חוט השני מ

בנטען על הפנויה שהרי גמרא ערוכה הוא דדריש לו מדעתו אפי' בוודאי שבא עליה ולדעתי שיצא להם זה מלישנא דקרא דקאמר מהור ימהרנה לו לאשה משמע שהוא מצוה שיקחנה אלא שאין כופין אותו מדכתיב לו ודרשינן מדעתו דאל"כ לא ה"ל לקרא למימ' אלא וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה ולא יקחנה כסף ישקול וגו' ואנן ידעינן שאם יקחנה הוא פטור מקנס אלא שגם זה אינו ראיה שהרי אפשר שיקחנה ואפ"ה חייב קנס וכגון כשהיא נערה והיא ממאנת ואביה משיא בע"כ בנערות' שהוא חייב לשלם קנס לאביה כמ"ש התוספ' בשם ר"י בפ' אלו נערות בד"ה א"ל אלא אביה ולכך הוצרך הכתוב לומר מהור ימהרנה לו לאשה אם מאן ימאן אביה להורו' שמיאנה ומיאון אביה גורמת שישלם קנס אע"פ שנשאת לו וצ"ל דס"ל דה"ל למכת' וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורסה אם ימאן אביה לתתה לו לאשה כסף ישקול וכו' ולמה אמר מהור ימהרנה לו לאשה אלא ש"מ דלמצוה קאמר כנ"ל לפרש דבריהם ומ"ש שאינו יכול לשוב בתשובה שלימה עד שישאנה גם זה לא נהירא לי והרי הוא לא חטא לה והיא בעצמה היא שפגמה וביישה את עצמה וידעה וקמחלה ולמה יתחייב לפייסה וכמ"ש בפ' נערה לענין בושת ופגם לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי קיהיב מפתה מדעתה עכ"ד וש"מ שאין עלי' כלום בשביל שביישה ופגמה ואי בשביל פגם משפחתה הא ודאי לית' דכיון שהיא גדולה וזינת' מדעתה ורצונה אין לו עם משפחתה כלום שהרי התורה פטרתו מקנס ובושת ופגם אע"פ שבנערה הוא לאביה אפ"ה בגדולה פטור ואמאי הרי מ"מ איכ' פגם ובושת לאביה אלא ע"כ לא חייבתו התורה כלום לאביה כשהיא גדולה וכ"ש לשאר משפחתה ובפ' מציאות האשה גרסי' א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה בייש עני בן טובי' דאית להו זילות' לכולי משפחת' ה"נ דבעינן למיתב בושת לכל בני המשפחה התם לא גופייהו אשתו גופי' הוא הנה חזיין בפירוש שאין למבייש עסק עם בני משפחת'

תשובה לגדול אחד אלופי ומיודעי אשר האשמני פ על השגתי על גדולי הקדמונים קראת אחרי מלא איך נשאני רוחי ומלאני לבי להשיג על הקדמונים אחזו שער אשר קטנם עבה ממתני ומה גם לומר דאשתמיטתייהו דברי הש"ס והפוסקים ואני תמה עליך בזה הלא הלשון הזה בעצמו רצוני לומר לשון אשתמיטתיה הוא לקוח מהש"ס שאמרו כך על גדולי האמוראים (עיין במסכת ר"ה פ"ק די"ג ע"ב וביומא פ"ב דף כ"ז ע"ב ובחולין פ"ח דף ק"ז ע"ב ובבכורות פ"ט דף ק"ז ע"א ובכמה דוכתי) והוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותו שעה נשמט ממנו הדבר ההוא. כי השכחה היא טבע אנושית כוללות כל האישים ואם יש חילוק ביניה' בין רב למעט ומי לנו גדול ממרע"ה מבחר הנביאים דאשתמיטתי' שני דברים מתוך כעסו כדרז"ל ופי' רש"י בפרשת מטות ומי לנו בפוסקי' גדול מרמב"ם אשר כל תשב"פ בספרו הגדול הכין ופעל פי' על שיתא סדרי משנה מדברי הש"ס וכתב בהקדמתו לסדר זרעים שהתנא חנינא בן חכינאי לא נזכר במשנה רק במסכת כלאים ואשתמיטתי' שנזכר עוד במסכת מכות פ"ג. ע"ש דריב"ן משולם לא נזכר רק במסכת תרומה ונ"ע במסכת בכורות פ"ג ופ"ו. ע"ש דראב"י איש ברתותא ל"נ רק במסכתא ערלה ונזכר עוד במסכתא טבול יום פ"ג. ע"ש נחום המדי בשבת לבד ונ"ע במסכת ב"ב פ"ה. ע"ש ור"ש הסגן בשקלים לבד ונ"ע בספי"א דמנחות. והזוגות בחגיגה לבד ונ"ע בפ"ק דאבות. ושמעון התימני ביבמות לבד ונ"ע פ"ק דידים. ושמעון אחי עזריה בזבחים לבד ונ"ע במסכת טהרות פ"ח. ורש"י שהיה אוצר בלום לתורה וכתב בפירוש החומש על מה שמצא בשם ר' משה דרשן דרש על ויקרא לה נובח ולא ידעתי מה ידרוש בשני פסוקים הדומים לו וכתב עליו הרמב"ן שהיה נעלם ממנו מדרש רות אשר ממנה לקח ר"מ את דבריו וכן רש"י בעצמו כתב בפירושו לחומש בששה מקומות איני יודע כו' ולא ידעתי וכו' ומהם בפ' מצורע ולשון תנוך לא נודע לי ובתי"ט פי"ד דנגעים מייתי ת"כ דמפרשו וכן כתב עוד רש"י בפי' לנביאים בכמה דוכתי וכ"כ עוד בש"ס בהרבה מקומות אפס קצתם תראה בברכות ספ"ג דכ"ה ע"ב מאן שמעת ליה דאמר כולי בית כד"א דמי רשב"א ופי' רש"י לא ידעתי היכן. ובשבת פי"ג דק"ו ע"א מתניתין ר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור. ופ"ר לא אתפרש היכא וע' תו' ר"פ הנחנקין. ושם פ"כ דקל"ח ע"ב דבר ה' זה הקץ פ"ר לא ידענא מהיכא והתו' פרשוהו ושם פי"ד דק"ז ע"ב הטפויין וביצי כינים פ"ר מתניתא היא ולא ידענא היכא. ופ"ג דעירובין ד"מ ע"ב לית הלכתא כר"א בר יעקב פ"ר לא אתפרש והתו' פרשוהו בשם ר"ח ע"ש פ"ו דס"ט ע"א חומרתא דמדושא פ"ר לא אתפרש. בפסחים פ"ב דל"ד ע"ב תנא דביה רבה בר אבוה הוא פ"ר עיקרא דמילתא לא ידענא היכא וע"ש ס"פ ופ"ז דפ"ב ע"ג. יומא פ"ק דט"ו ע"א כמצליף פ"ר ולשון מצליף לא ידענא. שם דף י"ט ע"א שער הדלקה שער הקרבן פ"ר לא ידעתי