חוט השני מו

ז"ק שיחזיר א"כ כל מי שאומר שאינו ז"ק עליו להביא ראי' עכ"ד ואף אנו נאמר ששטר תוספו' שלה בחזקתו עומד וכל מי שבא לגרוע כחו צריך להביא ראיה מתוך התנאי' ואין חילוק בזה בין לאפוקי ממונא או לעיולי ממונא כדמשמע שם בתשוב' הנזכרת וכן מה יהיב לן לחלק ולומר הא אם יש לה ז"ק תהי' כמו בשנה שנייה כיון שלא נזכר כלום בתוך התנאים ודאי חזר הדין לסיני או לתקנת שום והיא גובה את התוספו' כל זה אמרתי להלכה אבל למעשה מ"כ יבחר ולא אני כי ידעתי את מ"כ בנערותו ובבחרותו וככחו אז כחו עתה היותו חכם ונבון כמלאך אלקי' לדעת לעות את לסתור ואת לבנות ושוכן מעונות ירום קרנו כזית רענן ויושיבהו במשכנות מבטחות ושאננות להגדיל תורה בכל. פינות דברי אוה' בלב ונפש הצעיר

כד. ועל דבר האשה שהיה לה וסת קבוע לפעמי' לכ"ט יום או לל' או לל"א יום וזה מנהגה תמיד באחת מג' זמני' הללו אך לעולם היה הזמן ביום רק פעם אחת בעמדה ממשכבה בבוקר מצאה דם על הסדין ולאחר שלשי' יום בעמדה ממשכבה כחצי שעה או כשעה על היום בדקה עצמה ומצאה דם על העד. והנה לענין חששה לפרוש סמוך לווסת' דבר פשוט שהאשה כזו שאין זמנה קבועה רק מקדמת ומאחרת כשני' ושלשה ימים חוששת לכל אותן העונות אך יש להסתפק אם האשה הזאת חוששת לאחד מהלילות הנזכרים או לא. לפי שיש לומר שמא יציאת הדם היה גם בפעם השני בלילה רק שהית' ישנה ולא מרגישה ולכך חוששת ללילות א"ד דלא מחזיקינן ריעות' ולכך אינה חוששת שוב ללילה כיון שלא ראתה רק פעם אחת בלילה תכף כשחזרה וראתה ביום איעקרה לה אותה וסת ואין חוששת עוד לעונת הלילה כדקי"ל קבעה בפעם אחת נעקרה בפעם אחת ומסתבר לן למימר דלא מחזקינן ריעות' דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בפ' המדיר פי' שעתה ראתה ולא קודם לכן וא"כ הית' הראיה ביום ולכך אינה חוששת ללילה כלל. ועוד דמוקמינן לה אחזקת' דגופא ואמרינן כיון שהית' טהורה קודם לכן הית' טהורה עד עכשיו שעת מציאה. וא"ל דלא אמרינן כאן נמצאו וכו' אלא בטענת ברי כההיא דפ' המדיר בטענת מומין ועיין באה"ע סי' קי"ז ס"ח. עכ"ה] שכל אחד טוען ברי ברשותך נולד המום אבל בטענת שמא לא אמרינן הכי ובפרט בדבר שהכל מסופקין בו זה אינו דהא אמרינן שם בהמדיר ובפ' אלו טריפות מחט שנמצאו בעובי בית הכוסות וכו' המע"ה ופי' התוספו' הטעם משום דכאן נמצאו וכו' וכ"ש להר"ן ז"ל שמפרש ההוא דמומין ג"כ בטענת שמא כגון שאינה בקיאה בהן מתי נולדו כריח הפה וכו' אך יש לדקדק דילמ' שאני בין איסורא לממונא ותדע דהא מחלקינן בטרפות עצמן דלענין איסו' פסקינן בבהמה שנטרפה שהגבינות אסורו' כמ"ש התוספ' והאשירי פ"ק דחולין דף י"א אומר אני שדבר פשוט הוא שיש לחלק דזיל בתר טעמא שכתבו התוספו' לפי שלא הית' החזקה מבורר' בשעה אחת אבל הכא שוודאי היה לה שעה מבוררת שהיא טהורה פשיטא דאזלינן בתר חזקה. וגדולה מזו כתב הסמ"ק שאפי' בהוגלד פי המכה לא מטריפינן הגבינות רק עד ג' ימים ותו לא ועם היות שרבו החולקי' כבר כתבו האחרוני' דהמנהג כן. [עיין ביו"ד סי' פ"א בהג"ה ס"ב וע"ע בחו"מ סי' רל"ב סי"א. עכ"ה] והנה אע"פ שיש ריעות' לא מספקינן רק עד זמן דוודאי אתרעי דהיינו עד ג' ימים כ"ש היכא דליכ' ריעות' למפרע כלל

וגם לסברת קצת הגדולים שהביא הר"ן דטעם כשרות הבהמה היא מכח רוב דרוב בהמות כשרות הם הלכך אמרינן דעכשיו הוא דנטרפ' ודבר זה לא שייך בנדון דידן כיון שהיה בשעת וסת' פשיטא לי שלא כתבו דבעי רובא אלא היכ' שהיא חזקה גרועה שאין החזקה מבוררת כמ"ש התוספו' אבל היכא דיש חזקה מבוררת לא בעי חזקה מכח רובא. והגע עצמך דרבנן ילפי מקרא דאזלינן בתר חזקה וכי חזקה דאתי' מכח רובא ילפי זה אינו כדמוכח בפ"ק דחולין דילפי מהסגר בית המנוגע. מיהו איכא למידק דהכא אתרע חזקת' כיון שראתה כבר פעם אחת בלילה שוב אתרע חזקת' ונימ' דגם עתה ראתה בלילה ועוד לפי שלא היה נודע שהנץ החמה באותו פעם וקודם הנץ החמה לילה הוא לענין וסתות וכמ"ש הרמב"ם להדיא אסורה כל הלילה עד שתנץ החמה וכן משמע בדברי הראב"ד שהביא הרא"ש והטור סי' קפ"ד וז"ל ואם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לן שפיר אי קודם הנץ החמה אי אחר הנץ החמה וכו' ויש מקילין שאין איסורין אלא ביום והכריע כדברי המקילין עכ"ל נראה להדיא דקודם הנץ החמה לילה הוא לענין וסתות וכן מצאתי להדיא בספ' בעלי הנפש ריש דף נ"ב ונ"ל שיצא להם זה מדאמרינן בפ' האשה שהית' עושה צרכיה דף ס"ג היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה ר' יודא אומר כל היום שלה והתני' ר' יודא אומר כל הלילה שלה ל"ק הא דרגילה לראות בתחלת יממא והא דרגילה לראות בסוף ליליא פ' דתנא דידן ר"ל שהית'