חוט השני מא

למה נקרא שמם וע' בפ"ק דמידות מ"ד. שם ד"כ אהיכא קיימינן פ"ר אינו יודע לפרשו והתו' פרשוהו. ביצה רפ"ב דט"ו ע"ב ופירותיה משתמרין פ"ר לא ידענא מה היא י"מ וכו'. שם פ"ג דכ"ה ע"ב צלף באילנות פ"ר לא ידעתי מה עזות שלו והתו' פרשוהו. סוכה פ"ד דמ"ז ע"א שיר פ"ר ולא פורש לי כו' והתו' פרשוהו בשם מ"ס. תענית ספ"ב ונהרגו בו שמעיה ואחיהו פ"ר ולא פורש מי הם. סוף מגילה הלחות פ"ר לא ידעתי מה הן וי"מ וכו' וע' בתו' פ"ק דב"ק ד"ה ע"ב ולמ"ד אדרבה קרן עדיפא פ"ר לא איתפרש היכא והתו' פרשוהו. סנהדרין פ"ח ד"ע ע"ב אין עולין לה אלא בפת דגן פ"ר לא ידענא משום מה נקיט פת דגן ולעד"נ כלפי מ"ש התו' ספ"ו דתמורה ד"ל ע"ב דתנא דברייתא דרכו לפרש יותר מתנא דמתניתין שלא נטעה לכן נשמר התנא פן אירכסי וי"ו דוקטונית איידי דזוטרא ויגרסו פת קטנית דבכה"ג אבעי' להו בב"מ פ' הפועלים דפ"ז ע"א פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן ומשום שכתב רש"י לא ידענא לא נסוגתי אחור מלומר אשר חנני אלקים (ועמ"ש התי"ט על מ"ש הרע"ב פ"ב דעירובין מ"ה) ובחולין פ"ז דצ"ח ע"ב אין בשילה אלא שלימה פ"ר לא נתפרש באיזה לשון והתו' פי'. ובנדה פ"ג דל"א ע"א קשה לאשה פ"ר לא ידענא למה. ובעירוכין פ"ב די"א ע"ב אלא באזהרה פ"ר לא אתפרש לן והתו' פרשוהו ודי"ג ע"א מתשעה כינורת לא אתפרש טעמא ובתמורה פ"ב דט"ו ע"ב כיוצא בו אר"י פ"ר לא אתמר היכא ובתו' בת"כ הוא ובבכורות פ"ה דל"ג ע"א חד לכדר"י ור' אושיע' פ"ר לא נתפרש לנו היכן ובתו' בשם ר"ת פרשו. ראה בעיניך כי התו' לא נמנעו מלגלות דבריהם נגד רש"י הן במ"ש שלא ידע הפי' או שלא ידע המקום מלבד מה שהש"ס מלא וגדש מהשגתם עליו בפי' ההלכות והסוגיית ובסוטה פ"ז ד"מ ע"ב על והאמר מר אין ישיבה בעזרה כתבו התו' בעצמם שלא ידעו מקומו בש"ס רק שאח"כ כתבו שהוא תוספת' וירושלמי והוא ספ"ה דפסחים ופ"ג דיומא ובכה"ג ראיתי להתי"ט פ"ג דתמורה מ"ה שכתב שנעלם מהתו' פ"ד דיומא דמ"ג ע"א גמ' השנוי' בשני מקומות דרש דונתן עליו ובכה"ג כתב עוד ספ"ו דתמיד. הרא"ם נושא דגל רש"י בפי' החומש והיה בקי בכל הש"ס כנודע לרגיל בדבריו והשיגוהו הבאים אחריו ובפרט רש"ל בספרו יריעות שלמה ומהרר"י בספר נחלת יעקב שנעלמו ממנו כמה גמרות ובכה"ג תמצא בפוסקים עצמו מספר והרב הגדול מרבן ושמו מהרר"ב התפעל בכאלה בספריו צ"ל ובאר שבע להשיג על הגדולים שקדמוהו וכמעט נראה להמעיין בספריו עוצם בקיאתו שלא היה נעלם ממנו דבר והנה אישתמיטתי' כמה גמרות ערוכות ונזכיר קצתן אשר בספרו ב"ש בפ' חלק ד"ע ע"א כתב על מ"ש הקב"ה לדוד ע"י נהרג נוב וכו' מכאן פסקתי על מעשה שהיה וכו' וכבר כ"כ בשו"ת מהרי"ו סי' קכ"ה האמנם אין זה השמטה רק דבסוף הוריות כתב והפליא לעשות לדעתו בכוונת רש"י ששינה בפירושו במ"ש אביי בפרק בתרא דעירובין ד"ל ע"ב הריני כבן עזאי וכו' ממ"ש על מ"ש רבא כך בפ' בכל מערבין דכ"ט ע"א ואשתמיט מיני' שני גמ' ערוכות הא' דגמ' זו גופא דעירוכין אית' נמי פ"ק דקידושין ד"כ ע"א והב' שבפ"ט דסוטה איתא ג"כ אמר אביי הריני וכו' ברמ"ה ע"א ובשני מקומות אלו פי' רש"י כמ"ש גבי רבא בפ' בכל מערבין וא"כ נפל פותא בבירא דא"א לפרש כמו שפי' הב"ש ולע"ד אותו שבפ"ט דסוטה נעלם ג"כ מרלב"ח באגרת הסמיכה דשכ"ג ע"ג ע"ש בב"ש שנ"ל שדווקא אותן הלכות שאמר ר"מ אחר שקראו לו אחרים נזכר בשם אחרים וכו' והם דברי התו' למדקדק ספ"ק דסוטה וגם מ"ש הב"ש שם עוד תירץ בדרך אין לומר זכרוהו שם התו' ודחאוהו ע"ש דקי"א ע"א נזרקה מפי חבורה וכו' מאין בא מה שהעולם אומרים גופא בתר רישא אזל וכו' והלך בזה בדרך רחוקה וזרה ואשתמיטתי' גמ' דבכל מערבין דמ"א ע"א עמד ריב"ן על רגליו ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל וע' בתוספת' פ"ב דתענית. ובסוף ספרו נשתומם מאד על שנמנעו לגמרי בזמנינו מלקיים מ"ע דכתיבת ס"ת ובלי ספק שנעלמו ממנו דברי הרא"ש שהביאם בנו הטור בי"ד סי' ע"ד ותפסם מהרו"ך בפרישה כפשטה ואף דהב"י וב"ח תמהו ופרשו ע"ש מ"מ לולי דאשתמטתי' לא הוי משתמיט מלזוכרם. ע"ש בב"ש דצ"ב ע"ב ז"ל אגמרך כל האמוראים שהיו שנים בשם אחד תרי רב כהנא הוו כמ"ש התו' בחולין פ' הזרוע והלחיים (דקל"ב עוד פ"ק קידושין ד"ח ע"א ומנחות פי"ב דק"ב) תרי ר' שמעון בן יהוצדק הוו כמ"ש התו' פ"ק דנדרים (ד"י ופ"ק דסוכ' די"א ופ"ד דע"ז דנ"ט ופ"ק דנדה ד"י) תרי ר"י בר אבדימי הוו ריש יבמות (חגיגה די"א כתובו' דנ"ו ב"ב דפ"ז חולין דק"י ומנחות דל"א וצ"ג) תרי רב הונא הוו בפ"ק דגיטין (די"א ע"ב ודלא כנדפס בש"י וב"פ ואלו מגלחין דכ"ה ופ"ק דחולין די"ג ע"ב וע' יוחסין ד"צ ובב"ש די"ח רע"ב) תרי רב ירמיה הוו כמ"ש התוס' שם פ"ק דגיטין (וליתא שם רק בפ"ב דקדושין דמ"ו אבל בתו' פרק ע"פ דק"ו כתבו בזה גופיה דרב ירמיה לחוד ור'