חוט השני ה

עדיף מקנין הן לטעם שכתב הרא"ש וז"ל ודוקא בקנין הוא שנתנה חכמי' זמן לחזרה כי כן דרך לקיים כל דבר פתאו' מקיימין אותו בק"ס שלא יחזרו בהם לכן נתנו לו שהות להתבונני' אבל בשאר קנינים הגבהה ומשיכה ומסירה כסף ושטר וחזקה אין בהם חזרה אחר כדי דבור הן למ"ש הג"מ פ"ה ממכירה בשם הר"ר יונה דדוקא קנין כיון דלא החזיק הגוף המקח ולא נתן בו דמי' נתנו חכמי' שיעור שהות בדבר שתתישב דעתו עליו וכן נ"ל הלכה למעשה

ה מעשה בווירמיישא שהובא קיבה לפני שיצאו ממנו ג' ענפי' באורך חצי אצבע ויותר ממנו כעין בעוף חתיכ' מעים והיה סתום בסופו אך הבשר היה מעין בשר הקיבה בלי שינוי כלל ונ"ל להטריף משום דה"ל כאילו נקב לא מבעיא לקצת ראשוני' למה שפירשו בדין שני מעים היוצאי' מן הבהמ' כמו שהוזכר במרדכי ובתשובת הרא"ש בשם ראב"ן שפירש כענף בעוף שיוצאים מן הקורקבן שני דקים אחד לזפק והשני וכו' הן הדקים דודאי טרפה דהא קאמר בגמרא דאינן כשירי' אם לא יוצאים במקום אחד וכלין עד כאצבע משמע הא בשני מקומו' אע"פ שהוא סתום בסופה טרפה ואין לומר דלא מטרפינן אלא כשהם בשני מקומות וחוזרין ומתערבין דמדלא חילקו משמע דטרפה בכל ענין אלא אפי' למאי שפירשו ה"ג והסכימו בו האחרונים דאיירי בדק היוצא מן הדקים וכמ"ש ר"י שם כיון שהם סתום בסופו נראה דדוקא גבי דקין וכמו שכתב הראב"ן בספרו דגבי דקין אורחי' הוא שימשוך ענף אחד ממנו סתום בסופו אבל גבי קיבה לא שמענו וכיון דלאו אורחא הוא יש להטריף והנה רשב"ט חתנו שהיה מפרש השיטה בדק נוסיף היוצא מן הקיבה רצה להטריף דק סתום נוסף מן הדקין וז"ל בספר ראב"ן כיון שפרש יוצא משני מקומות וממקום אחד הוא הקיבה והתם האחד דרכו והשני שאין דרכו יתור הוא יש לומר דמן הדקין אפי' אחד יתור הוא שהרי אין דרכו הוא והרי נקבו הדקין ושתק ראב"ן עד שבדק בתרנגולי' ופירש השיטה בע"א וכדברי ה"ג אף אנו נאמר דכיון שאין דרכו בכך יתור הוא אפי' אחד והרי ניקב הקיבה והא דאמרינן דמכשירין דק סתום היוצא מן הדקין היינו כ"ש ראב"ן דאורחי' הוה רק שני דקין הנמשכי' מזה אחר ומזה אחד חוץ מגוף הדקין זהו חידוש ובעינן שיכלו באצבע ויתערבו ואפי' לדעת שאר המפרשי' שאינם מפרשי' רק דק אחד היוצא מן הדקין דטרפה ואפ"ה מכשירין בסתום אין אומרי' בטרפה זו דומה לזו לפי שמן הדקין נמשכי' ענפי' כיוצא בו בעוף משא"כ בקיבה כל זה היה נראה לי להלכה עד שהעידו לפני הרבה שבבהמות השמנות רגיל להמציא דבר זה כי כן שומן דוחק עצמו לפנים והכשרנוהו: ו אשלא רברבא פריסא גולתא דדהבא ושם עירו דין הבה אהו' חביבי מחו' החכם השלם ר"ג ואב"ד מהר"ר ישעי' סג"ל י"ץ

הגיעני גלילו' ידי מר ובדברי קדשך כתוב לאמר שלאחר העיון נראה דברי הראב"ד נכוני' דבנידון זה כיון שהוא שבועה להוציא אין עד המסייע פוטר וראייה מהא דתנן רשב"ג אומר אם יש עדים וכו' ואעפ"י שהרא"ש לא ס"ל הכי בפ"ק דמציע' מ"מ סברת הראב"ד כך היא עכ"ד. תרשיני מר לומר לפניך דבר כי הלא לא הית' קושיתי כמו שהבין מ"כ מדברי כי אם הייתי בא להקשות על דברי הראב"ד מהא דאפוטרופס מעיד וא"כ יהיה אפוטרופס כעד מסייע ויפטור היינו יכולים להשיב זולת תשובת מר דס"ל דאפוטרופוס אינו מעיד דלאו משנה ולאו גמרא היא ויותר נכון היינו יכולים להשיב דלא ס"ל עד המסייע פוטר כלל דלאו דברי הכל הוא שהרי הר"ר יונ' לא ס"ל הכי כמ"ש הרא"ש בשמו וכן הוא דעת הר"ר מתתיהו בטור סי' מ"ו לפי מה שביאר ב"י שם וכן נראה דעת הרי"ף ורש"י ז"ל בריש ב"מ באותו סוגיא דולחזי זוזי ממאן נקיט ואינני אומר שהיינו יכולים להשיב כן אלא שהאמת הברור הוא כן דהראב"ד לא ס"ל האי דינא כלל שכן כת' ה"ה בפ"ך מהלכות מכירה שעד המסייע פוטר והראב"ד כתב שאין הדין ברור אצלו עכ"ל. ואגב גררא אדון לפני כבודך מה שהוקשה לי בעני' זה בסה"ת שער כ"א דין ה' שכתב דאין עד אחד פוטר אלא משבוע' המשנה אבל מ"מ מחויב הוא לשבע היסת והביא ראיה מההיא דפ' ח"ה בההוא דא"ל מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה ואייתי חד סהדא דאכלה תלת שנין וסבר לדמויי לנסכא דר' אבא ואקשו ליה דהכא חד סהדא לסיוע קאתי ופסק הרר"מ ז"ל שיש לנתבע לישבע היסת שאינו חייב לו בפירות שאכל ויפטור מהם אלמא אע"ג דע"א מסייעו שאין חייב לו מן הפירות ושכדין אכלה משביעו היסת על טענתו עכ"ל ואני אומר אעפ"י שאימת רבינו מוטלת עלינו מ"מ כל כי האי מילתא נימא אינש קמיה רבי' ולא לשתוק שאין מכאן ראי' כלל דשאני התם כיון שאין העד מעיד שקנאו ממנו אלא שאכלה שלש שני' היאך שייך לומר שיפטור אותו משבועתו והרי אפילו אם היה לו שני עדים שאכלו ג' שני' מ"מ היה צריך לשבע כמ"ש הטור