חוט השני מה

על המדינה הזאת להרוס ולבנות וינהוג נשיאותו ברמה ובלעדו לא ירים איש את ידו ורגלו אכן כתנאי' מבוארים גלוי' וידועי' אשר הי' מאז ומקדם עם כל רב ורב כאשר נתוקן ע"י זקיני מכמה דורות החכמי' הגדולי' מהור"ר יוחנן לוריא ז"ל וזקיני הר"ר יוסף יוזלמן י"ץ גם מחדש נתחדשו אותן הדברי' ע"י אבי הגאון מהור"ר משה זלה"ה עם מהור"ר יששכר י"ץ והנה אדוני החכם כחכמת מלאך אלקי' להורו' הדרך אשר ילכו בה ומאחר שבשאלה אומרי' ותן על כן אני מבטיח לאדוני שאל יפתח הפסק ויודע לכל אדם עד יניחו מקדם שכר טרחו דמ"כ ככל אשר יושת על שני הצדדי' כי בצל החכמ' בצל הכסף ובזה אצא בקידה חמש מאות מלפני הוד כבוד תורתו ואו' שלו' מאל העולם כ"ע אוהבו דמר בכל לב הק' אלי' בן לא"א מהור"ר משה זלה"ה הכ"מ הטרוד מאוד באבלו על פטירת אביו החסיד זלה"ה נכתב כף למב"י שט"ח לפ"ק

כג. עריבי' עלי דברי דודי' חכו ממתקים וכלו מחמדים. על אדני פז מיוסדים. ה"ה אהו' אדוני האלוף הגאון ר"מ ואב"ד מהורר אלי' יצ"ו

גלילות ידי אדוני הגיעני בערב שבת אחרי וקדושי' ותהי בפי כדבש מדי דברו בי ועל דבר השאלה אשר בקש ממני לחוות דעתי הלא מר לא צריך לגמרא ולסברא דידי ואתו עוז ותושיה להבין ולהורות משפטי צדק ושום שכל והבין ואני בער ולא אדע אין זה כי אם למלאות את דברו הטעם האחרון שכת' כ"ת בכתבו והנה לעניות וקלישות דעתי נראה שיש לה תוספו' כיון שכת' בתנאי' שאם יעדר אחד מן הזוג בלי ז"ק משנה ראשונה אחר החופה שמאז יקח החי מה שהכניס והשאר ליורשי המת משמע הא אם יש לה ז"ק יעמוד הדבר על דין תורה והיא נפרעת ממנו התוספו' כפי מה שנשעבד לה בכתובת' ועוד שהרי בתקנות שום הנזכרת במרדכי פ' נערה לא הוזכר שום תיקון אלא כשתמות בלא ז"ק וכן מה שכתו' תלמידו של מהר"מ בהגה"ת מרדכי דכתוב' שיחזירו גם לחתן הנדוניא שהכניס הוא קאי אדברי ר"ת שהביא במרדכי שכת' שם בפירוש דווקא כשתמות בלא ז"ק ואע"פ דבתשובו' מיימון דשייכי להלכות אישות סי' ל"ה כת' שם התקנו' ולא הזכיר שם מית' בלא ז"ק אין ראי' משם שהרי הדברי' ההם הם דברי רבי' ברוך ממגנצא במרדכי הובאו דבריו וכתוב בהם בפירוש כשתמות בלא ז"ק סוף דבר לא ראיתי מעולם שום חזרה בתקנ' שום כשיש לה ז"ק וכיון דאנחנו בתר תקנת שום גרירינן יש לנו לפרש התקנה בענין שתסכי' עם תקנת שום בכל מה שאפשר לנו ליישב ההסכמה ואע"פ דבתקנת טוליטולה יש תקנת אפי' כשתהיה לה ז"ק המנהגות ההם לא נתפשטו בינינו ועוד מהיכי תיתי לומר שלא יהיה לה תוספ' שהרי לא נזכר בתנאי' שום דבר מזה ואם מפני שלא ישבה תחת בעלה רק זמן קצר ואיכ' למימר שלא כת' לה אלא על דעת שתשב עמו שתי שנים לכל הפחות וכענין שאמרו אדעת' למשקל ולמיפק לא כת' לה הא לית' בתוס' הנהוג בינינו שמוסיפין שליש דלאו תוספו' הוא אלא דין גמור הוא כמ"ש הרי"ף דפ' מציאות האשה וז"ל בירושלמי מה ראוי לומר בכספי' אחת ומחצה ובשום פחות חומש אר"י בר חנינא שמו דעת האשה שרוצה לבלות בלאיה ולפחות חומש שמו דעת האיש שרוצה לישא וליתן בכספי' ולעשות אחד ומחצה ש"מ דדין גמור הוא ולאו תוספו' ובמרדכי מבואר זה יותר וז"ל פי' הר"ר שמואל בן הר"ר ברוך מיהו לא הוי רבית כיון שאם היה מגרשה מיד הוא צריך להוסיף שליש אבל כל אדם שמלוה ברבית לא היה נותן אא"כ היה מרחיב לו הזמן והוי אגר נטר לי' ש"מ דבהאי תוספו' הנהוג בינינו לא שייך לומר שלא כתב לה אדעת' למשקל ולמיפק והדברים עתיקי' והמה בכתובי' בתשובת מהרי"ק שורש פ"א ומה שכתב מר דאפי' אם משמעות הלשון ודיוקו כך הוא אין למידין מזה להוציא ממון מיד בעלים נוכל לפרש שאם ימות בלי ז"ק לא יהיה לה תוספו' כלל הא אם יש לה ז"ק תהיה כמו בשנה שנייה שתקח חצי התוספו' עכ"ל לא ידענו למה יסתפק מר בכך דאין אנו למידין ממשמעות הלשון ודיוקו להוציא כי אנחנו מוציאין ע"פ שטר התוספ' אשר בידה כל שאין כאן שובר בתנאי' הנעשי' בשעת החופה וכיון דלא חזינן שום לשון בתנאי' שיורה לגרוע כח השטר התוספו' אשר בידה ממילא חזר הדין לדין תורה והיא תגבה שטרא וכיוצא בזה כתו' בתשוב' להרמב"ן סי' ו' בראובן שנשא אשה וכת' שטר שיור ליורשיה אם לא ישאר ממנו ולד של קיימ' ומת' האשה ונשאר ממנו ולד ומת בתוך ל' יום וראובן טען שהיה של קיימ' ופסק שאם היה התנאי כל שישאר ממנו ולד של קיימ' לא יחזיר כלום ליורשיה היה על הבעל להביא ראי' לפי שלא זכה באותו שטר אא"כ ישאיר ממנו ולד של קיימ' ועליו להביא ראיה אבל כאן הבעל זכה בכל ממון הנדוניא אלא שהתנה שאם לא ישאיר