חוט השני נ

כגון אתענה ביום פלוני אבל ביום קבוע מודה שאין יכולי' ללוות דמסתמ' לא פליג אירושלמי עכ"ל ולא מסתבר לי כלל אלא ודאי הוא מפרש הירושלמי כמו שפירש בהגהו' מיימון דהיינו אם אינו רוצה ללוותו עד יום אחר ישלי' אחר שאכל ויפטר א"נ כמו שכתב הר"ן דביום זה כל ששכח ואכל אינו מחויב שיפרענו והרי נדרו בטל מעת' ומש"ה מתענה ומשלים וזה נ"ל ברור ולדברי מהרא"י בתרומת הדשן א"כ דברי הגה' אשירי שבפ"ק דשבת סותרים לדבריהם שבפ"ק דתענית וזה דוחק שחכם אחד היה המסדר ההגהו'. ועוד שהרי על מ"ש הרא"ש וסוגיא דשמעתין לא משמע הכי כתב בהגה' אשירי וז"ל וכ"כ בא"ז דאפי' יום זה לוה ופורע עכ"ל משמע מדבריו דקאי איום זה הנזכר בירושלמי ההיא יום זה מפרש האשירי דהיינו יום קבוע ש"מ דהגה' אשירי ר"ל שדעת א"ז דאפי' ביום קבוע לוה ופורע. ועוד ראיה ממה דמסיים בהגה' אשירי וז"ל שכח ואכל כזית איבד תעניתו והוא דאמר יום סתם אבל אם אמר יום זה מתענה ומשלים אם אינו רוצה ללוות על יום אחר ישלימו אחר שאכל ויפטור מא"ז עכ"ל הרי מכאן מפורש בהדי' דס"ל כדברי הג"מ וכדכתיבנ' שהרי כתב אם אינו רוצה ללוות משמע דאם רוצה לוה תעניתו ופורע אפי' ביום זה והנך רואה כי דברי א"ז הם דברי הגהו' מיימון אות באות לכן נ"ל פשוט דלא כדברי ת"ה

ומה שהביא עוד בת"ה ראיה ממ"ש א"ז בשם נימוקי רב שרירא כבר דחהו הוא בעצמו גם בדחיי' זאת דאיירי שאינו רוצה ללוותו סוף סוף נ"ל פשוט דדעת א"ז הוא כדעת הראב"ד והרשב"א והג"מ בשם ר"י וכן דעת המרדכי. אבל דעת הרא"ש והרמב"ם שאינו לוה ביום זה ופסק ב"י כוותייהו וכן נראה לכאורה דעת מהר"מ שכת' מי שקבל עליו תעניתו במנחה בי' ימי תשובה צריך התרה ויש לדחות דההיא כשאינו רוצה ללוות ולפרוע וקמ"ל דאינו רשאי לאכול אפי' סעודת מצוה משא"כ אם לא קבל עליו תענית במנח' שאוכל ואין צריך התרה וז"ל הג"מ פ"א מהל' תענית כשמתעני' בשני וחמישי אחר החג ואפי' כל י' ימי תשובה ואירע ברית מילה מצוה לאכול וא"צ התרה אע"ג דדבר שאינו כי אם המנהג צריך התרה כדמשמע בנדרים הכא אין צריך כי לא נהגו להתענות בכה"ג וכו' ומי שקבל עליו תענית במנחה בי' ימי תשובה צריך התרה בשם מהר"מ עכ"ל הרי מבואר להדיא כדכתיבנ'. ובנדון זה אשר אנו דנין עליה מסתברא לדמותו ליום זה כיון שהוא יום קבוע ולא גרע מיום שמת בו אביו וא"כ לדעת הרא"ש והרמב"ם אינו יכול ללוות ולפרוע ואפשר, דאפי' לדעת הראב"ד והרשב"א וא"ז והג"מ בשם ריב"א והמרדכי מודו הכא דאינו לוה ופורע דשאני הכא כיון שנהגו בו כל הבכורי' ה"ל חמיר מיום קבוע דה"ל כתענית ציבור וכדמספק' ליה למרדכי כמ"ש לעיל וכן כתב רבינו ירוחם וז"ל נראה שהתענית שמתענין הצבור אינו לוה ופורע ואם שכח ואכל משלים תעניתו כיון שאינו יוכל לפורעו וכ"כ הכל בו בשם הראב"ד דתענית ציבור שהסכימו עליו על כל צרה אינו רשאי ללות ולפרוע מהם ואצ"ל בד' צומות שיש להם זמן קבוע שאינו לוה וכ"כ ב"י בשם פסקי תוספו' וכת' שפשוט הוא והכי דייק תיבת תעניתו מיהו יש לי לומר ולדקדק מדברי הראב"ד דדוקא בד' צומות שיש להם ראיה וסמך מדברי קבלה וכן בתענית ציבור שהסכימו עליו על כל צרה שהיא מצוה מדברי סופרים וכמ"ש הרמב"ם בפ"א דתענית אבל בתענית זה שמתענין הבכורות בערב פסח שאינו אלא מנהג בעלמ' נראה דלוה תעניתו ופורע אפי' לדעת הרא"ש והרמב"ם ולא עדיף האי תענית' מתענית שני וחמישי ושני שמצוה לאכול בהם אם יש ברית מילה כמ"ש הג"מ בשם מהר"מ אע"פ דהוי תענית ציבור גמור שקורין בו ויחל ובימיהם קבע והיו הכל מתענים כמ"ש הרא"ש בספ"ק דתענית ובאשכנז עשאום קבע והכל מתענין בהם וסמכו על מעשה דאיוב וכו' הן אמת שיש לפרש דבריו שי"ל שהיו מתענים בכל הארץ לא שהיו כל בני אדם מתענין מ"מ נראה דהאי תענית לא חמיר מתענית שני וחמישי ושני דשניהם אין להם סמך בתלמוד' דידן ושניהם הוזכרו זה אצל זה במסכת סופרים נראה דדין אחד להם אע"ג דאיכ' לפלוגי ולמימר דשאני הכא שכל הבכורים מתענים משא"כ התם שאין כל השייכי' בתענית מתענין מ"מ אין נראה לחלק ביניהם ועוד מדחזינן לרבינו יחיאל שהקיל מאוד בתענית זה והתיר מיני תרגימא כמ"ש בהגהו' מרדכי משמו אע"ג דלא קי"ל כוותיה מ"מ הא חזינן דקיל מאוד וסברת רבינו יחיאל נ"ל משום דאמרינן בירושלמי וז"ל כפי מה שהביאו במרדכי ר' לא הוי אכל לא חמץ ולא מצה ומסיק משום דרבי בכור הוי א"ר מני ר' יונה בכור הוי והוי אכל א"ר תנחומא לא מן הדין אלא אסטניס הוי ואי הוי אכיל ביממא לא הוי אכל בליליא כדי שיכנס למצוה כשהוא מתאוה מכאן רגילין שמתענין הבכורות ערב פסח ואע"ג דפלוגת' היא העולם סוברים כמ"ד בכור הוי וז"ל הרא"ש ר' לא אכיל חמץ ולא מצה ובעי למימר