חוט השני נב

משום דבכה"ג לא נהגו אבל תענית זה לא שייך למימר הכי דמאן לימא לן דלא נהגו בכה"ג י"ל דצריך לפרוע מיהו מסתפקנא בהו איזה טוב אם שילוה תעניתו ויפרע ואז לא יהיה צריך התרה כמ"ש הרא"ש גבי דין לוה אדם תעניתו ופורע וז"ל ראיתי רבותי שהיו מזקיקי' להתיר נדר תעניתו בג' דכיון שאמר הריני בתענית מחר ה"ל כמו נדר ויראה כיון דצריך לפרוע לא נתבטל הנדר אלא מאומד הדעת אמרינן שהיה בדעתו להתענות יום אחד ולא לקבוע יום זה לחובה וגם מירושלמי דנדרים יש ראיה וכו' עכ"ל או טוב יותר שיתירנו לו ולא יהיה צריך לפרוע שכיון שהוא מותר מתחילתו אין צריך שום פרעון וההתרה הוא כמו מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ר"ה ובין ר"ה לי"כ או שלא לאכול בשר בין המצרים ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא שמתירין לו ופותחי' בחרטה שמתחרט שנהג בו לשם נדר כדמשמע ס"פ שני דנדרי' וכ"כ הרא"ש והר"ן שם והמרדכי פ' מקום שנהגו והג"מ סוף הלכות שבועות וסמ"ק ומסתברא שיותר טוב שילוהו ויפרע דהא חזינן דרב אסי קאמר לרב יושיע בריה דרב אידי שילוה תעניתו ויפרע ולא קאמר ליה שיתיר לו תעניתו מיהו אין זה ראיה שאולי לא ימצא פתח לנדרו אע"פ דשייך לומר אדעת' דגברא רבה מי נדרת אולי שבשביל זה לא היה נמנע מלידור ועוד שלא היה רוצה להפסיד תעניתיו שהתענה עד עתה בתורת נדר ומ"מ אומר אני דאיזה מהם שירצה סגי אם שילוה ויפרע ולא יהיה צריך התרה או שיתירנו ולא יהיה צריך פרעון כלל העולה אומר אני דהאי תענית לא חמיר מתענית בה"ב או תענית י' ימי תשובה ורשאים בעלי ברית לאכול ואפי' הרמב"ם והרא"ש יודו בדבר זה וכ"ש לדעת א"ז והראב"ד והרשב"א והג"מ בשם ריב"א והמרדכי דלדעתיהו ודאי לוה הוא ופורע ואי לאו דמסתפינ' דלא לימרו שרי לן תרבא ה"א דכל המסובים שרי אבל ודאי בעלי ברית שרי לאכול ביום המילה באחד מן הדרכים דכתיבנ'

כו שאלה בקהלה קטנה אשר אין שם אלא כהן אחד ושם נולד לבעל חנות עגל בכור בהמה מפרתו ולא השגיח לפטור הולד קודם צאתו לאויר העולם וכו'

תשובה יראה דאם הוא ודאי בכור אע"ג דלא שפיר עביד במה שלא מכרו לגוי מ"מ צריך הכהן לקבלו וכן המנהג בכל מקום דאל"כ לא לא תמצא לעולם כהן שיקבל בכור בזמן הזה שיאמר פשעת במה שלא מכרת לגוי והא ודאי לית' שהרי כתב הרא"ש להדיא בדיני בכורו' וכ"כ בהגה' אשירי בשם א"ז וכ"כ מהרי"ו בשם תשובת מהר"מ ז"ל וכ"כ הטור דגם בזמן הזה אין רשאי הכהן לסרב מליטלו משום דהוי כמבזה מתנות כהונה ואינו מודה בהם ואם כדברי האומרים דכל שלא מכר לגוי רשאי הכהן שלא לקבלו א"כ הרי רשאי הכהן לסרב מטעם זה דהוי כפושע במה שלא מכרו לגוי ודוחק לומר דכל הני רבוות' איירי בענין שלא היה אפשר למכרו לגוי שוודאי דבר זה הוא אפשרי רחוק ובכה"ג לא קמיירי ועוד דאיך שייך לומר דמשום שזה פשע ולא מכרו לגוי רשאי הכהן לבזות את המצות הא ודאי לית' שהרי אע"פ שזה פושע הבכור עומד בקדושתו ואם לא יקבלנו הכהן הרי הוא מבזה מתנות כהונה

ומ"ש הגאון מהר"מ איסרלש ז"ל בהגהותיו על השלחן ערוך [ביו"ד סי' ש"ו ס"ד עכ"ה] הם דברים תמוהים ומטעמ' דכתיבנ' וראיתי שהרב ז"ל מצא דבריו בתשובת מהר"י ווייל ז"ל שכת' בתשובה סי' קכ"ז וז"ל מחמת הבכור הנה בכל המקומו' שעברתי לא שמעתי אלא שנותני' הבכורי' לכהנים ואפי' ספק בכור ולא שמעתי פוצה פה ומסרב ומסתמ' היינו לפי האשירי שכת' שצריך הכהן לקבלו ומסתמ' היינו אפי' ספק בכור כיון דהוי טעמא משום מבזה מתנות כהונה אין חילוק בין ודאי לספק ובידי יש תשובת מהר"ם שכת' מי שמתכוין שתלד בהמתו בכור כדי לתנו לכהן כדי להקניטו הרי זה מחלל ברית הכהונה משמע מתוך דבריו שהכהן צריך לקבלו דאל"כ איך יכול להקניט הכהן כיון שהכהן יכול לסרב מלקבלו וכן ראיתי בתשובת מהר"מ היכא שנולד בכור לכהן עני ורוצה לתנו לכהן עשיר אינו יכול לכופו שיקבלו ויכול הכהן עשיר לסרב בו כיון שהיה הבכר ברשות העני וזכה בו משמע אבל מישראל צריך לקבלו ובנדון זה כיון שהישראל פשע שלא מכרו לגוי קודם שנולד נראה דאין הכהן צריך לקבלו דמצוה למוכרו כי היכי דלא ליתי לידי תקלה כדאמרי' בפ' מעשר בהמה וכ"כ ר"ת והאשירי וכולהו רבוות' שוין בזה והאי גברא כיון שפשע ולא מכרו קנסינן לי' וכה"ג דנינן כ"ת ואני על עובדא שאירע בעברשטט שג"כ פשע הישראל למוכרו ופסקתי א' וכ"ת שאין הכהן צריך לקבל וכ"ש הכא דאיכ' למיחש שכוונתו להקניט ולצער הכהן עכ"ל ונראה דמהרי"ו לא א איירי אלא בספק כדמשמע מתחלת לשונו אכן דבריו צריכין ישיב קצת

ואני אומר דוודאי בספק בכור כגון שקנה פרה חולבת מן הגוי ואינו יודע אם בכרה או לא