חוט השני מט

רוצה ללוותו עד יום אחר ישלים אחר שאכל ויפטר עכ"ל וכ"כ בהגהות מיימון פ"ד דנדה בשם ריב"ם ומ"ש הרי אינו מחויב יום זה יותר משאר ימים ראיה זו לית' למ"ש הרא"ש בביאור דברי הירושלמי דאיירי שקבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קבל עליו להתענות אותו תעני' למחר ובשביל קבלתו לא מקרי יום זה. ומ"מ מלישנא קמא משמע דלא כירושלמי גם מעובדא דרב יושע בריה דרב אידי משמע דלא כירושלמי דאי כדברי הירושלמי מאי קא"ל ולוזיף מר ולפרע לא סבר לה מר להא דאמר רב יודא וכו' מאי קפריך לי' ודילמ' בתענית דיום זה הוי קיתיב דהוי כמו מילת' דשכיח' כמו יום סתם מיהו אפשר לדחות ולומר דרב אסי בעי למנדע אי ס"ל להא דאמר רב לוה אדם תעניתו ופורע ולכך הקשה לו סתם כדי שישיב לו אי ס"ל כדרב או אי הוי לי' יום זה והוא השיב לו האמת דהוי תעני' חלו' וה"ה דהמ"ל דהוי יום זה אלא שהוא משיב לו האמת כמו שהוא דלא הוי יום זה אלא תענית חלום וכמ"ש הרא"ש בפסקיו יע"ש. הנה שדעת הרמב"ם שאינו לוה תעניתו ופורע ביום זה והרא"ש אע"פ שכתב שבגמרא דידן לא משמע כדברי הירושלמי מ"מ מסתבר לי' לטור שפסק כדברי הירושלמי וס"ל דאין לוה ופורע ודעת האחרי' שהביא הר"ן ודעת הראב"ד והרשב"א וא"ז והגהו' מיימון בשם ר"י כולם פסקו דאפי' ביום זה לוה אדם ופורע וה"נ דעת המרדכי שכת' וז"ל ומצאתי כתוב מספקא לי' לרבי שמא דוקא תעניתו אבל תענית ציבור שמא אינו רשאי לפרוש מן הציבור עכ"ל ואי ס"ל דביום זה אינו לוה א"כ כ"ש הוא דאינו לוה בתענית צבור דהא יום זה מפרשי לי' בהגה' אשירי פ"ק דתענית ופ"ק דשבת שהוא יום קבוע לו להתענות ומי עדיף מיום שגוזרין בו הציבור להתענות שכולם חייבי' להתענות

איברא דהמרדכי כת' בשם ראבי"ה שם פירש אחר על מ"ש שמואל לא יהא אלא נדר וההיא פירוש יחידאה הוא דמשמע מדבריו דלא מייתי שמואל ראיה שהוא רשאי ללות תעניתו דפשיטא דשרי כיון דאניס אלא מייתי ראיה על שהוא צריך לפרוע אע"ג שהוא אנוס עתה וז"ל שם לא יהא אלא נדר שקבוע לו זמן ועובר בבל תאחר א"נ צדקה שעובר מיד דהא קיימי עניי' ואם נאנס ולא קיים וכי יפטר בכך והלא כשיוכל לישלם עכ"ל ולכן הביא המרדכי בתחלה פר"ח כגון דאניס דמשמע דוקא אונס גמור כגון שחלה וא"א לו להתענות אבל פירוש זה הוא דחוק מאוד וכן הביא ב"י תשוב' הרשב"א וז"ל מה שכתבת שאין לו לאדם ללוות אלא באונס גדול טעות הוא בידך שהרי אמרו לוזיף מר ולפרע ושם לא היה אונס גדול כמו שאמרת עכ"ל. איברא שהב"י כת' ויש לתמוה עליו למה כת' שהוא טעות דבההוא דלוזיף מר כיון שהיה שם אדם גדול אין לך אונס גדול מזה עכ"ל ודבריו הם תמוהים מאוד דאין כאן אונס גדול דכיון שנדר להתענות מי זה ירע בעיניו שלא יקיים נדרו ודברי הרשב"א נהירין וברירין. ועוד אני רואה דוחק גדול בפירוש זה של ראבי"ה דשמואל מאי קמתמה אדרב מאי קמ"ל דילמ' קמ"ל דאפי' בלא אונס גדול רשאי ללוות ועוד דאי כדבריו הל"ל אם לוה אדם תעניתו חייב לפרוע ומדקאמר לוה אדם וכו' משמע דהיא גופ' קמ"ל דרשאי ללוות וצריך לומר לדעתו דלא מסתבר לי' לשמואל דלשרי רב בלא אניס ומ"מ נ"ל דמ"ש המרדכי אחר דברי ראבי"ה ומצאתי כתוב מספקא לי' לר' וכו' לא ס"ל כפירוש ראבי"ה אלא דשמואל מייתי ראיה דרשאי ללות וכפירוש הראב"ד שכת' הרא"ש דכיון דלא איבד תענית' כמאן דלא בא סלע ליד גבאי דמי שהרי בידו הוא דאי כפירוש ראבי"ה א"כ מיירי שהוא אונס גמור כגון שאינו יוכל להתענות מחמת חליו ושמואל לא מייתי ראיה אלא על שחייב לפרוע א"כ פשיטא דגם בתענית צבור הוא פטור מן התענית באותו יום ופורע יום אחר בשבילו ואין לפרש דהראבי"ה איירי באונס קטן כגון שמצטער דא"כ מאי קמתמה שמואל פשיט' דילמ' היא גופא קמ"ל דאפי' משום אונס כל דהו יכול ללות ולפרוע אלא ודאי לפי' ראבי"ה איירי באונס גמור ומדברי כל המפרשים לא משמע כן אלא כדמשמע מסוגיא דשמעתת' דאפי' משום סעודת מצוה לוה ופורע ובהג"ה אשירי הוסיף דאפי' שמחת מרעות ואם נפרש דראבי"ה מפרש שמעתת' במצטער וס"ל דגם בהא הוי פשיטא דלוה ולהכי לא מייתי ראיה אלא על שהוא צריך לפרוע א"נ דשמואל לא קאמר פשיטא אלא על מ"ש רב ופורע אבל לא קאי על מ"ש לוה אדם תעניתו א"כ אפשר דראבי"ה לא פליג על מ"ש המרדכי ומספקא לי' לרבי וכו' ומ"מ נראה מדברי המרדכי כדכתיבנ' שאינו מחלק בין יום זה ליום סתם. אחר שכתבתי זה מצאתי במרדכי פ"ק דשבת שכתב בפירוש לדחות דברי הרמב"ם והביא הראיה שכתבתי לעיל דמדקאמ' לי' לוזיף מר ולפרע ולא עלה על דעתו דילמ' יום זה נדר ש"מ דלא שנא. וברוך ה' שזכיתי לכוון לדעתו. וגם בר"ן מצאתי' ודחי לה מטעם אחר יע"ש

וכת' בתרומת הדשן סי' רע"ה נראה דהא דכת' א"ז דאפי' ביום זה יכול ללוותו ר"ל ביום זה