חוט השני מז

רואה קצת קודם הנץ החמה ותנא דבריית' י"ל קצת לאחריה וש"מ דקרי קודם הנץ החמה סוף ליליא. וטעם תקנת חכמי' נ"ל כמו שפרש"י בפ' הקורא למפרע לענין כל מילי דחשיב שם במתני' דזמן מהנץ החמה לכתחילה אע"ג דמעלות השחר יממא הוא מ"מ כיון דלאו כ"ע בקיאי בעלות השחר תקינו מהנץ החמה וא"כ בנדון דידן גם שהיה ברור שהיה יום ממש דהיינו שהיה שעה אחת על היום מ"מ תקנת חכמי' הוא למחשב לילה לענין וסתות עד נץ החמה

ובמאי דכתיבנ' מתיישב למה לא שרינן לאותה שווסת' ביום לשמש קודם הנץ החמה ואסרינן כל היום ההוא כמו שנראה מלשון הרמב"ם להדיא וה"ט כדכתיב' דוודאי קודם הנץ החמה יממ' הוא רק שתקנו להחמיר להאריך עונת הלילה עד הנץ החמה משום אותן שאינן בקיאין. אומר אני דגם מכח זה אין ראיה לחוש לעונת הלילה שהרי כתב הראב"ד דהיכ' דנסתפק אם הוא קודם הנץ או לאחריו דאינו אסור אלא ביום והסכים הרא"ש עמו ויהיב טעמ' לדבריו דכיון דווסתות דרבנן כ"ש סמוך לווסת' הלכך ה"ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נידות עכ"ד ה"נ לא אסרינן אלא ביום וכ"ת הכא שאני כיון דאתרע חזקת' כיון שכבר ראתה בלילה נימא דוודאי לא הנץ החמה עדיין א"נ שמא יציאת הדם היה בלילה הא לית' דאדרבה יותר מסתבר לומר שהיה ביום ככל הראיות שהיו ביום ואותה חזקה עדיף כיון דאתחזק כמה זימני אע"ג דלענין חמץ ומצה אזלינן בתר בתרא ולא בתר הרגיל גבי אם מצא בפסח תוך ביתו ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה שאני הכא דאמרינן אורח בזמנו בא וזמנו היינו שהוא רגיל יותר ותדע דהא תנן בפ' האשה הית' למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה לכ' זה וזה אסורין שינתה פעמי' זה וזה אסורין שינתה ג"פ הותר ט"ו וקבעה לה יום כ' וכו' שאינה קובעת וכו' ואינה מטהרת מן הווסת עד ג"פ ואמר רב פפא לא אמרן אלא דקבעתי' תלת' זימני דצריכי תלת' זימני למעקרה אבל תרי זימני בחדא זימנא מיעקרה. הנה לך גדולה מזה שהווסת הקבוע שני פעמי' ואע"פ שאין לה וסת אחרת נעקר בפעם אחד וכ"ש אם יש לה וסת אחר ושינת' פעם ופעמיי' שנעקר בפעם אחד וש"מ דאזלינן בתר רוב ראיותיו ולא בתר האחרון אם יש לה וסת אחד אם הוא מועט משלשה פעמי' ולכך אומר אני שאין חוששת דאמרי' כאן נמצא כאן היו

ויש למעיין להקשות הרי לענין נדה מחמרינן טפי דהא מספקינן דילמ' היה מע"ל בבית החיצון ומפקידה לפקידה כדאמרינן במתני' קמייתא דנדה אומר אני דדוקא לענין טהרו' החמירו אבל לא לבעלה כמו שעשו לענין בדיקה שחילקו ביניהם וכיוצא בזה כתבו התוספו' דפ' המדיר ודנדה דף ד' לענין כל הטומאות כשעת מציאתן דהיינו דוקא לטהרות. ומה לנו להביא ראי' ממקום אחר ממקומו הוא נאמר דאמרינן בתר מתני' קמיית' דנדה דמע"ל שבנדה הוא בחולין שנעשו על טהרת הקודש ולא בחולין שנעשו על טהרת תרומה דש"מ לא מספקינן ריעות' למפרע רק לענין קדשים ותרומה וחולין שנעשו על טהרת הקודש ולא לשאר מילי ולא הוצרכנו לכל הני ראיות דשם מוכח בפירוש דלא מחזיקינן ריעות' למפרע דהא לבעלה כחולין דמיא כדאמרינן בהשוחט דף ל"א בעלה חולין הוא וחולין לא בעי כוונה ושם מוכח להדיא דאפי' בישנה לא חיישינן דילמ' יצא הדם בשעת שינה מדאמרינן התם בפ"ק ולשמאי הא איכ' ישינה, ישינה נמי אגב צערא מתערי וש"מ דאפי' בישינה ל"פ אלא לטהרו' אבל לחולין כ"ע מודו דלא חיישינן וכ"כ שם התוספו' לענין שוטה ומשמשת במוך דאפי' הני דמודה שמאי בהו לא הוי אלא לטהרו' אבל לא לחולין ולא הוצרכנו להני ראיות דלעיל רק ליתן טעם למה לא מחזיקינן ריעותא ושלא תקשה דלמ' שאני הת' כדקיהיב טעמ' בגמרא משום ביטול פריה ורביה ולכך לא חששו לבעלה ואותו הטעם לא שייך כאן שהרי היו חוששי' לאותו הלילה שקודם הראיה משום וסת הלילה שהיה לה פעם אחת ולכך נחוש דילמ' יצא הדם קודם לכן בנדון דידן דלא שייך ביטול פריה ורביה ולבו נוקפו ופורש דהא אין חוששין אלא משום שקבעה וסת הלילה פעם אחת וא"כ אותו הלילה שקודם הראיה היא אסורה בלאו הכי ואע"פ שאפשר לפקפק בקושיא זו מ"מ לרווחא דמילת' הארכתי ולכך כתבתי דחזקה גמור' הי' כאן נמצאו וכאן היו. ואין להקשות דמ"מ הא איכ' ספק ספיקא ספק קודם הנץ או לאחריו ואת"ל לאחריו ספק שמא יצא הדם בלילה והוא ס"ס המתהפך. נ"ל דהא לא הוי ספק כלל שמא יצא הדם בלילה כיון דמוקמינן אחזקה דאי מחשבת לי' ספק א"כ בשל תורה נלך להחמיר אלא ודאי כיון דילפינן מדאוריית' דאזלינן בתר חזקה כדאמרינן בפ"ק דחולין לא הוי תו ספקא כלל. מיהו אשה שיש לה וסת קבוע לימי' כגון לל' יום והגיע יום ל' ולא בדקה ומצאה הדם בליל ל"א בהא איכא למידק אי אמרינן אתרע חזקת' או לא ואע"פ שהפוסקי' סתמו דבריהם בווסת הדילוגין וגם הגמר' כדאמרינן