי אדבר חמה שלוחה הוא דעוית שימש מעומד ואחזתו עוית ולבבי לא כן ידמה. ונפשי תגל בישועתך ולך צמאה וכמה אל אשר יהיה הרוח שמה. נכנסה לחי"ב' ולא נבהלה לקול המולה תפאר' וגדולה עד שחק רומה ועל כל פשעי' תכסה אהבה מסוימה. ותולה ארץ על בלימה. יטע בלבינו אהבתו ויראתו להשימה. ולא תעלה קנאתינו על לב אדם על פני האדמה. וקנאת אדם לא יעלה על לבינו ידינו ורגלינו להרימה. וכסאך יגדל יפרץ קדמה וימה. כנפש הצעיר לא נחשב למאומה נבער מדעת ובל ידע מה

כח מעשה אירע בראובן שהיו לו כמה תביעות על שמעון והזמינו לדין כמה פעמי' ושמעון לא ציית דין ויורוהו המורים בחצים וחרב פיפיות בחרמות ובכבוי נירות ולא אבה לשמוע לקולם כנחש. ילך מחמת אלמותו בין דא לדא השקיף ה' השקפה לטובה על ראובן ונפלה בת האלם לפני ראובן ליבום ומחמת שנתיירא האלם הזה שלא יתן ראובן חליצה לבתו כל זמן שלא ירד לדין נתפשר עמו ונתקשרו שניהם בקשר אמיץ וחזק כראי מוצק שיתן שמעון לראובן סך הגון וראוי ועבור זה יתן לו פטורי' על כל הערעורי' שהיו לו על האלם הזה גם על נכסי' עזבון אחיו ז"ל וגם מחמת החליצה שיתן לבתו והוגבל ביניהם מקום ממוצע ליתן החליצה אשר שם היה בטוח ראובן משמעון אשר לא יזיקנו ולא יכנו בלשון מדברת גדולו' ויהי יום נסע היבם ממקומו ללכת אל המקום אשר הוכן והוגבל ביניהם לתת שם החליצה ויהי כבואו שמה לא מצא אבי היבמה והיבמה שם כאשר נתקשר בשטר פשרי רק שלח שליח לדבר אל לבו בשפתי חלקלקות ולשונות רכות אל נא ימנע מבא אליו אל המקום אשר הוא שם לעת כזאת ונתכוון למסרו ביד גוים אם לא יעשה כרצונו כי היה לו יד וכח גדול עם שר ושופט של אותו המקום והיבם נשען על משענת קנה רצון והלך לתומו ויסע ויבא ויט אל מקום המשפט שמה הרשע וכשבא היבם ליתן הפטורי' כמשמעות שטר פשר שנעשה ביניהם בקש אבי היבמה שיתן לו ג"כ פטורי' על ירושת אבי היבם שהיה לו כמה שנים בשותפות עמו בכמה חובות של גוים שלא נטל חלקו מעולם ולא באו לידי גביי' עד הנה גם בקש שיתן לו במתנה גמורה דברי' רבים שלא נכללו בשטר פשר שנעשה ביניהם. גם רצה שיתן פטורי' ליבמתו על נכסי' שהיו ביד אחיו והיו שייכי' אל היבם מלבד עזבון אחיו ז"ל והיבם אומר שאינו רוצה ליתן פטורים רק על מה שמבואר בשטר פשר שנעשה ביניהם אך אם דעתו שיהא מחויב בכל זה שיהא ציית דין תכף ומיד קודם החליצה או שיתן לו פטורי' כלליי' על כל הדברים שבקש ממנו על תנאי שאם ידונו על פי הדין שלא נכללו ענייני' כאלו בתוך השטר פשר הראשון שלא יהיו הפטורי' הללו שום היזק ושמעון אבי היבמה לא רצה ליכנס בשום אחד מאלו הדרכי' וגיזם אותו בגיזומים גדולי' עד דנפיק קלא דלא פסק שרוצה למסרו בידי גוים בגוף וממון והיבם יכול לברר זה בעדי' וירא כי לא יכול לו מסר מודעה לפני עדים כשרים שעל כל מה שהוא פוטר ומוחל לו יותר ממה שנכלל בשטר פשר הנ"ל שהוא אנוס ומוכרח והכירו העדים באנסו ומאחר שידע היבם שעם כל זה לא יוכל לכופו לירד לדין מחמת