חוט השני נא

משום דר' בכור הוי ומסיק דר' אסטניס הוי ואי הוי אכיל ביממא לא הוי אכל בליליא עכ"ל ומדקדק ר' יחיאל מדלא קמוכח דע"כ רבי הוי מתעני משום דבכור הוי דאי משום דאסטניס הוי ה"ל לאכול מיני תרגימ' שהם אדרבה ממשיכי' לבו של אדם לאכילה כמו שפרשב"ם והתוספו' אלא ע"כ צריך לומר דגם מי שמתענה משום בכורה דהוא מותר במיני תרגימא ור' באמת אכל מיני תרגימא ולהכי מספקא להו אי משום בכירותיה אי משום איסטנותיה ולא מסתבר לומר דהני תרי לישני פליגי במציאות היכי הוי אי הוי מתעני תענית ממש או אי הוי מתעני מפת והוי אכיל מיני תרגימא גם לא מסתבר לי' למימר דמספקא להו אי הוי מתעני ממש או לא אלא ודאי הא דקאמר דר' הוי מתעני לא היה אלא מפת אבל מיני תרגימא אכיל וש"מ דאפי' מאן דמתענה משום בכורה מותר במיני תרגימא זהו דעת ר' יחיאל וכ"כ התוספו' גבי הא דרב ששת יתב בתענית' שכתבו לאו דוקא אלא שומר עצמו מלאכול וכיוצא בזה מצאתי אח"כ בת"ה שיש מי שדקדק מדברי הירושלמי דקדוק כיוצא בזה שאין הבכורי' חייבי' להתענות ביום ה' כשחל ע"פ בשבת ודחה דבריו משום דמספקא להו ע"ש בסי' קכ"ו אכן למ"ש בפירוש שני אין משם ראיה שכתבו וז"ל א"נ היה מקבל עליו התענית ממש כדי שיהיה נזכר ונזהר מלאכול עכ"ל וכן אפשר לומר בההיא דירושלמי

מ"מ כיון דחזינן שרבינו יחיאל הקיל מאוד בתענית זה אע"ג דלא קי"ל כוותיה אלא אנן מפרשי' דתענית ממש היה וכדברי התוספו' בפירוש שני א"נ דהני תרי לישנא פליגי אי הוי תענית ממש או א"נ דמספקא להו האי מילת' מ"מ נראה דיש לצרף סברא זו ולמ"ש לעיל דלא עדיף האי תענית מתענית בה"ב וכיוצא בזה מצאתי במהרי"ל וז"ל אם חל ע"פ בשבת יש בכורי' שצריך לבדוק הרבה חדרים ועליות בבירה גדולה ומצטערי' מפני התענית דצריכי' לבדוק החמץ ג"כ באותה לילה ואומר מהרי"ל דקצת דעתו נוטה שיאכל בין השמשות הואיל דאשכחן ראב"ן דגם בתענית דימי' נוראי' היה אוכל לעולם אחר שיצאו מבית הכנסת דחשיב להו צערא בעלמא ותענית זה קל הוא מאוד דהא ר' יחיאל מתיר לו מיני תרגימ' ועדיף לי' לאכול בין השמשות דעדיין לא התחיל זמן בדיק' חמץ למה שיאכל אחר חשיכה ועובר אתקנת' דרבנן ע"כ ואע"פ שסיים דבריו ואמר לא סמיכנא אנפשיה אך אי מצטער לי' ימציא אחר הבודק בשבילו או יטעום טעמ' בעלמ' עכ"ל היינו משום דאפשר בענין אחר ועוד דצערא בעלמא הוא מה שימתין עוד שעה קלה אבל הכא דלצורך מצוה הוא נראה להקל בתענית זה דהא קיל בעיני' יותר מתענית עשרת ימי תשובה וכ"ש דקיל מתענית בה"ב דאיהו חמיר מתענית עשרת ימי תשובה דהא קורין ויחל וש"ץ מזכיר ענינו בין גואל לרופא כתענית ציבור לכן אומר אני שמי שמתענה בשביל בנו פשיטא שרשאי לאכול דהאי אין לו ראיה מן הירושלמי ולא ממסכת סופרי' אלא אפי' אותו שמתענה בשביל עצמו רשאי ללוות תעניתו ופורע ואע"ג דבתענית אסתר לא מצינו שהקילו אלא היכא שנדחה ליום ה' כמ"ש בשבלי הלקט בשם רש"י וכן נמצא בהגהו' הנדפסי' סביב מנהגי מהר"ר אייזק טירנא שפעם אחת נדח' תענית אסתר ביום ה' על סעודת מילה ואכל ר' דוד לנצהוט עם הבחורי' והתענו ביום ו' יש לומר דשאני התם דתענית אסתר יש לו קצת סמך מתלמודא דידן לפר"ת כמ"ש זמן קהלה לכל הוא ועוד מי יודע אם לא היה מתיר גם אם היה המילה בתענית אסתר עצמו כיון שלדעת רוב המפרשי' אין לו סמך מתלמודא דידן

ועוד אפ"ל דשאני התם שהיה מתיר לכולם לכן לא היה מתיר אלא כיון שנדחה אבל לבעלי ברית אפשר שהיה מתיר אפי' בתענית אסתר עצמו אכן העיקר הוא כמ"ש בראשונה דשאני תענית אסתר דחמיר טפי שיש לו סמך בגמרא לפר"ת אבל ערב פסח שאין לו סמך בתלמודא דידן כלל מקילינן בי' טפי והנה הרמב"ם הביא דין תענית אסתר שהוא מנהג ולא הביא דין תענית ערב פסח כלל ש"מ שאינו מנהג בכל ישראל וקיל טפי ועוד דהא חזינן היכא שנדחה תענית אסתר ליום ה' כ"ע מודו דמתענין ויש מהם שהחמירו להתענות יום ה' ויום ו' עד שקרא רש"י עליהם והכסיל בחושך הולך וסגי בתענית יום ה' אבל בע"פ שנדחה ליום ה' כת' האגור בשם אביו שלא להתענות כלל וכ"כ תרומת הדשן בשם גדול אחד שהביא ראיה מן הירושלמי על זה והוא דחה הראיה מכל הני ש"מ דקיל טפי לכן אומר אני יאכלו ענוים וישבעו יהללו את ה' דורשיו מיהו לא סמיכנא אדעתאי להתיר רק לבעלי ברית דהיינו אבי הבן והמוהל והסנדק וכדמוכח בב"י סי' תקנ"ט בטור א"ח משום שי"ט שלהם הוא וגם הם יפרעו תענית אחר כדחזינן בעובדא דר' דוד לנצהוט הנ"ל ואע"ג שפי' בהג"מ דאם אירע מילה בי' ימי תשובה או בתענית בה"ב מצוה לאכול וא"צ התרה ומשמע דה"ה א"צ לפרוע י"ל דשאני הת' כדיהיב טעמ' למה א"צ התרה אע"פ שכל מנהג צריך התרה דה"ט