חוט השני מח

בפ' האשה ראתה יום ט"ו לחודש זה וי"ו לחודש זה ולא כתבו שבדקה בי"ו לחודש ושהית' טהורה ש"מ דלא חיישינן שמא יצא הדם מקודם. דאיכ' למימר שהגמרא קיצרה בזה וסמכה על המעיין וכן הפוסקים

ונראה דהא מילת' תליא בפלוגת' שבין הפוסקי' בהגיע זמן ווסת' ולא הרגישה ולא בדקה אם מותרת בלא בדיקה שהרי"ף והרמב"ם מתירי' כמ"ש הר"ן בשמם ולכך גם הכא לא מחזיקינן שיצא הדם מקודם כיון שלא הרגישה וחוששת גם לליל ל"א עד שתעקר אבל לדעת התוספו' והראב"ד והרשב"א והטור דאינן מתירין אלא בבדיקה דחיישינן דילמ' יצא הדם ולא אדעתי' אפשר דחיישינן דאמרינן אורח בזמנו בא ובוודאי אם בדקה עצמה לאחר הווסת זמן רב ומצאה טהורה לא מחזיקינן ריעות' דקי"ל כרב בפ' כל היד דף קי"ו דווסתות הן דרבנן אבל אם בדקה עצמה ומצאה טמאה אמרינן דאורח בזמנו בא ולא ידעה ולפ"ז אינה חוששת רק לווסת הראשון ולא לליל ל"א כלל. ונ"ל עוד שאין חילוק בין אם השתי ראיות המשונות הראשונה היא ביום והשניה בלילה או להפך ולא אמרינן דשאני אם שינתה מהלילה אל היום דלא חשיב שינוי כל כך כמו מהיום אל הלילה דלילה ויום שלאחרי' יום אחד חשיבי לענין כל מילי משא"כ יום ולילה שלאחריו מ"מ נ"ל דל"ש. הנלע"ד כתבתי והאל ית' יראני נפלאו' מתורתו

כה מעשה אירע בק"ק ווירמיישא ישא יע"א שאירעו שני מילות בערב פסח ואבי הבן של כל אחד מהם היה רגיל להתענות בערב פסח האחד מהם לפי שהיה בכור והשני היה מתענה בשביל בנו שהיה בכור ונשאלתי אם רשאים לאכול ביום המילה ולהתענות יום אחר בשבילו

תשובה גרסינן בפ"ק דתענית אמר רב יודא אמ' רב לוה אדם תעניתו ופורע כי אמרית' קמיה דשמואל א"ל וכי נדר קבל עליה דלא סגי דלא משלם לצעורי' נפשיה קבל עלי' אי מצי מצער נפשיה אי לא מצי לא מצער נפשיה. איכא דאמרי כי אמרית' קמיה דשמואל אמר לי פשיטא לא יהא אלא נדר נדר מי לא מצי בעי לשלומי ומיזל למחר וליומא אחרינ' רב יושע ברי' דרב אידי אקלע לבי רב אסי עבדו לי' עגלא תילת' א"ל לטעום מר מידי א"ל בתענית יתיבנ' א"ל ולוזיף מר ולפרע לא סבר מר להא דאמר רב יודא אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע א"ל בתענית חלום וכו'. וכתב הרא"ש בירושלמי פ' קונם יין משמע דוקא ביום סתם אבל ביו' זה לא דגרסי' התם נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד תעניתו רב אמר בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם אבל יום זה מתענה ומשלים משמע ביום סת' הוא דאבד תעניתו לפי שיכול להתענות יום אחר תחתיו דלוה ופורע אבל יום זה אינו לוה ופורע לפיכך משלים אע"פ שאכל כזית והת' מייתי לה לעיל ההיא דלוה אדם תעניתו ופורע וסוגיא דשמעתין לא משמע הכי מדקאמר שמואל בלישנא קמא וכי נדר הוא דלא סגי דלא משלם צערא הוא דקבל עלויה אי מצי מצער נפשי' אי לא מצי לא מצער נפשיה ואי איירי ביום זה ניחא דאי לא מצי אין זקוק לשלם דאי ביום סתם למה לא ישלם אי לא מצי השת' לעבדי' זימנא אחריתי כשיהיה בריא וחזק ויוכל לעשותו וכו' ונ"ל דאפי' למאי שהביא ראיה מירושלמי דיש חילוק בין יום זה ליום סתם דה"פ יום זה היינו דיום זה קבוע לו להתענות תמיד כגון שמת בו אביו וכיוצא בו וביום סתם היינו שקבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קבל עליו להתענות אותו תענית למחר ובשביל קבלתו לא מקרי יום זה וע"כ צריך לפרש כן דהאיך תמצא שקבל עליו יום סת' והלא צריך לומר הריני בתענית למחר עכ"ל הרא"ש. והר"ן הביא ג"כ סברא זו בשם יש אומרי' וכת' ואחרים אמרו דאפי' ביום זה לוה ופורע דהא אמרינן הכא לא יהא אלא נדר ומנדר דצדקה הוא דאתינן עלה וכדכתיבנ' והת' בפ"ק דערכין מסקינן דאפי' באומר סלע זו לצדקה כל שלא באת' ליד גבאי לוה ופורע וכן דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל ומהך דירושלמי לא מוכח מידי דהיינו טעמ' דביום סתם אבד תעניתו לפי שעדיין הוא מחויב להתענות יום אחר אבל ביום זה כל ששכח ואכל אינו מחויב שיפרענו והרי נדרו בטל מעתה ומש"ה מתענה ומשלים עכ"ל

והרמב"ם ג"כ חילק בין יום זה ליום סתם וכבר האריך הב"י בהלכו' תענית סי' תקס"ח אם הרא"ש והרמב"ם שוים בכל פרטי הדין מיהו שניהם שוים דבתענית זה אינו יכול ללוות ולפרוע ואע"פ שהרא"ש כת' דבגמרא דידן לא משמע הכי מ"מ משמע שהוא חושש לדברי הירושלמי גם הטור הביא דברי הירושלמי לפסק הלכה משמע דס"ל להרא"ש הכי ובהג"ה אשירי בשם א"ז כתב דאפי' יום זה לוה ופורע וכ"כ בהגהו' מיימון בשם ר"י והביא ראיה דאפי' ללישנא דאמר פשיטא לא יהא אלא נדר משמע שמותר ללות וכ"ש ללישנא קמא דקאמ' וכי נדר הוא צערא קיבל עליה וכו' ואי דאמר יום סתם מה שייך לומר ופורע הרי אינו מחויב יום זה יותר משאר ימים אלא ודאי דאמר יום זה ואפ"ה מתיר והא דאמרו בירושלמי דאי אמר יום זה ושכח ואכל גומר תעניתו היינו אם אינו