חוט השני מד

מ"מ אין בעדות אשה כלום ואפי' עדות אשה ואיש אינו כלום אין ערער פחות משנים ובדבר אם ראוי להכריז ברבים וכו' דבר ידוע מה שכתב הטור בסי' צ"ב סעיף ט' ואע"ג שהרשב"א חולק על זה בתשוב' נראה שבנדון דידן הוא מודה דשאני התם שיש נפקות' של ממון בעדות אבל היכ' שאין נפקות' של ממון לא וצ"ע בהרא"ש פ"ק דמכות שחייב אדם להעיד על דבר ערוה משום ובערת הרע עיין בגליון ב"י בשם ר"מ וא"ל דהיא הנותנת כיון שא"צ תביעה להעיד אם אית' דיודע דבר היה בא מעצמו י"ל דמסתפי דלמ' הוא עד אחד אכן סוגיין דעלמ' כהרא"ש מיהו אפ"ל דבכה"ג אפי' הרא"ש מודה מאחר שכבר יצא הקול א"כ כבר הוא מזולזל ולית' דא"כ למה חייב ניגוד המגיד יחידי לעז שהרי יש תועלת בעדותו שע"י כך יחרימו עוד על עדים אחרי' וצ"ע אם היה בלאו הכי שמיעתו רעה אם יש לומר שגם את זה עשה וראיתי שהש"ע נכנס בפשרה בין הרא"ש והרשב"א ומ"מ מודה בנידון זה לפי שאין תועלת בעדותו ואין כאן דררא דממונא. תשוב' בב"י סי' כ"ח שחרם זה אינו אלא מנהג ואין להביא ראיה ממ"ש אבל שיחרימו בב"ד זה לא שמענו דר"ל שיחרי' בב"ד על אנשי ידועי' רק משביעם אבל שאין ידועים ודאי מחרים. ואומר אני שכל המחזיק ידי הארורה שתעיז פניה ותעמוד בדבריה הראשוני' בוודאי הוא רשע ואינו נכנס בגדר רשע ערום אלא בגדר נחש ערום כי רשע ערום נקרא מי שיש לו צד הנאה כנזכר בגמר' אבל זה הוא נחש ערום כמאמ' ומה יתרון לבעל הלשון ולפי גדולתו יהיה מפלתו ערום מכל ארור מכל

ומקובלני בשם רבי' הגדול ז"ל שפעם אחת באה אשה לפניו לסדר לה תשובה ואמר' שזינת' עם פלוני ולא רצה לסדר לה תשובה עד שתשוב ותכחש דבריה הראשוני' כי מאחר שאינה נאמנת להוציאו מחזקת כשרות אין כאן כי אם הוצאת לעז גם הזרע אשר ממנה בלאו הכי ממזר הוא ואין לחוש לדברי ראב"י דנמצא אח נושא את אחותו ודברי' נכוני' הם ראויי' למי שנאמר בשמו וכל כה"ג השתיקה טובה והחקירה תועבה וראוי לכל אשר נוגע יראת אלקי' בלבבו לבטל הקולית יחדלון ולגזור גזירו' בכל תוקף ועוז על כל איש ואשה לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם למען לא יפגמו המשפחות כי בעוונותינו הלשון גבר בכולה מרבה נחשים מרבה דאגה ואין איש שם על לב ומה יעשה גדולי הדור ואין דורן דומה יפה באין משגיח בהם ורבינו הגדול כאיש גבור חיל עמד בפרץ נוכח בעלי לשון ומנהגו היה אשר כל איש אשר העלה על לשונו דבה רעה אחת דתו להחרימו גם אם זעק זעקה גדולה ומרה הריני מקבל עונשי' אמר זהו מכלל העונש שתוכרז בחרם ואח"כ לא התיר החרם עד אשר עשה תשובה כראוי

כב. רב שלו' עד בלי ירח הוא אהו' אדו' האלוף התורני עדני העצני יושב כשבת תחכמוני. שפתותיו כחוט השני. ר"ג ר"מ נ"י פ"ה דחיל חטאין מהר"ר שמואל נר"ו. את כל הנלוי' לו יברך ה' הקטני' עם הגדולי'

הנה נא אהו' אדוני אבא בקוצר מליצה. לרוב הנחיצה. לסבות טרדות הזמן. ואשאל את פי אדוני בדבר אשר נפלה מחלוקת כי אש יצא מחשבון אשר מחשבין עם כל אדם עת ופגע יקרה את כולם הוא העת והצבא לאנוש עלי ארץ ובעבור זה יצאה להבה מקרית סיחון משיח האדם מעולם התחתון לעולם העליון והנה איש אחד במדינתינו הלך לעולמו וחיי שבק לרבנן ולכל ב"י והנה אשתו כמשלש חדשי' ואפשר שיהיה לה ז"ק. ונכתב בתנאי' בשעת החופה בזה הלשון ועל דבר העידור ח"ו מדובר שבאם ח"ו שיעדר אחד מן הזוג בלי ז"ק בשנה ראשונה אחר החופה שמאז יקח החי מה שהכניס והשאר ליורשי המת והנה אם באמת שהיא מעוברת ויהיה ז"ק. נשאל השאלה אם יש לה תוספ' כי כן משמע מדויק הלשון שבאם ח"ו שיעדר אחד מן הזוג בלי ז"ק כו' משמע הא אם יש ז"ק יש לה תוספ' משום דלא שייך למימר ותם לריק ושטר התוספו' עשו כתיקון חכמי' בלי שום תנאי. ומאחר שהתנאי בטל שהרי יש לה ז"ק א"כ שטר התנאי במקומו עומד או נימ' דאפי' אם משמעות הלשון ודיוקו כך הוא אין למידין מזה להוציא ממון מיד בעלים גם נוכל לפרש שאם ימות בלי ז"ק לא יהיה לה תוספ' כלל הא אם יש לה ז"ק תהי' כמו בשנה שניי' שתקח חצי התוספו' ודברי' אלו צריכי' אומדנ' אומד הדעת דעת יודע התורה כמו מעלת כבוד אדוני ובאמת הצדדי' המחולקי' היו' פה אתנו ולא רצינו לשלוח יד בדברי' האלה לשני סיבות האחת כאשר אהו' עמיתי ואיש בריתי האלוף התורני כהר"ר אברנן י"ץ אשר פה עמד עמדי אשתו תי' שני בשני עמי. וחד בעל כאשתו אמרינן הגם שהיינו יכולין לברור ב"ד כשר בכל זה לא רצינו לעשות מפני הסבה השני' החזקה להראות אל מ"כ אדוני שיש לו יד וממשלה