חוט השני ד

א. נדרשתי ממ"ו חמי הגאון מהרר"י כ"ץ מה דעתי אם הבכור נוטל פי שנים בחוב גמור שבשטר אם השטרות כתובי' כמו שרגילים לכתבם בק"ק פראג שהמלוה הניח מאה ר"ט והלוה מאתיי' ויתעסק הלוה בהם לתועלת השותפו' ויקח המלוה שליש הריוח וכריוח כן יהיה ההפסד ובעבור שכר טורח עמלו ומזונו נותן לו הברירה ללוה שיוכל לסלקו בדבר קצוב כל שבוע וכיון שהוא שותפו' רוצה הבכור ליטול פי שניים. וזאת תשובתי בקיצור כי לא הכלני הזמן להאריך נראה כי מה שהשיאו לבכור לבקש ליטול פי שנים הטעם שכתב בתשובות מהר"י קולון סי' קמ"ה מה שהניח המת שהיה לו בשותפות ביד אחרי' במקומו' אחרי' חוץ מביתו או אפילו מעירו הוא דבר פשוט שחשוב מוחזק חלקו שהיה לו בשותפות כאילו היה לי' תחת ידו דפשיטא דלא חשיב מלוה מה שחבירו מתעסק בשלו שהרי גוף הממון שלו עכ"ד והם מובאים בב"י ובש"ע סי' רע"ח אבל אין הדברי' דומי' זה לזה כלל דהתם לא איירי אלא כשיש מן השותפו' בעין כסף ושוה כסף אז הוא מקרי מוחזק שהוא כאילו תחת ידו ואפי' אם אינו יכול ליטלו כל שעה שירצה וכגון שנתן אותו ביד המתעסק (ואין המתעסק יכול לסלקו בדבר אחר) לזמן והמתעסק נוטל ג"כ חלק בריוח מ"מ כל העסקא הוא בעין והעסקא ההוא שבק המוריש בעצמו ואין המתעסק יכול לסלקו בדבר אחר ומקרי מוחזק אבל בענין השטרות הנזכרי' שאין העסקא בעין כלל ויש רשות ביד הלוה לסלקו במה שירצה הא וודאי מקרי ראוי ואע"ג שאין הלוה רשאי להוציאו לצרכו דהא גבי עסקא אמרינן בהמקבל להכי קרי ליה עסקא דא"ל להכי יהיבנ' לך לאעסוקי בי' ולא למשתי' בי' שכרא אפי' גבי פלגא דמלוה וכ"ש לגבי שותפו' מ"מ כיון שביד הלוה לסלקו בדברי' אחרי' שאינם מן השותפו' כשאר מלוה מקרי ראוי. וראיה לזה מדאמרינן בפ' י"נ דף קכ"ה דפריך אביי לרבא מ"ש מעו' דלאו הני מעו' שבק אבוהון קרקע נמי לאו האי קרקע שבק אבוהון וכן הקשה לרב נחמן ואסיקנא דרב נחמן ורבא טעמא דבני מערבא קאמרי ולהו לא ס"ל הכי אלא אין חילוק גבו קרקע או מעו' אין הבכור נוטל פי שנים ומשמע מזה דהא דמסיק רב פפא הלכתא אין הבכור נוטל פ"ש במלוה היינו משום טעמ' דאקשי אביי' לרבא משום לאו הני מעו' שבק אבוהון ולאו האי קרקע שבק אבוהון והך טעמ' שייך נמי בעניין השטרות אשר בפראג ולא אמר מהר"י קולון אלא כשיש השותפו' בעין דשייך לומר דהני מטלטלי שבק אבוהון ויעיין מר שם בסוגי'. ומפני' טרדת התחלת זמן הלימוד לא יכולתי להאריך כאשר עם לבבי ואם שגיתי יודיעני

ב רגילין העולם לומר שדכן שאמר אשדך לך שידוך פלוני בחנם בלי שכר אעפ"כ מחויבי' ליתן שכרו ואין לזה שורש ועיקר כלל בתלמוד או בשום פוסק ולכן אני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר אלא אין נותנין לו שכר כלל וכן בדין הסרסור או שאר הפועלים כולם דין אחד להם

ג מעשה אירע ששדכן אחד כתב לראובן שידוך אחד לגיסתו האלמנה והשיב לו ראובן ונגמר השידוך ואמר ראובן שהוא ג"כ שדכן כמוהו שהרי מעולם לא כתב השדכן אל האלמנה שום דבר נראה לי שהדין עם ראובן הנ"ל דה"ל לשדכן לאתנויי בפירוש שהוא שדכן לבדו ודברי' שבלב אין דברי' והלא השדכן אינו יכול לתבוע את האלמנה כלל לפי שלא דבר עמה ולא כתב לה כלל וראובן יכול לתובעה וה"מ כשהיא אלמנה דעבדא אדעת' דנפש' והיה יכול לדבר עמה בעצמה ולכן כשכת' לגיסה ה"ל לאתנויי' אבל אם הית' בתולה ואין לה מי שישתדל בעדה רק גיסה נ"ל שהוא נחשב לה בעל דבר ולא סרסור וכ"ש האב על בתה ואע"פ שהיה אפשר לומר דגם באלמנה לא היה יכול לדבר עמה בעצמה או לכתוב לה לפי שהיתה מתביישת בפניו מ"מ המע"ה ועלי' דידי' רמיא לאתנויי וראובן הוא מוחזק שהרי הוא יכול לתובעה ולא השדכן ועוד יש לדקדק מאוד בלשון הכתב שאם כתב לראובן שהוא מודיע לו שידוך פלוני ולכן אל יעכב בדבר כי הוא שידוך הגון נמצא שעשאו דבר אפשר כי בזה יד השדכן על העליונה וצ"ע

ד התוקע כפו כדי לקיים המקח נ"ל דיכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין דלא