חוט השני נד

ועוד נראה דדווקא היכא שהדברים ניכרי' שפשע דווקא אז דינא הכי אבל בסתמא י"ל שלא ידע שצריך להקנותו א"נ דלא ידע לאקנוייי ולא חשבינן לי' בפשיעה ואפי' בנולד מפרה חולבת יש לילך אחר המנהג שמקבלין והמיקל בזה לא הפסיד כמ"ש למעלה נמצא אתה אומר דלדעת מהרי"ו בוודאי בכור פשיטא שצריך לקבלו עכ"פ ובספק בכור היכא דמוכח' מילת' שפשע פטור מלקבלו ואי לא מוכח מילת' שפשע אע"פ שלא מכרו לגוי חייב לקבל זהו לדעת מהרי"ו ז"ל ולענ"ד נראה שאין לסמוך על דבריו אלא בנולד מפרה חולבת אבל בנולד משאינה חולבת חייב לקבל אפי' מוכח שפשע וכתבתי עוד דהמקיל בנולד מפרה חולבת אפי' אי לא מוכח שפשע ואינו מקבלו לא הפסיד. זה מה שהעלת' מצודת עיוני בדין זה

ודברי הגאון מהר"מ איסרלש ז"ל בהגהותיו נ"ל שיש שם ט"ס וכצ"ל כגון שקנה פרה חולבת מן הגוי והיה יכול למכור וכו' וזהו עולה ממש כמו שכתבתי ומ"ש והיה יכול למכור הבכור להגוי היינו דאיכ' פשיעה דמוכח ובלאו הכי נראה שיש שם ט"ס שהרי כת' אבל במקום שפשע הישראל כגון שקנה פרה חולבת מן הגוי עכ"ל ודבר זה אין לו הבנה כלל דמה פשיעה יש בדבר זה במה שקנה פרה חולבת מן הגוי וע"כ צ"ל שיש כאן ט"ס ויש להגיה כדכתיבנ' ואם נפשך לומר דס"ל להרב ז"ל דבקנה פרה חולבת מן הגוי אפי' אי לא פשע סגי ובשאר ספק בכור בעינן שפשע לא ידעתי מנין לו זה דלכאורה איירי מהרי"ו בכל ספק בכור וגם הלשון אינו מדוקדק כל צרכו וגם הדין בטעמו לא נהירא כמ"ש לעיל דכל שהוא ספק בכור ונולד מפרה שאינה חולבת חשבינן לי' כוודאי ולא מועיל פשיעת הישראל שיפטור הכהן מלקבלו

כז גבר בגוברין מגלין לי' דמטמרין שרגא דמנהירן כצפרא וכטיהרין אהו' ידידי האלוף הנעלה החכם השלם מהר"ר פלוני יצ"ו

הנה נא אהו' הגם כי טרדת הזמן כבדה עלי ובפרט כעת התחלת הלימוד מ"מ לא יכולתי להשיב אחור ימיני מלכתוב למ"כ הדברי' האלה כי הציקתני רוח בטני ותהי בלבי כאש בוערה עצור בעצמותי ואליך השר גליתי את ריבי רוב שיחי וכעסי אשר עלה על לבי על מ"כ וחבירך בני הישיבה או הדייני' לא ידעתי אכנה אשר יגדילו עלי בפיהם לתת אותי כבן בליעל כאילו הטיתי משפט דל בריבו כי הנה היה אצלי אהו' האלוף כהר"ר זנוויל גוינצבורג ואמר לי כי יש לבני ישיבה מק"ק פלוני תרעומ' גדולה עלי כי מהר"ר זנוויל אלייסום אמר לו כי בתחילה פסקתי שישעי' ווינצנום וחביריו ישלימו ליוזל שליהינג מאה זהובי' ולא יצטרך ליתן להם פטורים רק יכתוב שקבל מאה זהובי' ואח"כ יראתי פן יקפחו שכר הרבנות וחזרתי בי וצויתי שלא יתן לו המעות עד שיתן פטורים והנה לא אתמה על האיש רע ובליעל מעדת קרח יוזל שליהנגן אשר זה מלאכתו כל ימי חייו לחרחר ריב ומדון וכדברים האלה עשה ג"כ להישיש מהרר"ם טנבך ז"ל כאשר אמר לי בנו החכם השלם מהרר"א יצ"ו ונכתב לי ממדינת עלזוז מכמה אנשים חשובי' ובני סמכא שהמה הזהירוני שלא ליטפל בריבו. ועל כל זה עשיתי מה שגזר עלי אבי שבשמים ועל כל זה לא נפלאתי והאי לאו נולד הוא דנפשי' אפקורי' דמצערי רבנן כדאית' בנדרים. רק עליכם תלונתי כי לא זה שתחושו לדבריו גם תאמינו בזה אמונה שלימה עד שתאמרו הדברים דרך סיפור ושיחה כאלו ראיתי בעיניכם והן הן הדברי' כמדקרי' חרב ירדו חדרי בטן ואני אזכיר את מ"כ בהיותו בכאן שאמרתי לו כל הענין ואמרתי לו ג"כ שפסקתי מאחר שראיתי כתיבת ידי היורשי' שהם מודים שהם חייבים עדיין המעות רק שדוחים מלשלם בלך ושוב ישלמו תכף ומיד ויכול להשתלם מאחד מהם בעד כולם והוא יתן להם פטורי' באופן זה שקיבל המאה זהו' האחרונים שהיו חייבי' לו כמשמעות השטר אך לא יתן להם פטורים כוללי' על שאר דברים ובאותו פעם אמר יוזל אתן פטורים סתם שקבלתי מאה זהובי'. אמרתי זהו אי אפשר כי אחר זמן תאמר שקיבלת' בהוצאות או סטראי נינהו ואנכי לא ירדתי לכופם אלא בשביל המאה זהובים המפורשי' בשטר שעליהם הודו גם בכתיבת ידן שנשארו חייבי' עדיין אותן המעות וכן קיים וקיבל עליו במעמד קרובו הפרנס כהר"ר יוזפא גם הפסק ששלחתי למדינת עלזוז המונח ביד הר"ר אברלן כתבתי בו הדברים האלה ויותר מזה לא היה כח לעשות והמכחיש זה לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו וא"כ הדברים מוכרחים שזהו פסקי הראשון גם האחרו'. אח"כ נסע מכאן ולא רצה ליתן הפטורים כי אמר שישלחם עם שליח שיקבל המעות ולא עלה על דעתי כי ציד בפיו. עד ששמעתי הדברים קצת מפי כמר וייבש אשר המעות מונחים בידו שימסרם ליד יוזל כשיתן פטורים כמו שסדרתי ואח"כ שמעתי מפי כהרר"ז כנז' ומה לאיש הבליעל עם וייבש הנ"ל עד שנתעכב תחילה ע"י הראש והקצין מהר"ר משה יצ"ו ופטרו כאיש חכם ונבון לאחר